סיקור משחק תפקידים: Continuum, מסע בזמן הארדקור

אם תוכל ללמוד לנוע בזמן לפי רצונך… לאיזו תרבות אתה נכנס? כתבה נוספת מימי ISF.

לפני מספר שנים יצא משחק תפקידים בשם Continuum, הדן בסוגיית המסע בזמן. חברת Aertho, המוציאה לאור של המשחק, לקחה על עצמה אתגר של ממש ויצרה את אחד ההסברים הסבירים והחזקים ביותר למסע בזמן שנוצרו מעולם, במסגרת משחק תפקידים ובכלל. לא היתה להם ברירה – ההיגיון שמאחורי השיטה חייב להישאר עומד אל מול מתקפותיהם החוזרות ונשנות של שחקנים, הידועים בנטייתם הנבזית לסטות כליל מהעלילה המתוכננת. בכתבה זו אתעלם מההיבטים המשחקיים של Continuum, שרובם טרחניים למדי ומיותרים (למה שיטת מסע בזמן צריכה טבלת מיקומי פגיעה?), ואציג רק את התאוריה הזמנית המעניינת שלו.

ברגע שהמציא אדם כלשהו את מכונת הזמן הראשונה, הוא הרי יכול היה לנסוע "למעלה", לעתיד, עד לתקופה שבה מהנדסים שיכללו את מכונת המסע בזמן לצורה האולטימטיבית שהיא אי פעם תוכל להיות. אז הוא יוכל לקחת את אותה מכונה אולטרא יעילה, ולהשתמש בה במקום המכשיר המיושן שלו. מאחר וכל נוסע בזמן יוכל לעשות בדיוק כמוהו, המכונה שתהיה בשימוש הנרחב ביותר היא המכונה הטובה ביותר שאפשר יהיה ליצור. הכלי הטוב ביותר לאדם הוא גופו שלו, ועל כן, המכונה האולטימטיבית היא זו המופעלת במחשבה בלבד. זהו המצב של כל דמויות השחקן ב-Continuum.

אדם המסוגל לנוע בזמן בקלות שכזו נכנס לתוך חברה של אנשים שכולם מסוגלים לכך, והם משתרעים לכל אורך ההיסטוריה מהמפץ הגדול "למטה" ועד כליון היקום "למעלה". קהילת כל נוסעי הזמן נקראת "הרצף", Continuum. זוהי לא "משטרת זמן", או כל ארגון פורמלי אחר. זוהי גם לא "אומה", במובן שאנחנו מכירים אותה. למעשה, קיימים רק חמישה כללים שיש לשמור עליהם על מנת להחשב "אזרח הרצף", ולא שום דבר נוסף. אדם המסוגל לנוע בזמן נקרא ספאנר, Spanner, מלשון היכולת עצמה: To span time. בניגוד לשאר המונחים, לא מצאתי תרגום מוצלח לספאנר, ואני פתוח להצעות. ספאנר מסוגל לנוע גם בזמן וגם במרחב (משמע, כמו שיגור), במגבלות מסויימות, עליהן הוא מתגבר ככל שהוא מתבגר, וזוכה לשדרוגים למערכת. תנועה בזמן היא Span, תנועה במרחב היא "מישורית", Level.

הרצף הוא המרקם החברתי ששומר על קיומו של היקום. זאת איננה הגזמה: כנוסע בזמן, אתה מסוגל לגרום ל-"שבר", Frag, שאלא אם כן יטופל, יגרום לקריסת היקום כולו. כל שבר יכול לגרום לכך! אתה לא לבד בזמן-חלל, וישנם עוד נוסעי זמן כמוך, הנאמנים לכללי הרצף. שמירה על כללים אלו דואגת שאף אחד לא ישבור את עצמו או אף אחד אחר – לשם כך הם נוצרו מלכתחילה, למעשה. מטרתם היא להבטיח את שלמותו של היקום.

כך שמסתבר שעל מנת לנוע בזמן באופן חופשי יש לשלם בשליטה עצמית ניכרת, הנדרשת על מנת לעמוד בחמשת הכללים, כפי שיסתבר עוד מעט. זוהי אחריותך לעצמך, לרצף, וליקום. החוקים של המסע בזמן הופכים לחוקי התנהגות, וכאן העניין הרב שמציגה השיטה לשחקני תפקידים.

