11 דרכים להיות שחקן טוב יותר

לפעמים נראה שרוב העיסוק במשחקי תפקידים ברשת מתמקד במנחה. הנה ספר עם עצות הנחיה, הנה בלוג עם עצות הנחיה, הנה פודקאסט שעוסק בעיקר בעצות הנחיה. יש גם דיון לא מועט בתיאוריה כללית – דברים שמועילים לכל מי שמשחק, בין אם הוא מנחה או שחקן. הנה בלוג עם דיון כללי, הנה פודקאסט שעוסק בדיון כללי.

יש מחסור מסויים בתוכן שמיועד בעיקרו לשחקנים, ואני חושב שבין היתר, זה בגלל שתפקיד השחקן עדיין נתפס, לרוב, כפאסיבי. כאילו השחקן בא רק כדי לחוות את המשחק שהמנחה מתכנן עבורו. פה ושם יש מישהו שכותב תוכן עבור שחקנים, אבל אני חושב שהטקסט הראשוני שצריך לכתוב עבורם הוא כזה שמבזר את התפיסה הראשונית השגויה שהשחקן is only here for the ride.

כמה טוב שגראנט האוויט, שהחליט לעשות מעשה ולכתוב על 11 דרכים להיות שחקן טוב יותר, סיכום עצות ממספר מקורות בתוספת מחשבותיו האישיות בנושא. כך עשיתי גם אני: באישורו, תרגמתי את עיקרי הכתבה, ואוסיף את מחשבותי.

אחזור על המקורות מהם לקח גראנט השראה: דיון בנושא מ-Reddit, סרטון על אימפרוב מ-TED, וספר בשם Playing Unsafe. עסקנו ברבים מהנושאים האלו בפרקים של על כתפי גמדים, ואוסיף קישורים בהתאם.

 

1. פעל

עשה משהו. כשאינך בטוח איך לפעול, שאל את עצמך: מהן מטרותי? איך אשיג אותן? היקום סובב סביבך – ממש כך, מאחר ואתה הוא אחד מגיבורי הסיפור – אז שום דבר לא יתקדם עד שתתקדם אתה. אל תחכה להרפתקה שתבוא אליך – קוראים לך הרפתקן כי אתה יוצא לחפש הרפתקאות.

ברר מה קורה סביבך. שאל שאלות, עקוב אחר רמזים, משוך בחוטים שמשלשל המנחה (ואין צורך להיות ציני ולהצביע על כך). הפוך את ההתרחשות הסתמית לסצינה, הפוך את השיחה לדרמה. אם אתה משחק דמות שלא תעשה כזה דבר, מצא מה היא כן תעשה, ועשה את זה.

אם אתה מוצא את עצמך תמיד מאחור, שותק ומביט בזמן שאחרים מניעים את הסצינה – למה זה קורה? אולי אתה משחק דמות שלא מתאימה לסגנון המשחק. אולי עוד לא נכנסת לראש אסרטיבי. כל דמות יכולה להשפיע – מצא איך להשפיע. אם דמותך שתקנית או רגועה, אתה כשחקן צריך למצוא דרכים להפוך אותה לפעילה בסצינה. אולי היא מגלה משהו, אולי היא מועדת על משהו, אולי מישהו פונה אליה. פנה אתה אל המנחה, הצע לו הצעות.

אתה שחקן, שמשתתף במשחק – עשה זאת כמו שצריך. כשמשחקים מחבואים, כולם רצים כדי למצוא מקום להתחבא בו. כשמשחקים מ"ת, כולם מניעים סיפור. הנע את הסיפור.

