זהו תוכי לשעבר!

היום הוא יום ציטוט המונטי פייתון הבינלאומי, ומיד עם כניסתו קיבלתי על עצמי את האתגר שבהמרת מערכון התוכי המת לעברית, מול קהל המונה אביב שלמה. כשכבודי על הכף, התחייבתי גם להעלות את הכל ברצף תגובות לעצמי בפייסבוק, מבלי שיפריעו לי באמצע, כלומר, זה חייב להיות באמצע הלילה, כלומר עכשיו. אז זה בוצע.
תודה לאהוד קינן על ההשראה.

וכעת, למשהו שעליו דובר זה מכבר:

מר פרלין: שלומות, חפץ אנוכי להביע טרוניה.
מר פרלין: סלחי לי, גברת?
בעלים: מה הכוונה, "גברת"?
מר פרלין: הו, צר לי, אינני בקו הבריאות. חפץ אנוכי להביע טרוניה!
בעלים: אני סוגר ממש עכשיו.
מר פרלין: זוטות, נערי. חפץ אנוכי להביע טרוניה על זה התוכי, אותו רכשתי אך לפני מחצית השעה בבוטיק זה ממש.
בעלים: אה, כן, בטח, הנורווגי הכחול… הוא… מה, מה הבעיה איתו?
מר פרלין: אומר לך בדיוק מה הבעיה איתו, נערי. הוא מת, זאת הבעיה איתו!
בעלים: לא, לא, הוא… הוא נח עכשיו.
מר פרלין: שמע נא, בחור, יודע אני לזהות תוכי מת עם שתי עיני אלו, ואני מביט בתוכי שכזה ברגע זה ממש.
בעלים: לא לא, הוא לא מת, הוא נח! ציפור מרשימה, הנורווגי הכחול, נכון? איזו פלומה נפלאה!
מר פרלין: מה עניין פלומה לדין מותה? הציפור מתה כליל.
בעלים: לאלאלאלא, לא! היא נחה!
מר פרלין: לו היה התוכי נח כדבריך, הרי שחיש מהר אעירו! צפרא טבא, אדון תוכי! ברשותי חתך דג טרי עבורך, לו תואיל..
בעלים: הנה, הוא זז!
מר פרלין: כלל וכלל לא! אתה הוא שהכית בכלוב!
בעלים: נשבע שלא!
מר פרלין: ודאי ובוודאי!
בעלים: נשבע בחיי, לא נגעתי…
מר פרלין: התעורר נא, פולי!! עור! עור! עור! עור! זוהי קריאת שמע של שחרית!
(מעיף את הכלוב באוויר, ומביט בו מתרסק על הרצפה)
מר פרלין: שמע נא, לזאת אקרא תוכי מת.
בעלים: לא, לא… לא, הוא המום!
מר פרלין: ה-מום?!
בעלים: כן! נתת לו כזאת זפטה עכשיו, בדיוק כשהתעורר! הנרווגי הכחול נכנס להלם צ"יק צ"ק, בטח.
מר פרלין: ובכן, הבט… ובכן, הבט בחורי, הגיעו מים עד נפש. תוכי זה שבק חיים בבירור, וכאשר רכשתיו אך לפני מחצית השעה, שמת בי מבוטחתך שהגורם הבלעדי לכך שלא זע כלל הינו היותו עייף ומותש לאחר שצייץ ממושכות.
בעלים: ובכן, הוא… הוא… אהה, בוודאי כמה אל הפיורדים.
מר פרלין: כמה אל הפיורדים?! איזו מן בדייה היא זו? שמע נא, מדוע נפל הוא על גבו עת הגעתי לסף ביתי?
בעלים: הנורווגי הכחול מעדיף לשכב על הגב! ציפור מרשימה ממש, אה? פלומה נפלאה!
מר פרלין: שמע נא, לקחתי לעצמי את הזכות לבחון במדוקדק את התוכי לאחר שהובא לביתי, וכמה הופתעתי לגלות שהסיבה היחידה להיותו ישוב על המוט מלכתחילה היתה *המסמרים* שנעצו אותו במקומו.
בעלים:…. ובכן, כן, בטח שהוא מוסמר! אם לא הייתי ממסמר את הציפור הזאת, מה, היא היתה קופצת על הסורגים, מעקמת אותם עם המקור, ותוך רגע ווווום! פווי פווי פווי!
מר פרלין: ווווום?! בחורי, ציפור זו לא תשמיע "ווווום" אפילו אם תעביר דרכה ארבע מיליון וולטי חשמל! תוכי זה מת כליל!
בעלים: לא, לא! הוא כמה!
מר פרלין: הוא לא כמה, הוא כלה! תוכי זה שבק חיים! הוא חדל מלהתקיים! עבר מן העולם והחזיר את נשמתו לבורא! זהו תוכי ז"ל! זו גופה! נסתם עליו הגולל, והוא נח בשלום על משכבו! אם לא היית ממסמר אותו למקומו, הוא היה עולה בסערה השמימה! הוא בא לקצו ונאסף את אבותיו! זהו תוכי לשעבר!
בעלים:… ובכן, כדאי שאחליף אותו אם ככה.
(יורד אל מאחורי הדלפק, וחוזר)
בעלים: מצטער חבר, הסתכלתי קצת מסביב מאחורי החנות, ו-, ארמ, נגמרו לנו התוכים.
מר פרלין: מה אתה שח.
בעלים: יש שבלול.
מר פרלין: אמור נא, האם הוא מדבר?
בעלים: ללללא ממש.
מר פרלין: ובכן זהו אינו בדיוק תחליף מן המובחרים, האין כך?!
בעלים: לללא, אני חושש שלא.
מר פרלין: ובכן.
בעלים: אולי… אולי בא לך לעלות אלי?
מר פרלין:… כן, אוקי.