סיכומביגור 12
בשנה שעברה סיכמתי בנקודות. השנה – אסכם בנקודות.
1. זהו הכנס האחרון בו אהיה בשנים הקרובות (כנראה), ולכן, כמה טוב שהיה זה ביגור מצוין. אחרי שנים ארוכות של ביגורים meh, ביגור 2012 היה הצלחה גדולה, במובן הכי חשוב – כולם נורא נהנו.
2. עוד לפני טקטיקה, שמעתי על גישת "שלושת ה-L" בתחום השיווק. במהלך עיסוקי עם החנות, העניין הזה הלך והתבהר בראשי. בביגורים שונים שמתי לב לכך. אבל כעת, עם הביגור הזה, העובדה המוצקה הכתה בי במלוא העוצמה לעולמי עד: שום דבר, שום דבר בכלל, לא חשוב יותר מאשר המיקום.
עוצמת ההוכחה הזו מתחזקת בעיקר בגלל הניגוד העז שבין הצלחתו של ביגור, לבין הרושם שהיה לי כלפיו עד ליום ראשון הזה. מזה חודשים הלכתי וקיבלתי את התחושה שביגור הולך ומתארגן באופן, סלחו לי, איום ונורא. אינני רוצה לנקוב בשמות ואני גם לא מרגיש צורך – הכנס בכללותו, ולא איכפת לי כרגע מי מאחוריו, כשל במגוון דרכים בהכנת עצמו. וכשל יותר מבשנים קודמות.
עדכון: הובאו בפני נקודות נכונות, לגבי הכשלים של שנים קודמות. שכחתי עד כמה כשלים היו שם! כאילו לא קראתי את הסיכום הקודם של עצמי. כנראה שבגלל שהייתי מעורב יותר השנה, ראיתי יותר, אז היה נראה שיש יותר כשלים לעומת שנים קודמות. אז אני חוזר בי מהצהרתי הזו – בואו נסתכל על הביגור הזה בפני עצמו, כממשיך סדרת כשלים בקו ישר, לא בקו עולה. (גם התנצלות, וגם ארבע פעמים המילה "כשלים". דו פרצופי!)
אשמור את עיקרי הביקורות שלי לפגישת העמותה שבוודאי תערך מתישהו בקרוב לסיכום ביגור, או לפורומים הפרטיים של העמותה, שוב, כי אינני רוצה להפנות אצבעות וזאת לא הכוונה. אבל בתור מי שניסה להרים פרויקט גדול – שיתוף הפעולה עם רומ"ח, שכלל כשמונה אירועים שונים – וכמי שגם היה חבר בצוות (טכנית, הייתי אחראי אתר או משהו), ולכן ראה את הכנס מכאן ומכאן, קבלו את אמירתי המתומצתת הזו: מכל מה שראיתי, הכנס היה מאורגן באופן איום ונורא.
אבל המיקום היה פנטסטי.
אני לא מתכוון ספציפית למודיעין. אם כי, כבר מהרגע הראשון, הייתי לגמרי בעד מודיעין, כי היא לא באמת רחוקה מהמרכז, ויש שם פוטנציאל להשיג מקום טוב ובעלות נמוכה יותר מהמקומות הרעים שנמצאו עד כה בתל-אביב. כמי שחיפש כמה וכמה מקומות לכנסים בשנים האחרונות, אני מודע לכך שת"א יקרה נורא, ולא באמת מציעה מקומות טובים לכנסים.
אני מתכוון ספציפית לבית הספר הדמוקרטי שבו נערך הכנס. היה זה ערן מולוט ממנו שמעתי את זה לראשונה – הבעיה עם הביגורים שאחרי כפר בתיה, היא שלא היה מקום מרכזי אחד שבו עברו כולם. הרחבה המרכזית הזו, היא ורק היא מה שנתן לביגור את התחושה של קהילת שחקנים, שהיא הרכיב המרכזי בביגור מוצלח. בית הספר היה מקום קטן, כך שלא היתה ברירה אלא לראות אנשים כל הזמן בדרך ממקום למקום, אבל עם הרבה חדרים, כך שהיה מקום לכל המשחקים. הבנתי שהיתה בעיית הד בחדרים, אבל בקושי הרצתי בהם, אז איני מכיר בכך אישית.