2. בטא את דמותך במשחק

אפשר לכתוב עשרים וחמישה דפי רקע לדמות, אבל לא תהיה להם כמעט שום משמעות אם הם לא יבואו לידי ביטוי במשחק. אתה משחק איש עסקים ממולח? מצוין, עשה קצת עסקים, באופן ממולח, לעיני כולם. אתה משחק אלף פראי המתקשה להתחבר עם תושבי העיר בני התרבות? הראה איך אתה מתקשה! אל תלך לשבת בעץ, ולהמנע מהשיחה "כי לדמותי קשה לשוחח עם עירוניים". כנס לשיחה, והראה לנו שזה קשה.

זכור את הנקודה הראשונה: נוכחותך במשחק שקולה ישירות לפעולותיך. השחקנים האחרים לא מחוייבים לקרוא את סיפור הרקע שלך וגם לא להשתמש בו, ודמויותיהם לא מסוגלות לקרוא את מחשבות דמותך. אז הפגן את יכולותיך, את חולשותיך, את הקשרים ואת העבר שלך. בכל הזדמנות, זכור את כלל האצבע המשמש סופרים מאז שחר ההיסטוריה: Show, don’t tell, והראה את מאפייניה של דמותך.

3. במקום למנוע, תזרום

כשאתה מבטל את פעולתו של שחקן אחר, שום דבר לא מתקדם. אתה בעצם לוקח שני כוחות המסוגלים להביא לשינוי בסיפור, ומכניס אותם זה בזה, כך שהתוצאה הסופית היא אפס שינוי. לדוגמא, נגיד שהלוחם רוצה לתת אגרוף לאיזה בחור מציק בפונדק, והנזיר שלך מתנגד לכך ולכן אתה תופס לו את היד. בסופו של דבר, לא קרה כלום. רק בזבזנו זמן, ושום דבר לא התפתח.

במקום זאת, תן לאירועים לזרום, ובנה עליהם. אם הלוחם רוצה לשבור את האף של מישהו, מה קורה אחר כך? האם הנזיר עוזר לאותו בחור מציק לקום? האם הוא גוער בלוחם? אולי מנסה להתנצל בשם הלוחם בפני חבריו של המציק, כדי למנוע את המהומה שעתידה להתפתח כאן? אולי המהומה מתפתחת בכל מקרה, ואתה מציל את הלוחם מזרועותיהם של הבריונים, אפילו שהוא פעל בניגוד לרצונך? או שאתה משתמש במהלך הטלה כדי להשליך את הבריון הגדול ביותר דווקא לעבר הלוחם, כדי ללמד אותו לקח? אלו הן דוגמאות למקומות מעניינים אליהם הסיפור יכול להתפתח. אם תעצור את הלוחם מלפעול, הסיפור לא יתפתח לשום מקום.

דיברנו באריכות על שלושת הנקודות שצוינו עד כה בפרק 12 – אימפרוביזציה.

4. דחוף את דמותך למצבים לא נעימים

"הדמות שלי לא היתה עושה את זה" הוא תירוץ משעמם, שעוצר את הסיפור. אחרי שלושת הסעיפים הקודמים, בטח כבר ברור לך למה.

במקום להיות כבול בידי האופן בו אתה מדמיין את דמותך, מה היתה עושה או מסרבת לעשות, צלול לתוך הסיבוכים ופעל בכל זאת – ובדיעבד, נסה להבין למה דמותך פעלה כך. למה הנוכל מסכים ללכת למשימה בכנסייה? אולי יש לו מניעים נסתרים? האם זה מתוך תחושת שייכות לקבוצה? כשדמויות מוצאות עצמן במצב לא נוח – זוהי הדרמה בהתגלמותה. (זוכר את הסיפור המופלא על ההוביט שאמר לגנדלף שילך לחפש מישהו אחר כי הוא מעדיף את נוחות ביתו, ואז ישב בחדרו וחיטט בבהונות רגליו? כנראה שלא.)

