חוסר התועלת שבתגובה הישירה

(רציתי לכתוב חוסר תוכלת, אבל גוגל לא מסכים עם עצמו אם זה תוכלת או תוחלת)

זהו המשכה של שיחה שהיתה לי היום בבוקר בגי"-טוק, דברים שעלו לי בראש רק אחרי שכבר הייתי בדרכי לסידורים באוטו. כולם הסתיימו בהצלחה, לידיעתכם, גם אם הורדתי והעלתי קופה שלא לצורך.

אז איפה הייתי.

הבחור ששוחח איתי הציג לי רעיון אותו רצה כנראה להציג לחבריו, שמטרתו לתת הסבר חלופי לרבע-טירוף ה-"2012" הנוכחי. אפילו בקושי רבע, אולי שמינית. אני לא באמת רואה סביבי הרבה טירוף בעניין, מישהו רואה יותר?
אמרתי לו שאני לא רואה את הטעם להשקיע את המאמץ הזה, במשהו חולף וחסר ערך שכזה. עצם ההתייחסות נותן יותר לגיטימציה מכפי שמגיע לעניין. במה זה שונה מטירוף החייזרים הקצר שהיה כאן בסוף התשעים, מטירוף המילניום, מטירוף "הישרדות"? האם צריך לעבור אחד-אחד ולתת להם הסברים מספקים יותר, לנסות ולנטרל כל אחד ואחד מהם בנפרד? את מה שיש לי להגיד בנושא, אגב, אמרתי מבלי שהייתי במקום אפילו בפרק 14 של ספק סביר.

הפודקאסט הוא שהזכיר לי שיש לי עוד מה לומר בנושא (גם אם רק שעה וחצי מאוחר יותר). הניסיון להרגיע את מוטרפי 2012 עם הסבר חלופי הוא טיפול בסימפטום ולא בבעיה. רוב האנשים מוכנים לקבל רעיונות טיפשיים, וכשאני כותב מוכנים, אני מתכוון עושים מאמצים קוגנטיביים של ממש כדי לאסוף הרבה-הרבה כאלו, עקב האופן בו פועל המוח שלנו. זוהי בעיה, אבל זהו בעיקר פשוט פיצ"ר של המוח – וכדי לתפעל אותו נדרש חינוך. ולא מהסוג האקדמאי, אלא חינוך לחשיבה ביקורתית, ליכולת לברור בין אמיתות לדברים שאינם אפילו שקר מוצלח. הסבר אחד, חד פעמי, לא מספיק לטווח הארוך, ולא ימנע את הגעתם של הסברים אחרים, שמידת הרלוונטיות שלהם למציאות עלולה להיות גרועה אפילו יותר.
תן לאדם דג, והוא יאכל היום. למד אותו לתפור רשת לסינון בולשיט, והוא לא יהיה טיפש עוד לעולם.