3. כסתירה נוספת לאמירתי הקודמת, במהלך הכנס עצמו, צוות ההפקה עשה עבודה סבבה. לפחות מבחינתי – אבל בהתחשב בכך שהרצתי איזה 8 דברים, כאמור, והיה לי מתחם משלי, והשתתפתי בשני אירועים מורכבים, ראיתי לא מעט. בוודאי, היו כשלים, בעיקר של הצבת משחקים. מישהו לא ממש ידע איפה לשים מה, ומתי. הדוגמא הבולטת ביותר היא הישרדות המנחים, שבבוקר האירוע הוקדמה לפתע בשעה, ולמרות שזה אירוע מורכב, החדר בו התרחש הכיל אירוע אחר ממש עד לרגע התחלת ההישרדות, מבלי לאפשר זמן להצבת כיסאות.
עם זאת, התקלות שנפלו עלי תופעלו היטב, והצוות שיתף פעולה בלי לעשות צרות, או עיכובים מיותרים. כשאיבדתי שני מנחים לאחת ההרצות של פטיש המלחמה, הצלחנו לסגור את ההרשמה לפני כן, לסנן מוקדם שחקנים שעוד לא שילמו על האירוע, ובכך לצמצם בכמות הנוכחים תוך כדי צמצום נזקים למינימום. לא עשו לי צרות במתחם רומ"ח – וכמי שעבר לא מעט אייקונים, זה לא מובן מאליו שהצוות לא עושה לך צרות. אך מעל הכל עלי לשבח את אחראית המשחקים אפי, שבכלל לא משחקת, זה הכנס הראשון שלה, ובכל זאת היתה זמינה באופן רציף כל הכנס, תמיד במצב רוח ידידותי, מגיעה עד אלי כדי לשאול אם הכל בסדר כל סבב מחדש, ומתפעלת כל תקלה וצרה שדווחה לה, ומיד. מבחינתי, היא אחד מכוכבי הכנס, ולפי התשואות בטקס הסיום, נדמה שצוות ההפקה הכיר בחשיבותה (לצד אחרים, כמובן; אני לא מבקש לזלזל בחשיבותם של שאר אחראי ההפקה וכוח האדם, בעיקר פלאוט וקובל, אך מטבע הדברים היתה לי הרבה פחות השקה איתם. בין היתר, כי אפי תפקדה היטב).
4. חדר המשחקים היה הצלחה גדולה כל כך, עד שבפעם הבאה משחקי לוח צריכים להפוך לחלק מרכזי מהכנס. הם כבר עכשיו חלק מרכזי מהכנס: כ-25 איש היו בחדר משחקי הלוח לאורך כל שעות הכנס, בוקר עד לילה, וטחנו משחקים כאילו אין מחר. ואז גם מחר הם טחנו משחקים, מסתבר. שחקני ביגור הצביעו ברגליים: כשיש זמן, הולכים לשחק. ישנם כמה וכמה אנשים שהגיעו רק בשביל אזור המשחקים (ועוד כמה שהגיעו רק בשביל טורניר הקטאן שנערך בו).
ספריית ההשאלה היתה קטנה מדי, וזה לא הפריע לאף אחד, והמוני אנשים הביאו משחקים מהבית בכל מקרה, וכמובן תודה רבה ל-MIB של סטיב ג'קסון גיימז, ולג'וש ספציפית, שיש לצד השולחן שלו (שלו ורק שלו! קח שולחן אחר!) ללא הפסקה, ואני לא זוכר שהלך בכלל לשירותים.
ביגור צריך עוד התייחסות למשחקי לוח, וחדר משחקים גדול לפחות פי שתיים. אני מקבל את הרושם שזה לא משנה כמה גדול הוא יהיה, הוא יתמלא. באי ביגור רעבים למשחקים, והאמת היא שלא ממש משנה להם אם זה משחק לוח או תפקידים. הו, כן, בטח, הם באים בשביל משחקי התפקידים – אבל מספיק סבב אחד מדי פעם ככה. את שאר הזמן אפשר לבלות במשחקי לוח, עם חברים, ולהכיר משחקי לוח חדשים, וגם חברים. תחושת הקהילה בחדר הזה היתה אדירה.
יש לי כמה מחשבות לגבי משחקי לוח בביגורים הבאים, אבל מעל הכל, צריך חדר יותר גדול.
5. פטיש המלחמה היא אחלה שיטה, וההרפתקאות שכתבנו לה הן יופי של הרפתקאות. וגם, עשרות השחקנים שעברו דרכנו הם אחלה שחקנים, אבל בזה יש לי פחות שליטה. הרצתי סה"כ 3 סבבים של פטיש המלחמה, עם עוד 4 הרצות של אחרים, אז בסה"כ 7 שולחנות של חמישה שחקנים מלאים כולם (מלבד שניים, אבל בסוף הרצנו לשישה, אז זה מתקזז), ובמהלך הכנס היה ביקוש לעוד, והיו עוד נרשמים מלכתחילה, אבל כאמור איבדנו מנחים. למעשה, את חלקם לא ממש גייסנו מלכתחילה, אבל כאמור, לא נרחיב בענייני הכשלים שלפני הכנס.
