ימי הספר
מוות מוות מוות.
עכשיו שהוצאנו את זה מהדרך, אלו הם כמה רשמים מהזמן שהעברתי בדוכן שבוע הספר.
רביעי: איך מגלגלים התקפה? ק20. כן, אבל מה מוסיפים לתוצאה? לא יודע. הילד הלך לחוג במשך שנתיים, ועדיין לא יודע לשחק, כי ה-"מדריך" לא מסביר את החוקים. זו הסיבה שחוגים הם טעות.
חמישי: היום הסברתי את ההיסטוריה של הבריאה.
שבת: לצערי, אני לא יודע להגיד עדיין (מתי יצא ההמשך לגני הירח, לגילדת הקוסמים)
ראשון: "וואו, די אנ די!", "תראה, <שם ילד>, מבוכים ודרקונים!" – ככה ההורים מתחילים את המפגש עם הדוכן. כולם שיחקו פעם מו"ד ועדיין מתרגשים מזה. חבל שהם לא משחקים גם היום. חבל על המנטליות.
שני: היום הסברתי את השאר. ועדיין אמרתי אולי חצי ממה שיש לומר על הנשגבים.
שלישי: ברגע זה ממש נגמר לי הכוח לשאול אם הוא משחק בחוג או עם חברים.
רביעי: טרמפולייינה. טרמ-פוליייינה.
כמו כן במהלך כל יום ביקר אותי מכר אחר, וזה היה נחמד.
דיסקליימר: למעשה חשבתי על כל הדברים האלו ועל הרעיון לפוסט הזה ביום שלישי, אבל החלוקה לימים מעוררת עניין רב יותר ומספקת איזה יצר סיפורי בסיסי. אין צורך להודות לי על ההתרגשות שעוררתי בכם.
רביעי: זו הסיבה שחוגים הם טעות? לא זה שהילד חושב שאין מה לשחק בלי חוג ומדריך?
חוץ מזה, מה משנה לדעת את החוקים- הם יכולים להמציא חוקים משלה, לא? חופשיטה הולך חזק בארץ, אומרים לי.
זאת בדיוק הנקודה: הילד חושב שאין מה לשחק בלי חוג ומדריך, כי הוא לא מבין את החוקים בעצמו. הוא חי בתפיסה לפיה החוקים הם איזה משהו אדיר ונשגב, שרק ה-"מדריך" יכול לדעת, ושהוא צריך להמשיך לבוא לחוג ולשלם אם הוא רוצה לשחק, כי זהו מידע שלא נמצא בהישג ידו. אם הילד יבין שהחוקים הם פשוט חוקים, ושהספר אינו ספר של החוג אלא פשוט ספר משחק שכל אחד יכול לקרוא ולהבין, אז הוא ישיג שליטה במשחק שלו.
חוקים מוגדרים זה מאוד חשוב בשביל להמשיך לשחק. זה דיון ארוך בפני עצמו, אבל בגדול, אני מאמין (ואני לא היחיד, שיוו) שחייבים חוקים כדי להיכנס להלך הרוח המשחקי. לאחר שכבר הבנת את הבסיס של משחקי תפקידים, אתה מוזמן לשחק בחופשיטה ולהמציא מה שתרצה. אבל כדי לדעת לשחק בלי חוקים, צריך קודם ללמוד לשחק עם חוקים.