A Twist in Your Tale! – בזאר ההדים

"אנא ציין את מינך:
* זכר
* נקבה
* אדוני! ברגעים אלו ממש מסתובבים ברחובות עירנו הנאווה יצורים ולהם פני תמנון! תמנון!! הס נא מלבזבז את זמני על זוטות כגון אלו, עסקים חשובים יותר עומדים בפנינו!"

זהו ציטוט ממסך רישום המשתמש, מיד אחרי בחירת השם ולפני הכנסת האימייל, כשאתה מתבקש לבחור מין.

כך שבה אותי Echo Bazaar, משחק האינטרנט החביב עלי ביותר, והיחיד אי פעם – מלבד Mafia Wars – שגרם לי לשחק בו באופן תדיר. אבל מלחמות המאפיה זה רק צבירה חסרת משמעות של מספרים וחפצים, ואחרי כמה שבועות מבינים שאין כאן שום דבר חוץ מאשר יצר האגירה הסתמי. בבזאר ההדים, כל יום חושף משהו חדש על העיר המוטרפת שסביבך, כל קלף יכול להוביל למהפך חדש בסיפור. אני ורבים ממכרי הקרובים חוקרים את העיר כבר קרוב לחודשיים, ללא סוף באופק.

"לפני שלושה עשורים, עטלפים גנבו את לונדון. בזאר ההדים גרר אותה עמוק אל מתחת לפני הארץ. אין עוד שמש. כל שיש לנו הוא פנסי הגז של אדון להבות. אבל תושבי לונדון מסוגלים להסתגל לכל דבר. ודי שקט כאן למטה, עם השטנים והאפלה ויין הפטריות. שליו. ואז אתה הגעת."

איך אפשר להסביר את אווירת המשחק? אי אפשר. הכל מוזר. אי אפשר למות בלונדון שנפלה, אז כשאתה חבול מספיק, אתה הולך למושבות הקברים ומתעטף בתכריכים. אדון ברזל רושם בשתי ידיו, ואם תרגיז אותו, הוא ירשום את שמך. מי מייצר את אנשי הטיט? אפשר למצוא פסל של ינשוף ארור בידיו של זלח (לא מלח, זלח. והם לא שטים בנהר, הם זטים בזהר. כן). כמה אדוני בזאר יש? כשאתה חושף פרטים רבים מדי, אתה מוצא אזור חדש בעיר, שאולי הוא רק הזיותך, המכונה "מקום מבלבל כמעה". מישהו מפני השטח מנסה לעזור לך, ואתה יכול להחליט מי זה. אה, ודודה שלך שמעה שחיי התרבות של לונדון שנפלה הם מן המובחרים, ולכן באה מפני השטח כדי להשתכן בחדר הפנוי בדירתך. אם תתפוס את החתולים תגלה את הסודות שהם לוחשים. אבל הרוזנת לא אוהבת את זה. זה מה שרשום על הקירות בקוד כפול, בדם.

המכאניקה של המשחק מוכרת לכל מי שמכיר את פארמוויל, או כל משחק אינטרנט "חברתי" דומה: יש לך כמות מוגבלת של אנרגיה בכל יום, וכל כמה דקות אתה מקבל נקודה בחזרה, עד מגבלה יומית סופית של 40 נקודות. כל פעולה עולה נקודת אנרגיה, וכך אתה מוגבל בכמה שאתה יכול להתקדם בסיפורים בכל יום. רוצה להתקדם עוד? שלם לנו קצת כסף (35 ש"ח לחודש, מוצדק לחלוטין), ויהיו לך 20 פעולות פנויות בכל פעם, במקום רק עשר, ו-80 במהלך כל היום. כלומר, פי שתיים.

מה עושים עם הפעולות האלו? חוקרים את מאות ואלפי הסיפורים הקטנים והגדולים שממתינים בעיר, בניסיון להבין יותר ממה לעזאזל קורה כאן, ולקרוא עוד מהתיאורים הנפלאים של הכותבים. בעיר ישנם מספר אזורים, בעלי אופי משלהם. ב-Ladybones Road יש את חנות הקעקועים של קלדרמונט, שמקעקע דברים נסתרים על גב לקוחותיו, וגם את גשר התלויים, יופי של מקום לשמוע בו שמועות. במקום שכזה אפשר לשפר את תכונת העירנות שלך, שעוסקת בפיקחות, הבנה ותשומת לב. באזור Watchmaker Hill שוכנת המחלקה לטיפול בנגעים, שתמיד צריכה מישהו שירדוף אחרי עכברושים במרתפים, ולך תדע מה יצא מביצות בגסבי. לכן אפשר לשפר כאן את תכונת המסוכנות שלך, שעוסקת בכוחניות ואכזריות. וכן הלאה, יש עוד שתי תכונות: שיכנוע, שנוגעת לקסם אישי ושנינות, וחשאיות, שנוגעת להתגנבות, עורמה ודברים נסתרים שכאלה.