עכשיו, זה לא חדש שהיא אחלה שיטה. אני חושב שהיא אחלה שיטה כבר הרבה זמן. אבל אני שמח שעכשיו עוד כמה עשרות אנשים מכירים אותה וחושבים שהיא אחלה שיטה, וגם שהצלחתי להריץ אותה שלוש פעמים ברצף, לצד אירועים אחרים שעשיתי, ותמיד באותו המרץ, וזה לא מובן מאליו. זה נעשה עוד יותר בולט בכך שרק במהלך ההרצה השלישית הבנתי שבעצם לא היתה לי ירידת מתח עד אותו רגע. אומנם זה לא רק בזכות השיטה – גם העובדה שההרפתקאות היו מוכרות לי מאוד עזרה – אבל עדיין.
6. יש לי תלונות על ההנחייה האולימפית, אבל הן כולן פונות כלפי. כמו בפעם הקודמת, הארגון היה טוב והאירוע זרם יפה. הבעיה שלי היא עם הציפיות.
כשאני בא להשתתף, ההשקפה שלי מבוססת על ה-Iron GM, האירוע שהיווה השראה להנחיה האולימפית. בקצרה, המנחים מקבלים שלושה אלמנטים ועליהם לכתוב הרפתקת Pathfinder המשלבת את האלמנטים האלו, בתוך שעה. בינתיים השחקנים יוצרים דמויות, ואז יושבים ומשחקים כמה שעות. ניתן להחליף לשיטה אחרת, במידה וכל השחקנים מסכימים לכך.
ההבדל הבולט, לכאורה, בין Iron GM לבין ההנחייה האולימפית, הוא שבמהדורה העברית לא צריך להשתמש בשיטה, בגלל ששיטות זה כל כך לא מיינסטרימי בקרב קהל השחקנים (וזאת למרות שכולם מכירים מו"ד – אפשר היה להריץ במו"ד בסיסי כלשהו, ק20 + תוסף, אבל התחושה היא שהקהל לא מצפה לשיטה, בהיותו חלק מקהל הכנסים בארץ. ציפיה שלדעתי ניתן לשנות). עם זאת, אחרי ההתנסות הפעם, אני חושב שההבדל הבולט יותר הוא שבארץ, בין היתר בגלל שלא משחקים עם שיטה, בתכל'ס המנחים לא מתבקשים לכתוב הרפתקה, ולכן ישנם מנחים שכותבים חד"פ.
שלושת האלמנטים שקיבלנו הפעם היו מכרז, מרדף ומוצר, כאשר המוצר היה שונה עבור כל אחד (אני קיבלתי הולו-קוביה). בעיני, האתגר הוא לכתוב הרפתקה מעניינת הכוללת את האלמנטים האלו, ואז להריץ אותה באופן מעניין. בעיני כמה מנחים אחרים, האתגר הוא לבנות חוויה משחקית – שבמקרים מסוימים נושקת לגבולות ההגדרה של משחק תפקידים שולחני, ונוגעת כבר בכתיבה יצירתית – על בסיס שלושת האלמנטים. כך למשל, המנחה המנצח הפעם, מיכאל גורודין, הפך את המכרז למרכזה של המכאניקה בה השתמש כדי לערוך החלטות. המנחה במקום השלישי, טלי הלוי, נתנה לשחקנים סיטואציה בה התבקשו להמציא מוצרים עבור החברה שלהם, המשתתפת במכרז.
שום דבר מהדברים האלו אינו רע – אבל הוא לא הרפתקה, הוא משחק חד"פ כנסי. שגם זה לא רע – אבל זה לא מה שאני ציפיתי, תכננתי עבורו, או שניתן להשוותו (באמצעות גליונות הציונים של השחקנים והשופטים) למה שאני עשיתי. אלו פשוט דברים שונים. אין זה פלא שהציון שמקבלים המנחים שרק בונים ומריצים הרפתקה – וזה רובם – נמוך מהציון של מי שבונה חד"פ מפואר ויצירתי. אבל האם התבקשנו לכתוב חד"פ מפואר ויצירתי? אם התשובה אינה ברורה, כן או לא, אנחנו בבעיה. מה הטעם באשליית התחרות (שמלכתחילה כולנו מסכימים שאינה בדיוק מדויקת, כמובן), אם אנחנו לא משחקים בכלל באותו תחום? איך אפשר למדוד את מה שאני עשיתי לעומת מה שעשה גורודין? אין שום דימיון בין הדברים. הרוח הספורטיבית, שהיא בעצם הדבר שמניע את כולנו כאן, מנחים ושחקנים כאחד, דורשת, במינימום, שלפחות התחרות תהיה באותו מסלול ריצה.
