אתאיזם – איפה שמים את ה-'לא'

לפני זמן מה התרחש מפגש המאזינים של עושים היסטוריה בשיתוף עם ספק סביר, והערב כלל מני הרצאות: אחת ארוכה מפי רן, ושלוש קצרות מפי אנחנו. בחרתי לדבר על  נושא הגדרת האתאיזם – איפה שמים את ה-"לא", עקב ויכוחים רבים בפייסבוק (בעיקר), בהם מסתבר שרבים משתמשים במילה בדרכים שונות, ונגרם בלבול נורא. אז קצת על אתאיזם, אגנוסטיות, מי טוען מה, מטריאליזם ומוסר.

בלבולי מונחים גורמים להמון נזק. אני אתאיסט, וזהו נושא שאני מתעסק בו הרבה, וככזה, נכנס להמון ויכוחים באינטרנט. הבעיה הנפוצה ביותר היא, שרבים לא יודעים מהו אתאיסט. הבעיה הגדולה עוד יותר היא, שאין באמת מוסכמה ברורה אחת, ולמעשה, בכל מני מקומות משתמשים בכל מני הגדרות, מה שהופך אותן למוכרות בקרב קהלים גדולים, אלא שהן שונות ואפילו סותרות.

הנה כמה מהגדרות הבולטות בחסות גוגל:

The belief that God does not exist (מכללת טריטון בארה"ב)

The religious doctrine that deities do not exist (אתר מיושן למדי בשם "דרואיד פלאנט" המתעסק בכל הבולשיט הזה)

Denial of the existence of God. An atheist accepts only the material and physical world or what can be proven by reason (איזו כנסיה)

ואחרי שצחקנו, כמה מההגדרות היותר חשובות. הנה למשל מיריאם-וובסטר: one who believes that there is no deity. מעציב לראות שזה המצב.

רב-מילים אומר: תפיסת עולם השוללת את קיומה של אלוהות. ניסוח מעורפל ומצער.

לבסוף, וויקיפדיה: דחיית הטענה שקיימות ישויות אלוהיות. ובאנגלית, A person who does not believe in the existence of God or gods. שימו לב להבדל בניסוח.

אז מה זה אתאיסט?
אטימולוגית, המילה מגיעה מלטינית, ולפני כן מיוונית עתיקה, a-theos, ללא אלוהים, או חסר אלוהים. נעדר-אלוהים שכזה.
פרקטית, ישנם למעשה שני סוגי אתאיסטים, וההבדל ביניהם הוא מקור כל הצרות. 

אתאיסט חזק הוא: A person who believes that no deities exist. הוא טוען, טענה פוזיטיבית, שאין אלוהים. או ישויות עליונות אחרות, לא משנה באיזה אל מדובר כרגע. טענות פוזיטיביות צריך להוכיח, ולכן חובת ההוכחה היא על האתאיסט החזק להראות שהוא צודק ואכן אין אלוהים.

האתאיסט החלש הוא: A person who does not believe that any deities exist. הוא לא טוען כלום, פשוט לא מחזיק בטענה מסויימת, הטענה "יש אלוהים". כמו שניתן לראות, ההבדל ביניהם הוא איפה שמים את השלילה: אני לא מאמין שיש אלוהים, לעומת אני מאמין שאין אלוהים. אם אני מאמין ב-X, עלי לגבות אמונה זו. אם איני מאמין ב-X – ובכן, פשוט איני מאמין ב-X. 

אני אתאיסט חלש, בדומה לרוב האתאיסטים הפעילים בעולם. כן, גם ריצ'ארד דוקינס. למה? כי להחזיק בטענה פוזיטיבית שלא ניתן להוכיח זה טפשי. זה טפשי בין אם הטענה היא "יש אלוהים" או "אין אלוהים", היא בכל מקרה דורשת ממך לצאת ולהראות שזה אכן המצב, ובחיי שאין שום דרך לעשות כזה דבר. צריך תחילה להתחיל בהגדרת "אלוהים", וכבר זה כל כך בעייתי, שיש מצב שזהו מושג חסר משמעות בכלל, ואז לכל השאלה אין משמעות גם כן, ואז מה אנחנו בכלל עושים פה.

אני אתאיסט כמו שאני א-פייתיסט – אינני מחזיק בטענה שיש פיות. אבל אינני טוען שבהכרח אין – אומנם לגמרי לא סביר בעיני שיש, אבל אין לי שום דרך (או עניין) להתחייב לכך שאין פיות. אולי מחר נגלה שיש?

אז מהו אגנוסטי? 
אגנוסטי חזק: מי שמחזיק בטענה הפוזיטיבית שלא ניתן לדעת האם יש או אין אלוהים. שיש משהו בשאלה הזו, שמעצם טבעו הינו בלתי פתיר. 

אגנוסטי חלש: פשוט אדם שלא יודע, או שנותר בספק לגבי השאלה. אולי חושב שאין מספיק מידע, ובכל מקרה, לדעתו נכון להשהות בינתיים את ההחלטה בשאלת קיומו של אלוהים. לא מאמין, אך גם לא שולל את קיומן של אלוהויות. 

ברור שאגנוסטי ואתאיסט (החלשים) אינם בהכרח מנוגדים, ויכולים לחפוף בקלות. אני למשל אתאיסט אגנוסטי: איני מאמין בקיומה של ישות אלוהית, וזאת מאחר ואיני מסוגל לגבות טענות פוזיטיביות בעד או נגד. הטענה "יש אלוהים" נתפסת בעיני בדיוק כמו כל טענה יישית אחרת – דורשת הוכחה. ועד לאותה הוכחה, איני רואה סיבה להאמין בה, אך לא פוסל, באופן נחרץ, את אפשריותה.

