פרק 11 – הגמדים חופרים בביגור 13

על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 20-30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו הודעות, נקריא אותן, ונדבר על הנושאים שאתם מעלים. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט
וכאן עמוד האייקאסט, להרשמה לפרקים עתידיים.

[audio:http://pod.icast.co.il/ebe4e928-a351-41b6-bc7b-979e76289b2c.icast.mp3]

בתוכנית הפעם:
הקלטה חיה מביגור 13!
והמהדרין יציצו באלבום התמונות שצילם יהודה חלפון מההקלטה.

2:00 שי מדבר על משחקים חיים
שי נותן סקירה של "תור הזהב" בו אנחנו נמצאים, מסתבר, בתחום המשחקים החיים בארץ, עם שני משחקים רחבי היקף והקמתו של "הצוות", המתמחה ביצירת לארפים לפי בקשה.
מדברים קצת על הניסיון לפנות לקהילות גיקים מקבילות ולארגן להן משחק, ואורי פונה בבקשה מחברי הקהילות האלו שהינם כבר שחקני תפקידים, לפנות לצוות ולדחוף את הנושא.

11:25 עופר מדבר על כך שזה המון עבודה להיות מנחה
האם גם אתם מתכוננים במשך שעתיים-שלוש לפני כל מפגש? או אפילו יותר? אם אתם נהנים מזה, סבבה. אבל אם אתם לחוצים בזמן, או שאתם פשוט לא נהנים מההכנה הזו, יש דרכים לקצר את הדרך. בטח נדבר על זה בפרק עתידי, אבל בינתיים – Never Unprepared הוא הפתרון בשבילכם.

17:20 אביב (שמפורסמת כי היא מציירת) שואלת איך לעזאזל מנחה אמור להתמודד עם שחקנים שבוחרים לעשות משהו אחר 
אחת השאלות הגדולות בהיסטוריה. אורי ואני מנסים לטפל בה בקצרה, מציגים כמה הסתכלויות כלליות. בגדול, אני גורס שמטרתו של מנחה שכזה (כי יש כמה גישות הנחיה אחרות) היא להחזיק את השחקנים באשליה שיש להם בחירה, כשלמעשה דברים מסוימים יקרו בהכרח; ומצד שני, את רוב התוכן לא מכינים מראש, אלא רק זרעים וכיוונים. כן, זה נשמע כללי ולא ממוקד – נו, צריכים לעשות איזה שלושה-ארבעה פרקים על הנושא.
מביאים כדוגמא את סגנון המשחק של יהודה (אותו יהודה מהפרק הקודם), שזורם עם השחקנים לגמרי, ובו-בזמן למעשה משתמש בהם כדי לבנות את ההרפתקאות, מבלי שהם שמים לב.

28:40 נורית מדברת על נשים בביגור
כבר הרבה שנים שיש עליה בכמות הבנות בביגור, אבל אין שינוי דמוגרפי דומה בקרב המנחים בכנס. יותר מזה, מנחים נוטים ליצור הרבה יותר דמויות של בנים עבור משחקי הכנס שלהם, ולא מוכנים לקראת קהל שחקנים שכולל יותר בנות. מה שמוביל אותנו לשאלה, איך בעצם יכולות בנות לשחק בנים, ואיזה עזרים יכולים להועיל בניסיון.

אז ניגשתי לאתר ביגור ובדקתי את השמות. לא עברתי משחק-משחק, אלא נכנסתי אל מאחורי הקלעים של מערכת הניהול (כנראה יש לי עדיין הרשאות משנים קודמות) ומיינתי את רשימת הרשומים לכנס לפי מנחים בלבד. מתוך 115 רשומים, היו 7 בנות בוודאות, ו-10 שמות לא וודאיים (כמו שי או לירון). ייתכן, אגב, שהמערכת מציגה לי נתונים גם משנים עברו – כמו שההרשאות שלי עדיין בפנים, ייתכן שרשומים בפנים שמות מנחים מכנסים קודמים, שפשוט לא נמחקו מעולם. זה רק *מגריע* את המצב, כמובן. עדיין, נדרשת בדיקה נוספת במעבר על כל המשחקים מהשנה.

41:30 מסיימים בקריאות להתראות!
ונחזור בשבוע הבא כהרגלנו, עם נושא מרכזי חדש.

בינתיים, אתם מוזמנים כרגיל לשלוח לנו מיילים עם תגובות ודיעות לגבי נושאים שכבר הועלו, או עם נושאים חדשים משלכם.

4 Comments on “פרק 11 – הגמדים חופרים בביגור 13

  1. יש לי הצעה לפרק הלארפ המדובר:למה לא לעשות אותו פרק וידאו כדי להמחיש את הרעיון של הלארפ?

  2. בעניין מספרי המנחות לעומת המנחים: בעוד שבהחלט ראוי לעודד נשים להצטרף להנחיה בכנסים, אני נוקטת באופטימיות ומאמינה שהמספרים יגדלו באופן טבעי עם הזמן. הנחיית מ"ת – בעיניי לפחות – היא צעד גדול מעבר לחוויה כשחקן מן המניין, ומכאן שכדאי לצבור נסיון במשחק לפני שאפשר "לעלות דרגה" ולהעז להנחות. אז אם בשנים האחרונות ראינו צמיחה במספר הנשים השחקניות, אולי בשנים הקרובות כל אותן שחקניות יתחילו להרגיש נוח יותר לעשות את הצעד לכיוון הנחיה.
    מצד שני, אני תוהה עכשיו אם אולי יש איזה הבדל פנדמנטלי בין נשים וגברים בנושא הזה (באופן כוללני וגס, כמובן, שעשויים להיות לו יוצאי דופן רבים ואל תאכלו לי את הראש). יכול להיות שזה תלוי אישיות, שיש אנשים שפשוט מתאים להם יותר להנחות ואחרים שמרגישים נוח יותר כשחקנים, אבל מעניין לחשוב אם זה עשוי להיות קשור להבדלים פסיכולוגיים כלשהם בין "המוח הנשי" ל"מוח הגברי". אולי נשים ככלל מעדיפות להרגיש הרבה יותר בטוחות בכישורים מסוימים לפני שהן מציגות אותם בפני קהל; אולי גברים לוקחים עמדות הנהגה באופן יותר טבעי; אולי החברה עדיין משדרת לנשים שזה לא מקומן להגיד לחבורה של אנשים מה לעשות, אפילו בקהילה שוויונית ומשוחררת כמו שאני מאמינה שנכון לגבי קהילת משחקי התפקידים. שוב, אני לא מבינה מספיק בנושא הזה בשביל להתעמק בו, אז אני מקווה לא לעורר את זעמם של חכמים ממני. אשמח לעורר את תגובותיהם, עם זאת.

  3. ובכן, החברה משדרת לנשים שעליהן להיות קטנות ושקטות. "כבוד בת מלך פנימה" – ולא רק החברה החרדית, אלא גם חברת המיינסטרים. לכן, לא מפתיע שיותר קשה להן לקחת תפקידי הובלה.
    גברים, מנגד, מעודדים לתפוס מקום במרחב הציבורי, להוביל, להנהיג, להשמיע, לשלוט ולהיות אסרטיבים. לכן, לא מפתיע שהם נוטים לקחת יותר תפקידי הובלה.
    כלומר – אני חושב שהניתוח שלך לגבי אופיים של גברים/נשים נכון, אבל לא נובע מ"טבעם" של המגדרים אלא מחברות והתניה חברתית.

השארת תגובה