הסיבה לכל הרצינות הזו היא שבניגוד למה שמוכרים לנו כמה סרטי מסע בזמן, אין דבר כזה עולמות מקבילים ואין-ספור יקומים. היקום פשוט קיים, והוא קו רציף. רצון תבוני מסוגל להפעיל כוח על המציאות האחת הזו, ולשנות אותה.

וזה הקטע עם פרדוקסים: בואו נגיד שנוסע בזמן יורד "למטה" ומשנה פרט כלשהו בכוונה תחילה. בכך הוא משפיע על היקום בכוח רצונו. הדבר גורם לכך שהיקום יתפצל לשתי אפשרויות – הישנה והחדשה, אלא שהדבר הזה בלתי אפשרי מאחר וקיימת רק מציאות אחת. זהו הפרדוקס, שעלול להביא להשמדת היקום. אלא אם כן יופעל כוח רצון נגדי ועודף, בדיוק באותה נקודה, הנזק ליקום יגדל עד כדי כך שהוא יפרום את המציאות וישמיד הכל. לשם כך קיימים כללי הרצף – הם מעודדים התנהגות חברתית של כל האזרחים שבו לטובת עצמם והכלל, ולמטרת מניעת ותיקון שברים. מאחר והרצף כולל כמות אדירה של כוח תבוני, הוא תמיד יהיה עודף, ותמיד ינצח, בסופו של דבר.

ינצח את מי? את הנרקסיסיסטים. נרקסיסיסט הוא אחד היודע לנוע בזמן, אשר מתעלם מסיפוריו של הרצף לגבי מציאות אחת: הוא רוצה לשנות את המציאות לטובתו. מאחר והוא מונע ממניעים אישיים, הוא קרוי נרקסיסיסט. הנרקסיסיסטים מתעלמים מהכללים, ועושים מה שבראש שלהם. על כן, הרצף מתאגד נגדם, לרוב בצורת האנשים שניזוקו בצורה ישירה מהשבר שיצר הנרקסיסיסט, ויש להם אינטרס מיידי לתקן את השבר ולכסח למניאק את הצורה.

ה-"עדיין"

ספאנרים מנותקים מהתקדמות הזמן הרגילה, ולכן הם עשויים ללמוד על דברים שהם בעצמם עוד עתידים לעשות, אפילו שעוד לא ביצעו אותם, או לראות את תוצאותיהם של מעשים שרק תיכננו לעשות, או אפילו לפגוש את עצמם העתידי (הקרוי "בוגר", Elder). מאותו רגע הספאנר יודע שכל הדברים האלה נמצאים בעתידו, ושהוא עומד לעשות אותם – עובדה, הוא הרגע ראה אותם קורים. לכן, אומרים על מעשים אלו שהם נמצאים ב-"עדיין" שלו, או In his Yet. למה? כי הוא עדיין לא עשה אותם. They are yet to happen. שימו לב שבשפת הספאנרים, ה-"עדיין" מדבר על עתיד שהוא לא רק אפשרי, אלא מחוייב לחלוטין: אם הבוגר שלך נפגש איתך עכשיו – משמע שיום אחד בעתיד תחזור לנקודה הזאת בזמן ותיפגש עם עצמך הצעיר. עובדה, זה הרגע קרה. ואני מזכיר שיש רק יקום אחד, רק קו זמן אחד. אם זה קרה, זה קרה.

לחרוג מהעתיד המחוייב פירושו ליצור שבר, פרדוקס: לגרום לכך שיקום יכיל בו זמנית שתי אמיתות שונות. שתיהן נכונות, ולכן בלתי אפשרי שהן יתקיימו יחדיו. אם תופיע לפגישה עם עצמך ותגיד דברים שונים בתכלית ממה ששמעת את עצמך אומר, או שלא תופיע בכלל, יתקימו שתי מציאויות נפרדות, והדבר בלתי אפשרי מאחר ויש רק מציאות אחת. כל פרדוקס שכזה, אם לא ייושב במהרה, יגרום להריסת היקום. כל פרדוקס, קטן ככל שיהיה! ולכן קריטי בצורה מוחלטת, ומעל הכל, להימנע מפרדוקסים. מכאן נובעים הכללים, ומכאן נגזר הרצף כולו.