4א. תן לדמותך להתפתח

אם החלטת שאתה יודע איך דמותך אמורה לפעול, היא לעולם לא תוכל להתפתח, כי תמיד תאלץ אותה לחזור למבנה הראשוני שקבעת עבורה. תן לה להפתיע אותך. אולי תגלה שיותר כיף לך לנסות להבין את דמותך, מאשר לשחק ב-"עד כמה נאמן לסיפור הרקע אני יכול להיות". פעל, ואז מצא את ההסבר מדוע פעלת – אתה ודמותך תגלו שניכם דברים חדשים אודותיה, והסיפור האישי שלה יתקדם.

4ב. הסיפור האישי שלך הוא לא העיקר

אם אתה מוצא שפעם אחר פעם אתה מסרב לתוכניותיה של הקבוצה, בגלל שהמניעים של דמותך מנוגדים להן, ובכן, אולי זה בגלל שהמניעים שלה לא מוצלחים עבור המשחק הזה. הם לא חקוקים באבן, שנה אותם. החבורה היא שחשובה, שכן היא-היא המשחק, אז מצא איך להחליף את המניעים, ואם יש צורך, את הדמות. הדמות חייבת למצוא מקום בדינמיקה הקבוצתית ולהיות חלק ממנה. דמותך היא חלק מהסיפור; זהו לא הסיפור של דמותך.

דיברנו על הנושאים האלו, בין היתר, בפרק 15 – לכתוב בין מפגשים.

5. אל תזיק לשחקנים אחרים

אה, אתה משחק את הנוכל הנכלולי, שגונב דברים מחברי הקבוצה! ותוסף המיומנות שלך כל כך גבוה, שאף אחד לא יעלה על זה! איזו מן דמות משעשעת.

אה לא, רגע, מתקנים אותי כאן: אף אחד בהיסטוריה של משחקי התפקידים מאז גייגקס עצמו לא חשב שהדמות הזו משעשעת. כשאתה גונב בחשאי משחקנים אחרים, אתה משתמש בחוקי המשחק כדי לכפות עליהם את רצונך, מבלי שתהיה להם הזדמנות להגיב. אה, ועוד גנבת את המקגאפין החשוב למשימה, כי אתה חושב שאסור להחזיר אותו לנסיכה? אז אתה גם מועל באמונם, וגם מבטל את ה-Agency שלהם, את יכולתם להשפיע על הסיפור! הרגע הרסת הכל לכולם. השחקנים האחרים יעשו כל שביכולתם לגלות את שאירע, ואז לרדוף את דמותך וכנראה בסופו של דבר להרוג אותה או לגרשה מהקבוצה – וכל זה יעשה בכעס, לא בכיף.

אל תהיה כזה. אל תגנוב ואל תתקיף שחקנים אחרים כדי לכפות את רצונך. יש כל כך הרבה דברים אחרים שאפשר לגנוב ולהתקיף בעולם. אומנם קיימים משחקים בהם הדינמיקה הקבוצתית מאפשרת ואף מעודדת עוינות שכזו – כמו השיטות פארנויה או כלבים בכרם, שמעודדות שתיהן קונפליקט פנימי שרק הולך ומחמיר – אבל משחקים שכאלו דואגים להדגיש זאת מהרגע הראשון, וכל השחקנים יודעים בדיוק לתוך מה הם נכנסים כשהם בוחרים לשחק במשחק הזה. אין בעיה כשכולם מתאמים ציפיות לפני – אבל בכל מקרה אחר, זה רק מתכון לצרות.

דיברנו על הצורך בתיאום ציפיות לפני המשחק בפרק 9 – התחלות לא שגרתיות למערכה, וגם בפרק פרק 10 – לגלגל בהחבא או מול השחקנים.

6. הכר את השיטה, אבל אל תהיה קטנוני

אם אתה מכיר את השיטה, יותר קל להנחות לך, בגלל שאתה יודע מה נחשב סביר ולא סביר במגבלותיה. אתה יכול להעריך, בגדול, את סיכויי ההצלחה והכישלון שלך. אתה יכול לתפוס את המצב הנוכחי בכמה רמות, ולפעול בהתאם, כי אתה מבין איך העולם עובד.