בעיות נפוצות

איני מאמין בפיות, אבל אני לא קורא לעצמי א-פייתיסט. אז למה דווקא כן לקרוא לעצמי אתאיסט? זה עניין פרגמטי. אנחנו חיים בעולם שמלא באנשים שטוענים שיש אלוהים, ושהוא אמר להם לעשות ככה וככה. אני מתנגד לכך, כאשר אותם אנשים כופים עלי התנהגות. מעבר לכך, עצם הפופולריות של טענת האלוהים רחבה כל כך, שמי שלא מחזיק בטענה מוצא עצמו חייב להמציא מילה לעצמו כדי להבדיל מהשאר. שזה באמת קצת מטופש, אבל אין מה לעשות, זו הטענה חסרת הביסוס הנפוצה ביותר בעולם. אני מגדיר עצמי כאתאיסט מחוסר ברירה – אינני רוצה להגדיר עצמי בשלילה, אבל זה מחוייב המציאות. הייתי מעדיף שלא היה בכך צורך.

מהי העמדה המוסרית של אתאיסטים?
שום דבר בכלל. העמדה היחידה שלהם, כאתאיסטים, נוגעת לקיומן של ישויות אלוהיות. לשמחתנו, זה לא הדבר היחיד שמגדיר אתאיסטים – אתאיסטים יכולים להחזיק בכל מני עמדות, הם כל מני דברים.
אישית, מבחינה מוסרית, אני הומניסט. אני מאמין, וזוהי אמירה פוזיטיבית, שהמוסר מגיע מתוכנו, נקבע על ידינו, ומטרתו לשרת אותנו בעולם. זה שאני אתאיסט עוזר לי להגיע לעמדה הזו, אבל, לא בהכרח, וגם לא לבד – צריך גם להיות מטריאליסט למשל.

האם אני יכול להיות אתאיסט ולהאמין ברוחות? או חס ושלום בהומאופתיה?
בהחלט כן, אני יכול להחזיק במגוון אמונות מיסטיות אחרות. אני יכול אפילו להיות בודהיסט, ישנם זרמים ששוללים את קיומו של אל. אני יכול להאמין בהרבה בולשיט חסר ביסוס, או פשוט להיות חסר כל ידיעה – תינוקות הם אתאיסטים כברירת מחדל, עד שמישהו אמר להם "עכשיו אתם מאמינים בככה וככה".

בשביל אתאיסט, המדע הוא דת!
וואו, שתי שגיאות בבת-אחת. הראשונה היא, שאתאיסט הוא רק מי שאינו מאמין באלוהים, אף אחד לא אמר שהוא מאמין במדע. לרוב בעצם רוצים להגיד "אתה רציונלי, אתה ספקן, בשבילך המדע הוא דת!" וגם זה לא נכון. אני לא מאמין במדע במובן של Faith, אני מסכים איתו, ובתקווה, בגלל שאני מבין אותו, ובגלל שהוצגו בפני הוכחות מספיקות.

 ..אז אתאיזם, הוא-הוא דת!
אתאיזם אינו דת, כמו ש-"לא לאסוף בולים" אינו תחביב. כמו שמסך כבוי אינו ערוץ טלוויזיה. הוא היעדר תופעה, היעדר האמונה.
(עקב התשואות שקיבלתי על השוואת הבולים, חשוב לי להדגיש שוב: לא אני המצאתי את המשפט הנהדר הזה, הוא נפוץ ברחבי קהילות האתאיסטים, והאינטרנט טוענת שהוא במקור של פן ג'ילט)

אתאיסטים אומרים שהיקום נברא משום דבר! הם אומרים ככה! הם אומרים אחרת!
הם לא אומרים כלום. למעשה, זה מה שמגדיר אותם – הם לא אומרים "יש אלוהים". כל השאר, למרות שהם נושאים מעניינים, לא קשורים לאתאיזם. שוב, ישנו בלבול נפוץ בין ספקנים ורציונלים לבין העמדות שלהם. אני אתאיסט כי אני ספקן – התקיפו את הספקנות שלי, לא את היעדר האלוהים.

אז סיכום

השאלה האמיתית איננה האם אני אתאיסט, אגנוסטי, או אתאיסט אגנוסטי טרנס-היומניסט מטריאליסט. השאלה היא מהן עמדותי, לא עד כמה הן תואמות להגדרות המעורפלות מדי של מילים מסוימות, והשאלה החשובה עוד יותר היא, האם אני יודע כיצד הגעתי לעמדות אלו. כך שכמו תמיד, זו שאלה של חשיבה ביקורתית, לא של אטימולוגיה.

עם זאת, בהגיעך לויכוח באינטרנט, הדבר הראשון לעשות הוא להיסגר היטב על האטימולוגיה, ולהגדיר בדיוק נמרץ את עמדותיך. "כשאני אומר אתאיסט, אני מתכוון…" וכו'. אחרת, הבלבול האטומי עלול להוביל מצב בו כולם נגד כולם – כשייתכן שכולם בעצם חושבים אותו דבר – פשוט בגלל שימוש לא נכון במילים. כשמתחיל הדיון, חשוב שהצד השני יבין בדיוק למה אני מתכוון כשאני אומר אתאיסט – ואם לא ברור לך למה הוא מתכוון, שיגדיר זאת הכי טוב שהוא יכול. כי אולי אינך אתאיסט כמו שהוא חושב, למשל. ואני מזכיר שיש בעולם אנשים שחושבים שאתאיסט הוא "מי שמאמין באבולוציה".