הטרמינולוגיה של המסע בזמן אינה מסובכת. "עבר" ו-"עתיד" הם ביטויים שמשמשים ביומיום לציון אירועים שהתרחשו בנקודות זמן התואמות בין זרימת היקום לזרימתנו שלנו. כלומר, "זה קרה אתמול", משמעו שזה קרה באתמול של שאר העולם, לא שלך אישית (ייתכן שלפני 24 שעות שלך היית בכלל בפירנצה, במאה ה-17). ספאנרים זורמים באופן נפרד מהיקום, והם חופשיים ללכת לאן שהם רוצים. על כן, יש להפריד בין הטרמינולוגיה של זרימת היקום לבין זו של זרימת האדם הבודד.

מבחינת הספאנר, למטה משמעו "לכיוון המפץ הגדול", ו-למעלה משמעו "הרחק מהמפץ הגדול". כמו שאתה מתקדם צפונה, כך אתה גם מתקדם, למשל, "למעלה".

"גיל" מייצג את העבר האישי של הספאנר, ו-"עדיין" מייצג את העתיד שלו. ייתכן שבגיל שלך היית בשנת 1980, ולאחר מכן קפצת ל-2013. מבחינתך, כבר עשית את זה. באותו אופן, "נמצא בעדיין שלי" מייצג עתיד הכרחי, כלומר, לא רק משהו שתרצה לעשות, אלא משהו שאתה חייב לעשות. בדיוק כמו שהגיל שלך הוא עובדה קבועה, ואין לשנותו, כך גם העדיין שלך הוא עובדה קבועה שאין לשנותה. בשביל המישוריים (אלו שאינם ספאנרים), זה ברור מאליו. בשביל ספאנרים, ניתן לשנות גם את העבר וגם את העתיד. אין קל מזה: עליך רק לקפוץ לנקודה שבה זה קרה, ולשנות את המתרחש. הבעיה היא שזה גורם לפרדוקס נוראי (זה יביא לקיומן של שתי עובדות מציאות מקבילות, וקיימת רק מציאות אחת).

בעיה נוספת היא שקל מדי לעשות זאת. לדוגמא, אתה יכול לחזור "למטה" שלוש דקות, ולהרביץ לעצמך עד לחוסר הכרה. אז, כשיעברו שלוש דקות, תהיה חסר הכרה ולכן לא תוכל לרדת "למטה"… אבל אז מי ירביץ לך עד לחוסר הכרה? זוהי גירסא פשוטה פרדוקס הסבא הידוע. על מנת למנוע שבירות שנגרמות מפזיזות וחוסר תשומת לב, הומצאו הכללים. שום דבר לא מונע ממך לשבור את הכללים, מלבד המשמעת העצמית (וכל שאר הספאנרים ברצף, שמאוד יכעסו אם תשבור אותם).

הכללים

הכללים מופיעים בעמוד הראשון של ספר החוקים של השיטה, אפילו לפני תוכן העניינים. כל דמות, ואפילו כל שחקן, נדרשים לשנן אותם בעל-פה. היכולת לתאר ולצטט קטעים חשובים מהכללים האלו היא אחד התנאים לעליה ל-"דרגה שניה" ב-Continuum (המרכאות מאחר וזה רחוק מהמקביל של דרגת מו"ד). הכללים כאן מובאים בתרגום מהמקור האנגלי, עם הסבר קצר של חשיבותם.

1. מידע הוא הכל.
"באם אדע או לא אדע דבר, תלוי קיומי. אם אני יודע כי דבר עומד לקרות, זוהי מחויבותי הראשונית לוודא כי זה אכן קורה. זהו ה-עדיין שלי, העתיד ההכרחי, וזהו המחיר שאני משלם בשמחה תמורת היכולת לנוע בזמן. הרצף עומד ללא הפסק בפני שינוי הידוע, על מנת שחירותינו וחיינו יוכלו להתגשם."

אם אתה יודע שמשהו קורה, הרי הוא המציאות. לפיכך, כל שינוי שלו יביא ליצירת פרדוקס, שיביא לקריסת היקום. מאחר וספאנרים חופשיים לחלוטין לנוע בזמן, הדבר היחיד שיכול למנוע מהם לגרום ליצירת שבר – אפילו לעצמם, אפילו בטעות – הוא משמעת עצמית ולחץ חברתי. שוב, חוקי המסע בזמן הם למעשה חוקים חברתיים. הריגת היטלר לפני זמנו תביא לשינוי אורח חייו של כל ספאנר שנולד אחרי תקופתו, כלומר, לשבירתם. צפה למאות ספאנרים זועמים שירדו עליך וידרשו ממך לתקן את המעוות.