אבל אל תהיה עו"ד חוקים. אם אתה מתווכח לגבי אופן היישום של חוק יותר מחצי דקה בערך, אתה כבר מפריז. הפכת להיות משרתם של החוקים, שמנסה שהכל יהיה נכון ומדויק, והפסקת להיות שחקן שמשתתף בסיפור, עבורו החוקים משועבדים. פתחו את הספר בעמוד המתאים, בררו את לשון החוק, דונו באופן היישום, תנו למנחה להחליט, והמשיכו הלאה.

7. הקדש את תשומת ליבך למשחק. אם אינך יכול, קח הפסקה.

אם אתה מוצא שההתרחשות הנוכחית במשחק משעממת אותך, עד כדי שאתה בודק עדכונים בפייסבוק בטלפון או משחק אנגרי בירדס, עדיף כבר שתקום ותתרחק עד לסוף הסצינה. שחקן משועמם, שמפגין את השעמום הזה באופן מוחצן, מנקז את החיות מהמשחק בעצם נוכחותו. קשה לחשוב על דרך ברורה יותר לזלזל במשחק, מאשר לשחק משחק אחר תוך כדי. כמנחה, כבר עדיף להנחות לכיסא ריק, בגלל שאת הכיסא הריק לפחות לא צריך להתאמץ לבדר.

זכור, אין זו חובתו הבלעדית של המנחה לבדר אותך. חזור לנקודה הראשונה, ופעל. תן למנחה משהו לעבוד איתו. מצא איך להפיח חיים בסצינה.

דיברנו קצת על התנהגות ראויה מסביב לשולחן בפרק 13 – אוכל מסביב לשולחן.

8. אם גרמת למישהו אי-נוחות, התנצל בפניו ודברו על כך

קל מדי לגרום אי-נוחות לשחקן אחר, במיוחד אם אינך חבר שלו מעבר לסביבת המשחק. נושאים מסויימים עשוים להיות מביכים עבור אחרים, אפילו אם הם נראים לך טבעיים לגמרי; זה יכול לקרות בטעות. זה יכול לקרות כחלק מהשיחה מסביב לשולחן, כבדיחה שפוגעת באופן בלתי צפוי. זה יכול גם לקרות בתוך המשחק, כשמשהו שדמותך עושה חוצה את גבולות הטעם הטוב של שחקן אחר.

אם אתה חושב שאתה מתחיל לפגוע במישהו, דבר ראשון, הפסק לדחוף לכיוון הזה. שאל אותו אם זה בסדר מבחינתו, בשקט ובנימה חברית. אם יש לו בעיה עם זה, התנצל, ורד מהנושא הזה לגמרי. קח צעד אחורה, שנה כיוון בפנייה חדה, או תן לשחקן אחר לקחת את המושכות ופשוט הישאר בשקט לכמה רגעים בזמן שאחרים דוחפים את הסיפור על פני הנקודה הזו, הלאה. התנהג כמו אדם בוגר והתחשב ברגשותיהם של אחרים. רק בגלל שאנחנו מדמיינים שאנחנו בן מחצית למשך שלוש-ארבע שעות, אין זה אומר שהפסקנו להיות בני אדם.

9. היה תיאטרלי

בעברית זכינו במילה "מנחה", שלא קיימת באנגלית. בחו"ל נאלצים להשתמש במושגים כמו Game Master, Storyteller ועוד, שמכולם נרמז שהבחור שמאחורי המסך הוא היחיד שנמצא בשליטה על הסיפור. הוא לא; הוא רק המנחה. גם אתה מספר את הסיפור.

זכור: אתה לא סתם נותן דיווח של התרחשות, אתה מספר סיפור. עשה קולות, הזז את הידיים. תאר את הפעולות באופן מגרה, השתמש בחושים. הכנס פרטים מסביב, קבע עובדות לגבי העולם. הצע הצעות בתיאוריך, הנח הנחות, וקווה שהמנחה יהנן ויגיד "סבבה, זה אכן ככה". מנחה טוב יזרום עם ההצעות שלך, אלא אם הן נוגדות את תוכניותיו.

