מה אני משחק כרגע ולמה

להלן כל המשחקים שאני רואה את עצמי כמשחק עכשיו, גם כאלו שבתכל'ס לא יצא לי לנסות כבר חודשיים או משהו:

Ascension: Chronicle of the Godslayer, משחק קלפים של בניית חפיסות, בהשראת האב הקדוש, דומיניון. וזהו משחק מוצלח למדי! אולי.. אולי אפילו יותר טוב מדומיניון?.. הגרסה בה אני משחק היא גרסת האייפון, עם AI לא רע, מנוול למדי. הרבה מהמשחק מבוסס על מזל, אבל הוא עדיין מהנה וכולל הרבה תכנון. שלא כמו דומיניון, כאן צריך לצבור גם רונות (כמו מטבעות), וגם כוח התקפה, כדי להביס מפלצות. שלא כמו Thunderstone, חיקוי דומיניון אחר שגם בו מביסים מפלצות, הכל קורה מול 6 קלפים אקראיים שפתוחים לרכישה בידי כל השחקנים, ולא בערימת מפלצות נפרדת. זה אומר שתמיד צריך להיות מוכן גם למפלצות וגם לקלפי רכישה, כי שניהם נותנים אחלה נקודות, ומה שלא תיקח, ילך ליריב. 
למשחק יש תחושה של דראפט (כמו במג'יק או wow), שמבוצע תוך כדי התנהלות המשחק עצמו. קצת כמו שדומיניון נתן תחושה של בניית חפיסה של מג'יק, תוך כדי המשחק. 
כל המשחק אורך בערך 7 דקות, עכשיו שאני מכיר את הקלפים בעל פה, וגם אני וגם אשתי מוצאים עצמנו משחקים מול ה-AI לעיתים קרובות מאוד, ואחד נגד השני לפעמים גם. אם כי זה פחות כיף, או נוח, בגרסת האייפון. בקרוב ירכש המשחק המקורי בקלפים, מן הסתם עם הרחבות.

Echo Bazaar, מילים רבות נשפכו עליך בבלוג הזה, ובצדק. כבר שישה-שבעה חודשים שמשחק הרשת הזה מחזיק אותי, ולמרות שהתאכזבתי פה ושם, זה בעיקר בגלל שהציפיות שהוא בנה הן כל כך גבוהות, תודות לאיכותו הנהדרת. אני בדרך להפוך ל-'טיפוס בעל חשיבות מסוימת', מה שיפתח סוג של שלב למתקדמים, if you'd like. אני לומד מהמשחק הזה הרבה, לקראת ספר המשחק שאני כותב עכשיו, וגם בשביל משחקי תפקידים בכלל.

Neverwinter Heroes, משחק פייסבוק מוצלח. לא מפיל מהרגליים, לא משחק נהדר, אבל אני משחק אותו מדי יום כבר בערך שבועיים, וכיף לי. להבנתי מכמה שחקנים אחרים, אם אתה שחקן מו"ד, אתה יכול להכנס לזה ויהיה לך נחמד. אם אתה לא מכיר את מערכת המשחק של מו"ד, פשוט לא תתחבר לזה. חבל, כי זהו ישום פשוט וכיפי של הקרבות של מו"ד, עם כל מני עלילות הרפתקה קצרות ונחמדות, בסגנון של ממלכות נשכחות. אני מעתיק כמה רעיונות מהמשחק הזה לתוך החוג שאני מריץ ברומח, כדי להכיר את מו"ד לשחקנים חדשים.

Oblivion, כלומר, הרביעי בסדרת Elder Scrolls. אחלה RPG ממוחשב. בפעם הראשונה שניסיתי אותו, לפני כמה שנים, לא כל כך התחברתי והוא התחיל לשעמם די מהר. בצדק. אבל היום, כשאני ניגש אליו עם ציפיות די נמוכות, ובסך הכל רוצה להיות גיבור שמסתובב בעולם, אוסף אוצרות וכן הלאה, אני מסתדר איתו נהדר. מצאתי יופי של מודים שמשפרים אותו במגוון דרכים נהדרות, ובטח כבר העברתי בו בערך 60 שעות, אם לא יותר. יאללה Skyrim, יאללה!

Minecraft, חביב הקהל. אפשר להיכנס, לשחק קצת, לצאת, בתוך 10 דקות בערך. אפשר לשחק בו בזמן שרואים QI ברקע, כי הוא תופס רק חלק מהמסך. הוא מותח, אחד המשחקים היחידים עם תחושה אמיתית של סכנה ואובדן. וכמובן, אני פאקינג אוהב לחפור ולבנות. כרגע משחק עם עולם שנבנה על בסיס הקוד haunted, ממליץ בחום לנסות אותו.

מו"ד! כמובן. התפוז הסגול, מערכה שרצה כבר שנתיים ורבע, עלו לאחרונה לדרגה 16 ומתחילים לראות את סופו של קו העלילה הנוכחי. יש רק עוד שנה עד שאני טס לאנגליה, צריך להספיק עד דרגה 30! יש לי דרך ערמומית לעשות את זה.

Warhammer Fantasy Roleplaying Game, למה השם שלך כל כך ארוך. הקיצור של מו"ד כל כך אלגנטי בעברית ובאנגלית, אבל אתה, אתה יוצא WHFRP או מתפ"מ, או משהו כזה. בכל מקרה, משחק נפלא! מהסוג שבו השחקנים מכניסים את עצמם לצרות רבות יותר ויותר, מרצונם החופשי. כמה שהקוביות צבעוניות, ככה העולם קודר. פצעים ומחלות, תחושה רצינית של עייפות וסכנה לחיים, איזה יופי. שלא לדבר על קונספירציית הסקייבן.

Neverwinter Nights, הראשון כלומר. קניתי אותו במסגרת המבצע הגדול שהיה ב-GOG.com. לא ממש נכנסתי אליו כשיצא אי אז, ולא ממש קל להיכנס אליו עכשיו – הוא קצת מגושם, משעמם למדי מבחינה עלילתית, אבל בסך הכל הוא סולידי כמשחק תפקידים והתחשק לי משהו חדש.

World of Warcraft TCG, משחק קלפים באיסוף שהוא, בעיני כרגע, מהנה יותר ממג'יק. פעם התעסקתי קצת במג'יק, כמו רבים, אבל עזבתי את זה ותחושת ההתרגשות מאיסוף קלפים התפוגגה ונעלמה. WOW מחזיר אותה, וקצת התגעגעתי. נכנסתי אליו יותר בזכות הליגה הישראלית שהתחילה, ואני נהנה – הוא מהיר, מלא אקשן, לא צריך לתכנן טריליון דברים, והוא צבעוני מאוד וכחובב WOW נחמד לשחק בו.

Master of Orion 2 ו-Civilization 5, כאשר יצר הבנייה והפיתוח גובר. הראשון כשיש לי שעה וחצי, השני כשיש לי חמש שעות.

מיקרוסקופ, משחק סיפור סיפורים ובחלקו מעט משחק תפקידים, מעין משהו מוזר ויחודי. ואחלה, הווו, אחלה, חביב הקהל שלי כרגע. בתוך שעתיים וחצי עד שלוש ומשהו, יושבים כמה חבר'ה ובוראים היסטוריה, כל אחד בתורו, לפי חוקים פשוטים שמעודדים יצירתיות על ידי מניעת שיתוף פעולה. בסוף המשחק יש לך תיאור היסטורי להתפאר, שאפשר להשתמש בו כרקע למערכה, סיפור, או פשוט להעריך אותו בזכות קיומו.