לסיכום: אסור לשנות את המציאות. היא קיימת, נקודה. או כמו שאומרים המחברים, The Universe IS. אך אין זה אומר שכל פעולה הכי קטנה תביא להשמדת היקום: דברים כגון לשוב אחורה בזמן ולהספיק להגיע לפגישה שהתרחשה אתמול זה חלק מבניית מהמציאות, לא שינוי שלה (אלא אם כן אתה כבר יודע שהפגישה התקיימה בלעדיך – הידוע הוא המציאות).

2. כבד את הבוגרים שלך, הם יודעים יותר ממך.

"הבוגרים שלי כבר היו אני, ויותר. אתנהג אליהם בנימוס וכבוד, ואניח בצד כל מחויבות קודמת על מנת לענות על דרישותיהם. בשיחה איתם אדבר רק כאשר אתבקש לעשות זאת, כמו ילד מחונך היטב שהוא חלומו של כל הורה."

היכולת לנוע בזמן באופן חופשי משמעה ששום דבר לא מונע ממך מלפגוש את עצמך, מלבד משמעת והפחד לפשל. מדוע פחד? מאחר ולפי הכלל הראשון, "מידע הוא הכל", אסור לשנות את הנודע, ומה ידוע לך יותר מאשר ההיסטוריה שלך עצמך? אם תחזור ותשנה משהו בעברך, אתה גורם לעצמך לשבר נוראי. על כן, הבוגר שלך הוא פשוט אתה, כמו שתהיה בסופו של דבר. הכלל הזה קובע שבתור הצעיר, עליך להקשיב לעצמך המבוגר ולעשות בדיוק מה שהוא אומר לך. הסיבה היא שהוא אתה, ולכן יש לו אך ורק את האינטרסים לפעול טובתך. הוא יודע יותר ממך, ולכן, רצונו חשוב יותר משלך. כשאתה נעשה הבוגר, וחוזר לבצע את אותה הפגישה בדיוק, אתה זוכר אותה ולכן מנהל אותה בדיוק באותו האופן. ההבדל הוא שעכשיו אתה גם יודע למה בעצם אתה דורש את מה שאתה דורש.

השיטה לא מושלמת, אך היא מונעת שבירה ומדגישה שליטה עצמית.

3. מדוד פעמיים, חתוך פעם אחת.
"משמעת היא הדם הזורם בעורקיו של הרצף. אני אדע מתי ואיפה אני נמצא, ולאן אני הולך, ואשמור על תיעוד קפדני היכן הייתי. אני אארגן פינות, מקומות בהם אני וחבריי הספאנרים נוכל להיפגש בבטחה, ולתאם את פעולותינו."

הכוונה היא שעליך להיות בטוח לגבי המקומות שאליהם אתה הולך, והדברים שאתה עומד לעשות, ועליך להיות מוכן לקראתם. כל מקום שבו תהיה אי פעם – אתה כבר נמצא בו. כך גם לגבי כל מקום שבו היית. חשוב על כך. נאמר שחזרת לשנת 1916, לשלישי בדצמבר, לבאר האהוב עליך. מאוחר יותר עזבת את המקום, ונעת "למעלה" שלושים שנה. אם אי פעם בעתידך האישי ("העדיין" שלך) תחזור אל שנת 1916, השלישי בדצמבר, לאותן שעות ואותו הבאר, הרי שתמצא שם את עצמך הצעיר. כך גם להיפך: אם אתה עדיין צעיר, ועוד לא יצא לך לבקר בשנת 1916 מעולם, אבל אתה קופץ לשם עכשיו לראשונה, אתה עלול לפגוש את עצמך המבוגר, שנוהג לבוא לבאר הזה מדי פעם. הדבר היחידי המונע זאת ממך הוא משמעת עצמית (שתבטיח שאתה הבוגר חכם מספיק בשביל לא לחזור לאותם מקומות בהם הוא יודע שהוא היה כבר). לסיכום, עליך להיזהר שלא לגרום לשבירה עצמית, ולהיות מוכן מראש לקראת העומד להתרחש. כך גם לגבי ספאנרים אחרים – הם לא אוהבים ששוברים אותם.