אך אל תפריז. דע מתי להפסיק לדבר, מתי להישען לאחור ולתת לאחד השחקנים האחרים לפעול, או למנחה להמשיך בתיאורו. קצר ולעניין עדיף בדרך כלל על פני ארוך ומפורט.

דיברנו על תיאטרליות בהרחבה בפרק בפרק 6 – כניסה מהירה לדמות.

10. כישלון הוא רק כיוון אחר לסיפור

כישלון עלול להיות מביך. הוא עלול להיות מעצבן ומציק. כמה פעמים המתנת לתורך בסבלנות, בציפיה להפעיל את היכולת רבת-העוצמה, תוך כדי תיאורים והתרגשות, ואז, בום, הקוביה מוציאה 3? פתאום הכל נראה סתמי ומאכזב.

אל תיתן לכישלון לעצור את כיוון הסיפור, השתמש בו כדי להמשיך לכיוון אחר. למה בעצם החטאת? למה גלגול האיום לא עבד? למה לא הצלחת לפרוץ את המנעול? אולי ראו אותך? אולי חזרת בך ברגע האחרון? אולי הבחנת במשהו חשוד? איזה עוד אפשרויות אפשר לפתח?

יש שיטות בהן בנוי כבר מנגנון שכזה, כדוגמת Edge of the Empire או עולם המבוך (ותרגומו הישראלי, ואנור). הן מאפשרות לך להשפיע על העולם באופן מעניין כלשהו בכל פעם שאתה מגלגל, בלי קשר לכמות נקודות הפגיעה שאולי הצלחת לגרום באותו גלגול. כשמשחקים בשיטות אחרות, כדאי להזכיר לעצמך להיכנס להלך הרוח הזה. מצא את הסיבה לכך שדמותך נכשלה, ודע שזה לא סוף העולם – אולי זו רק תחילתו של סיפור חדש.

זכור, הקוביות לא באמת קובעות אם הצלחת או נכשלת. הן קובעות אם הדמות הצליחה או נכשלה, בפעולה אותה ניסתה, ופעולה זו היא רק חלק מסיפור גדול יותר. תפקידך כשחקן הוא להשתמש בפעולותיה של הדמות כדי לספר סיפור מעניין – וכישלון יכול להוביל למקומות מעניינים מאוד. אתה נכשל רק אם לא ניצלת את ההזדמנות.

דיברנו על ניצול כישלון באריכות בפרק 17 – כשהשחקנים נכשלים או מצליחים יותר מדי.

11. שחק את המשחק

זהו משחק. זהו לא אתגר טקטי שהמנחה מציב לשחקנים. זהו לא סיפורה האישי של דמותך. זה לא בלוג. זהו לא מפגש חברתי. זה יכול להיות כל הדברים האלו ביחד – אבל זה לא אף אחד מהם בנפרד.

החלטנו לשבת ולשחק ביחד, לספר סיפור משותף, והוא תמיד מקבל עדיפות. אפילו בזמן תכנון הצעדים בקרב, אפילו בזמן השיחה הסוערת עם אימה חצי-האלפית של דמותך, אפילו בזמן שהשחקן של הסייר לוקח לך את הבמבה.

זהו משחק, שמשחקים עם שחקנים אחרים. כבד אותם. כבד את הסיפור, ופעל באופן שמשרת אותו נאמנה. כבד את העובדה שלא תמיד יקרו דברים כמו שאתה רוצה, וזכור שדווקא דברים אלו יכולים להוביל למקומות מעניינים עבורך.

עשה את מה שטוב למשחק. היה פעיל! היה חיובי! היה מעניין! וביחד תצרו חוויות שעוד תדברו עליהן שנים.