בכל אזור שכזה ישנה רשימה של דברים שניתן לעשות. למשל, באזור השיכנוע אני יכול כעת להפיץ שמועות מזויפות עבור כוח פוליטי זר שישלם לי על כך, להתיידד עם שוכנת קברים, להתחיל לשרטט קעקוע לפי מה שכבר הבנתי אודות האופן בו מקדדים הודעות, וכן הלאה. כל אחד מאלו, שמכונה "סיפורון" (Storylet), הוא בעצם מבחן לאחת התכונות שלי. לרוב בהתאם לאזור בו אני נמצא, אבל לעיתים קרובות ישנה דרך שונה לגשת לנושא – למשל, את שוכנת הקברים אני אמור לעכב בעיר (פטרון רב עוצמה ישלם לי על כך), אבל במקום פשוט לשכנע אותה עם שכנוע, אני יכול לארגן שישדדו אותה עם עורמה.

אני לא יודע בדיוק מה הסיכוי שהמבחן יצליח, רק את הקווים הכלליים – סיכון נמוך, בעייתי, כמעט בלתי אפשרי, כל מני הגדרות שכאלו. כמובן, ככל שהתכונה גבוהה יותר, כך סיכויי ההצלחה משתפרים – והדרך להעלות תכונות היא פשוט לנסות. כי גם אם נכשלים, התכונה עדיין משתפרת, גם אם פחות. עם זאת, בהצלחה, אני בדרך כלל מקבל כל מני דברים: חפצים, שמועות (שהם, בעצם, סוג של חפצים), והכי מעניין, תכונות חדשות.

שכן מעבר ל-4 התכונות הבסיסיות האלו, אני יכול לצבור עוד המווווון תכונות נוספות. לדוגמא, קשרים: עם הכנסייה, עם פרחחי הרחוב, עם הקהילה המתורבתת. תיאורים כגון נועז, חסר לב, הדוניסט, ועוד טריליון. אני יכול גם לצבור את הצד השלילי של כל אחת מהתכונות הראשיות, בעיקר כשאני נכשל במבחנים בדרגות גבוהות במיוחד – סקנדל, סיוטים, שריטות וחשדות. במה זה שלילי? לא אומרים לך. רק מזהירים: אם תיתן לזה להצטבר עד 5, דברים יהיו עגומים. אתה לא רוצה שזה יגיע ל-8.

הכי חשוב, אני יכול לצבור מאפיינים חדשים שמייצגים התקדמות בעלילות שונות, למשל "חשיפת האיש המסתורי שמנסה לעזור לי", "מיהו סוחר הגבינות?", "להיזכר במה שעשיתי על פני השטח", "פיתוי גנב יהלומים" ועוד. הנה דוגמא לאיזה סיפורון: התחלתי לחזר אחרי אמן מקומי, צעיר וחסר ניסיון, אך מבטיח. יכולתי לפתות אותו במילים מקסימות, או דווקא להחמיא לו על איכות האומנות בעין ביקורתית. עם כל הצלחה צברתי התקדמות בתכונת ה-"פיתוי…" שלי, עד שהגיעה ל-5, ואז נפתח לי סיפורון חדש שאיפשר לי למסד את החיזור הזה בצורה רשמית – עכשיו הוא רוצה בי יותר מהכל, וקיבלתי את התכונה "מפתה אמן צעיר 1". אך אז, אפשרויות חדשות! האם להגיד לו שהוא האחד בשבילי? או דווקא לזרוק אותו, עוד אחד בסדרה מתמשכת של לבבות שבורים שאני מותיר מאחורי? או אולי להשתמש בו ולנצל את הקשרים שלו בקרב מבקרי האומנות? כל אחד מהם היה מקדם לי את התכונה הסיפורית החדשה, אבל כל אחד גם עשוי לתת לי התחלה לסיפור חדש לגמרי!

