קומפורט פוד

כשאני מבואס, אז בעסה לי. ולפעמים אני גם רעב.
ישנו כמובן פתרון מהיר לשתי הבעיות – מוות. אבל בינתיים:

יש אנשים שאוכלים גלידה כשהם מתבאסים, אם לשפוט לפי סדרות טלוויזיה אמריקאיות. אני קונה משחקי מחשב זולים. 
בעוד שגם אני אוהב לאכול משהו מתוק כדי להתנחם, אני נוטה להרגיש אשם עקב כך, ובדרך כלל כבר יש לי מספיק מזה, תודה, אז אני צריך משהו שייתן לי את התחושה שעשיתי מעשה נכון. משחקי מחשב זולים הם השקעה נכונה: אני קונה רק משחקים עם איכות מוכחת או שנראה שתואמים מאוד לטעם שלי ועשויים להתגלות כטובים להפתיע; אני קונה אותם רק בהנחות רציניות, כי זה גורם לי להרגיש שעשיתי משהו חכם; קונים אותם פעם אחת והם ישארו לנצח, יוכלו לשרת אותי מספר רב של פעמים ובעתיד גם את צאצאי; ולא רק שהם כיף, הם גם מציעים חוויה יחודית מבחינת ממשק, מנוע, נראטיב ותכנון, מהם אוכל ללמוד כי אני מתעסק בתחום הזה. אז זו השקעה חכמה. 

אבל לאחרונה אני רואה שאני לא מספיק לשחק בקצב בו אני קונה, וזה גורם לי להרגיש אשם שאני ממשיך לקנות, אז צמצמתי משמעותית. והחודש כבר קניתי משחקי מחשב זולים, ובהתרעה לא טובה, כי רק עכשיו התבאסתי. אבל אי אפשר לקנות עוד משחקים רק בשביל שיפור המצב רוח – זה כבר בזבזני, ויגרום לי להרגיש רע, במקום יותר טוב. אז במקום זאת, הכנתי אוכל, שלפחות בחלקו יהיה מזין.

להלן פלפל צהוב חתוך מלמעלה, מרוקן מגרעינים, עם טונה מעורבבת (בזהירות) עם קצת רוטב עגבניות מרוסקות ושום שנשאר מהממולאים הנפלאים שהכנתי בשישי בערב. גם נוח, גם משביע, אין סיבה שלא יהיה לפחות אכיל גם אם לא ממש טעים. 

ברקע: כלבה שרוצה טונה.