על מנת לעזור בכך הומצא "כרטיס ה-span" שזהו פשוט שם מפואר לחתיכת מחברת ועיפרון. לאחר כל תנועה בזמן אתה רושם את פרטי התנועה, וכך תמיד נשאר עליך הידע היכן היית, לעיון. כן, זה מפרך, ונדרשות כמויות אדירות של משמעת עצמית. צדו השני של הכרטיס נקרא "כרטיס העדיין", צ"ק-ליסט המתארת את הפעולות ההפוכות, פחות או יותר: הדברים שאתה יודע שאתה עומד לעשות, ועדיין לא בצעת. לפי הכלל הראשון אסור לשנות את הידוע, ומאחר והעדיין שלך הוא מידע ידוע, בדיוק כמו המקומות בהם היית, הרי שעליך לנהל מעקב גם אחריו. כל דבר שבצעת נמחק מהרשימה.

חשוב לזכור שספאנרים חברים מתקיימים ברצפי-זמן אישיים. למשל, אתה יכול לדבר עם חברך, שחזר מהמסיבה שאתה עומד ללכת אליה רק היום בערב. הוא יכול לספר לך את כל הפרטים לגבי הדברים שעשית במסיבה ("השתכרת כמו גמל במרתף יינות"), אבל אם יעשה זאת, הרי שאתה תדע כי זה בעדיין שלך, ולכן יהיה עליך לעשות זאת. התחושה היא כמו של שחקן בהצגה, שכל עתידו כבר מתוכנן מראש, וכל מחשבה על בחירה עצמאית נשללת ממך. זה מדכא מאוד.

על כן, חברים ספאנרים מעדיפים שלא לספר אחד לשני פרטים מיותרים. עם זאת, אולי מדובר בנושא חשוב ואתה שואל שאלות שעלולות לתת לך תשובה שלא תרצה לשמוע. לשם כך הומצא הביטוי "מידע נוסף אינו ניתן כאן", "Further information is not available here", שמשמעותו הוא שאינני יכול אפילו להגיד לך אם יש בידי מידע רלוונטי לצרכיך (שהרי אם אומר לך שאין לי מידע רלוונטי, גם זה עשוי להשפיע על העדיין שלך, כי אתה יודע שאני לא עומד להיות חלק מהאירוע עליו אתה שואל). הביטוי "מידע נוסף…" הוא ניטרלי כל כך, עד שאינך יודע אפילו אם יש או אין ברשותי את המידע שאתה מחפש, אלא רק שלא תוכל לקבל אותו ממני. ל-Continuum יצאה חוברת הרחבה למנחה המשחק, ששמה בפשטות הוא "מידע נוסף" (Further Information).

4. הזמנות לריקוד.
"אם מישורן עד לאירוע מסע בזמן, אחד מהבאים חייב להתרחש, לפי סדר מהנפוץ לנדיר:
א. העד מובא לכך שלא יוכל לספר את אשר חווה, למשל על ידי מחיקת זכרונו.
ב. הצפייה באירוע היתה תקיפה כנגד הרצף; העד מובא לכך שלא יוכל לספר את אשר חווה, והגופים האחראיים לפעולה נרדפים ומטופלים בהתאם.
ג. העד נעשה ספאנר, כמוני, חלק מהרצף וראוי לכבוד."

הסיבה לכך שאסור לחשוף את קיום המסע בזמן למישורנים, היא שהמסע בזמן נעשה פומבי בנקודה ידועה בהיסטוריה (2220, אם אתם מתעקשים לדעת). זהו דבר ידוע, ועל כן, על פי הכלל הראשון, אסור לשנותו. לפיכך, כל אדם שנעשה מודע למסע בזמן, עליו לעבור את אחת משלוש האפשרויות שהוזכרו לעיל.

הדרך היחידה להפוך לספאנר היא להצטרף לרצף: אנשים לא נולדים ספאנרים. כלומר, זוהי קהילה אליטיסטית למדי. כשאתה מתחבט בשאלה באם לצרף מישורן לחוג חבריך, זכור: ספאנרים שמצטרפים לרצף עומדים להיות שם לכל המשך קיומך, לכן כדאי לבחור רק בחבר"ה שמוצאים חן בעיניך. למעשה, ייתכן שאתה מכיר את המצטרף ה"חדש" כבר שנים רבות. ייתכן אפילו שהוא היה המנטור שלך, ושאתה עכשיו עומד להיות המנטור שלו. מסובך? זה עוד כלום, כי אסור לך לחשוף מידע מיותר. אם האדם שהרגע צירפת לרצף יתגלה בעתיד כנרקיסיסט, אפילו כזה שכבר הבסת ב-"גיל" שלך, אסור לך לעשות שום דבר בנושא. זה הרי יהיה שינוי של הידוע, ועל כן, מנוגד לכלל הראשון. זה נורא להיות המנטור של אדם שאתה יודע שעומד לעשות נזק איום, אבל אין מה לעשות.