החוט המוביל אותך לאורך כל זה, ונותן איזו עלילה מרכזית שמושכת אותך הלאה, הוא השאיפה שלך – מעין סדרת קווסטים המובילה אותך עמוק מאוד לתוך סיפור מורכב להפליא. כבר בתחילת המשחק אתה יכול לבחור אחת, וזוהי החלטה גורלית, מאחר וקשה מאוד להחליף שאיפה לאחר שנבחרה – ובינתיים, אף אחד מאיתנו, לא אני ולא החברים שלי שמשחקים איתי, הצלחנו לסיים את השאיפה. יש כל כך הרבה מה לעשות.

מעבר לכל זה, ישנה גם חפיסת קלפי "הזדמנויות",  כל מני דברים מעניינים שיכולים לקרות. נמאס לך לרדוף אחרי השאיפה, או לשפר את יכולת השכנוע? שלוף שניים-שלושה קלפים, ותקבל קווי עלילה חדשים, הזדמנויות לשפר תכונה בדרכים שונות, או פסל ינשוף מסתורי וקריפי לחלוטין שאותו אתה יכול לשים על האח בביתך ואז אתה מתחיל להזות. הכי כיף לגלות הזדמנויות שקשורות לסיפורים שכבר שיחקת. למשל, מדי פעם אני זוכה להיפגש שוב במעריצה האדוקה של אותו אמן מקודם (בסופו של דבר זרקתי אותו בשבילה. ואז זרקתי אותה. כן, קיבלתי על זה נקודות heartless), בקלפי הזדמנויות. אני יכול להרביץ לחבר החדש שלה כדי להראות לו מה-זה, או אולי לשבת איתה לשיחה נעימה, או בכלל לנסות לפתות אותו! העיקר הוא, שהסיפור שסיימתי אי-שם, חוזר וצץ בזכות ההזדמנויות. ותארו לעצמכם שזה יכול להיות כך עם כל סיפור שסיימתם, ולפי הצורה בה סיימתם אותו. לדסי, למשל, אין את הקלפים האלו.
כמובן, מעצם העובדה שאני משחק כמו מנוול וצובר נקודות heartless, אני עומד לקבל סיפורונים והזדמנויות שזמינים רק לדמויות עם heartless גבוה, ואף אחד מהחברים שלי לא יראה אותם בכלל.

הנקודה המוצלחת האחרונה בבזאר ההדים היא האינטראקציה עם שחקנים אחרים. ניתן לשלוח לחברים (שזוהו ככאלו באמצעות בפייסבוק) הזמנה לשיחה נעימה על כוס יין, או למשחק שח-מט, דברים שכאלו. כך, כל אחד מהצדדים מקבל כמה הזדמנויות חוזרות במבחנים – סוג של "חפץ" אבסטרקטי, כמו שמועות, רק בהתאם לכל תכונה. למשל, הברקה פתאומית לערנות, או חיוך מלא בטחון בשביל שכנוע. אם נכשלת, היכולת הזו מנוצלת אוטומטית ואתה יכול מיד לנסות שוב. מועיל בהחלט.

אבל זה לא הכל, כי פה ושם אתה זוכה באפשרויות לאינטראקציות מורכבות יותר. למשל, איך נפתרים מסקנדל? אחת מהדרכים היא להפיל אותו על שחקן אחר. אתה מזמין אותו לשיחה… אבל כשהוא מאשר, מסתבר שזאת לא היתה סתם שיחה, אלא הפללה! לך יורד סקנדל, ולו עולה. מסתבר גם שבסיפורים מתקדמים מאוד, כשהתכונות הראשיות שלך כבר באזור ה-60 ומעלה, אתה יכול לעשות דברים אפילו יותר מעניינים, כמו למשל להעזר בחבר כדי לפרוץ למוזיאון. שוב פעם, הנבל יכול לבגוד בך, ואפילו לא תדע.

הבעיה היחידה של בזאר ההדים היא הממשק הכל-כך-לא-אינטואיטיבי שלו. לוקח המון זמן להבין איך בעצם משחקים ואפילו שיש טוטריאל נחמד מאוד בהתחלה, העיצוב של העמוד ממש מקשה על שחקן חדש להבין מה נמצא איפה, ובשביל מה צריך את זה.

אבל זו תלונה שולית כמעט. בזאר ההדים הוא משחק נהדר, שתמיד אפשר לגלות בו משהו חדש, ובזכות מנגנון הסיפורים שלו, אתה מרגיש כמו איזה בחור שעושה את דרכו בלונדון מוזרה, לעיתים מוזר גם בעצמו, ובהחלט עובר חוויה יחודית משלו, שאחרים לא עוברים. אגב, אנחנו גילינו את המשחק דרך Extra Credit, שאם אתם לא רואים, תראו.

בהצלחה, Delicious Friends!