5.אין להלחם למען מטרה אבודה.
"אני אסייע לחברי לרצף להלחם בשבריהם, עד לנקודה ברורה ומוגדרת. מעבר לנקודה זו, לא תנתן עוד עזרה לחברי במלחמתם בשבר. מטרות אבודות הם ספאנרים אשר, בעקבות תאונה או תכנון, באשמתם, אשמת אחרים, או שלא באשמתו של אף אחד, סבלו שבר מעבר לכל אפשרות לתיקון, אפילו על ידם. אם אי פעם אסבול גם אני משבר שכזה, לא אהסס להוציא את שארית קיומי בעזרה לרצף."

הכלל הזה פונה לשכל הישר. להסתובב עם אנשים ששבורים בצורה רצינית עלול לגרום לשבר אצלך. יש בעיות רגשיות ברורות אם זהו חבר משכבר הימים, אבל זאת בדיוק הנקודה בה יש להשתמש בשליטה העצמית המפורסמת של הספאנרים.

מה זה "שבירה עצמית"? מה עושים הספאנרים עם חייהם? למה לנוע בזמן? איך מעבירים מסרים על פני המאות? מה עושים עם "מטרות אבודות"? ומה באמת נסגר עם אטלנטיס והחייזרים האפורים? כל זאת ועוד, בתוך הספר של Continuum. מומלץ.

לסיכום, דוגמא שמכסה את חיי היומיום של ספאנר ממוצע.

ידידתי ענת ואני היינו צריכים לעשות עבודה מסכמת לאחד הקורסים ששנינו לוקחים באוניברסיטה. מה לעשות, אני ספאנר צעיר ועדיין מחובר לחיי היום יום השגרתיים, כמו כל מישורן ממוצע.

זהו יום שבת בערב, אמצע החורף ויורד גשם, וממש אין לי כוח לנסוע עד תל-אביב. אז למה לנסוע? אני מעביר את עצמי מישורית היישר אל חדר המדרגות של ענת. אני נזכר לפתע שהיא תתפלא אם לא תשמע אותי מצלצל באינטרקום, ומעביר את עצמי מישורית אל מחוץ לבניין. צלצלתי באינטרקום, נכנסתי, והכל טוב.

אלא שבסוף הפגישה (הפרודקטיבית, אגב), אורי, החבר של ענת, מבקש שאוריד אותו בדרך בתחנת רכבת צפון. הרי למיטב ידיעתם, באתי עם רכב… אז אולי אשקר ואגיד שרק הורידו אותי פה, ועכשיו מגיעים לקחת אותי. אלא שזה לא פתרון מוצלח, מאחר ולא משנה של מי הרכב, בכל מקרה ממש לא מסובך להסיע אותו לרכבת צפון, שנמצאת בדרך שלי בכל מקרה.

מתוסכל, אני מבין כי לא תהיה לי ברירה: או שאמציא תירוץ מצוץ מהאצבע, שיגרום להם לעקם את האף, או שאאלץ להקפיץ אותו לרכבת צפון. אלא שבשביל זה אני צריך את האוטו. כלומר, עלי לדאוג לכך שבחוץ יחכה לי האוטו. ליתר דיוק, עלי לדאוג לכך שהוא כבר מחכה לי בחוץ, כלומר עלי לשוב בזמן ולהביא את הרכב.

אנחנו יוצאים מהדירה, מנופנפים לשלום לענת, ואני ממהר במורד המדרגות כך שאני נעלם מעבר לעיקול ואל מחוץ לקו הראיה של אורי. הרי לא נרצה שמישורן יראה אותי עובר בזמן, נכון? אני מיד מעביר את עצמי למטה כחצי שעה, ומישורית, בחזרה לביתי בראשון לציון. אני לוקח את המפתחות של האוטו ויוצא לכיוון תל-אביב, מגיע אחרי כעשרים דקות, ומסתובב עוד כחמש דקות עד שאני מוצא חניה (עיר ארורה).

אני ממלא את כל פרטי המעבר האלו בכרטיס הספאנר שלי (אני מאוד ממושמע), ומעביר את עצמי למעלה כמה דקות, כך שאני מופיע בדיוק אחרי שנעלמתי, באותה נקודה, בחדר המדרגות של ענת. אורי יורד במדרגות מאחורי, כלל לא מודע לכך שנהגתי עכשיו חצי שעה במיוחד בשבילו. אנחנו יורדים למטה, הולכים למכונית (שהחנתי בעצמי, לפני מספר דקות), נכנסים ויוצאים לדרך. קצת מאוחר מדי, אני מבין שייתכן ואורי ישאל את עצמו למה פנים המכונית חמים כל כך כשבחוץ קר כל כך. הוא לא שואל, ואני פולט אנחת רווחה וגוער בעצמי. בפעם הבאה שיקרה מקרה דומה, אני אחזור למטה שעתיים, כך שיהיה למכונית מספיק זמן להתקרר ממיזוג האוויר שהפעלתי במהלך הנסיעה לתל אביב.

כדי לעשות זאת מעניין יותר, בואו נוסיף סיבוך: מה אם הייתי נכנס לפקק בדרך לתל-אביב? לא הייתי מספיק להביא את המכונית בזמן. ובמצב כזה, הייתי בבעיה רצינית.

נגיד שערן א" חזר לשעה שש וחצי, לקח את המכונית, ונכנס לפקק. מרגיש כמו דביל בתא הנהג, ערן מחזיר את עצמו לשעה חמש וחצי (ומעכשיו הוא יקרא ערן ב"), ולוקח את המכונית, וכך נמנע מהפקק שמתחיל רק בשש. אלא שאז, כשיגיע ערן א" בשעה שש וחצי, לא תהיה לו מכונית… כי הרי ערן ב" לקח אותה, כבר שעה לפני כן! בכך הייתי משנה את הידוע, ויוצר לעצמי שבר. האפשרות הזאת לא מתקבלת על הדעת, ולכן אסור לי לחזור לחמש וחצי.

מה שאומר שהייתי נשאר בפקק, ולא היתה לי ברירה אלא לאחר (על האלטרנטיבה – יצירת שבר, אין מה לדבר בכלל), מה שהיה מציב את ערן ג" במצב מביך מאוד כשאורי היה שואל אותו "איפה חנית?" מאחר ובאותו רגע ממש נמצא ערן א" במכונית, מקלל, כשעוד לא נכנס בכלל לתל-אביב. במצב כזה לא היתה לי ברירה אלא להפנט אותו, כך שישאר בתרדמת עד שערן א" יגיע עם המכונית. ערן ג" יכנס עם אורי למכונית, יסיע אותו לרכבת וישאיר אותו בהשריה היפנוטית שהוא התבלבל בשעה ולכן האיחור המוזר של עשר דקות. ערן א" בינתיים יחזור למטה כמה דקות, לחדר המדרגות, בכך הופך להיות ערן ג", ויפגש עם אורי.

אגב, כשערן א" יגיע עם המכונית, לא יהיה לערן ג" טעם לכעוס עליו מאחר והוא היה ערן א" בעצמו, עד לפני כמה דקות. הם יחליפו איזה מבט רוטן, יכעסו קצת על טיפשותם שלהם, אבל מיד יפרדו וילכו איש איש לדרכו. בעצם, כנראה שערן א" יעזור ל-ג" להעמיס את אורי הישן אל תוך האוטו.

כך שטוב שלא היה פקק.

אה, ומה אם לערן ג" אין כישורים היפנוטיים עוצמתיים? במצב כזה, הוא יאלץ לקפוץ לשנת 2020, ללמוד בקורס היפנוזה במשך מספר שבועות או חודשים, עד שיגיע לרמת כשרון גבוהה מספיק, ואז יחזור לאותה נקודה בדיוק (ובאותם בגדים), ויבצע את ההפנוזה. המון המון בלאגן, המון זמן מבוזבז, ורק בגלל שלא חשבתי מראש והתחשבתי בפקקים בכניסה לתל-אביב.

קשה, קשה להיות ספאנר. אבל מגניב.