את עניין הציפיות הזה חשוב מאוד להבהיר אחת ולתמיד לפני ההנחיה האולימפית הבאה. לא שאהיה בארץ להשתתף בה – אבל אני לא היחיד שמגיע עם הנחות. אני פשוט מריץ באופן כיפי, אני לא מנסה לעשות חוויות מופלאות ומדהימות. אם אנחנו נבחנים בעצם על יכולות בניית חוויה (ולא הרפתקה) ודרמה, ראוי שהמנחים הנרשמים ידעו זאת, וראוי שהדבר יובלט באופן ברור יותר בפרסומים מראש ולשחקנים שמשתתפים.
ב-Iron GM, הציפיות של השחקנים, שהם באו לבחון את ההרפתקה שכתב המנחה, מביאות לאיזון בשיפוט שלהם על פני השולחנות. אצלנו, הציפיות של השחקנים לקבל חוויה כלשהי, מערערים על היכולת לשפוט שום דבר מלבד, בתכל'ס, כמה מפעים ומדהים אותם המנחה במהלך המשחק. אני לא מפעים ומדהים – מדי פעם אני אוהב לדבר בקולות מצחיקים – ואישית אני גם חושב שיותר מעניין לבדוק כמה ההרפתקה שלי יציבה, וכמה אני טוב באלתור – במסגרת העלילה שתכננתי, לא כמו בתיאטרון אימפרוב. בעיני זה יותר מעניין ותחרותי, אבל הי, אני גם אוהב שיטות, וכנראה שאני במיעוט (אני לא, אבל בהזדמנות אחרת). אבל לכאן או לכאן, הדברים צריכים להיות ברורים לכולם, וצריך להחליט על סגנון אחד.
כמו כן, יש להחליט סופית, ולאכוף, את עניין הפרופים. או שכן, ואז ראוי שכולם יביאו, או שלא, ואז ראוי שאף אחד לא יביא. לפרופים יש עוצמה גדולה, התחושה של השחקן שהשקיעו בו – וכל הרעיון הוא שההשקעה היא של שעה בלבד, אנחנו נבחנים על יכולתנו לעשות משהו מרשים בשעה ובזמן ההרצה. לא בבית, לפני כן.
אני מאוד אוהב את ההנחייה האולימפית, האירוע הכי מעניין שיש כיום בארץ – אבל כדי שישאר כזה, ולא יהפוך לאירוע בידורי נטו כדוגמת השרדות המנחים (והוא לא יכול – רובו הגדול לא מתרחש למול קהל), הוא חייב לתת רושם ספורטיבי, וחייב קווים מנחים יותר ברורים, שחייבים להיאכף.
7. הישרדות המנחים היתה הצלחה גדולה. למרות שזו הפעם הראשונה, ולמרות תקלות ארגוניות קלות וכבדות באותו היום, האירוע זרם יפה והיה מאוד מצחיק ומאוד מוצלח.
עם זאת, גם כאן יש לי הערת ציפיות קשה. הנה התכנון כפי שנאמר במקור, שגם תואם מאוד לרושם שקיבלתי מטלי – המארגנת המופלאה – כבר כשהעלתה את הרעיון באייקון השנה. "הרעיון על רגל אחת: למלא אודיטוריום בקהל ולשים על במה מספר מנחים מוצלחים עם יכולות אילתור טובות, ומספר שחקנים שתולים ומאתגרים." … "יהיו אתגרים שהקהל ירצה לראות מנחים מתמודדים איתם. לדוגמא שחקן שמשתלט על המשחק; הנחייה בזוגות כשלכל אחד יש מגבלה לשונית כלשהי; הנחייה מתחלפת כאשר צריך להיכנס לנעלי המנחה הקודם ולהמשיך את העלילה ובו בזמן להקשות על המנחה הבא. זה בערך הכיוון."
כך שציפיתי להנחיה המאתגרת את יכולות האילתור. למעשה, היה זה מופע אילתור באווירה של מנחי משחקי תפקידים. בעיני רוחי ראיתי שולחן על במה, עם שחקנים, ומנחה שממש מריץ להם משחק – ומדי פעם צריכים להתמודד עם דברים, והמנחים מתחלפים, ודברים שכאלו. הייתי צריך לקרוא את המיילים המוקדמים יותר לעומק, ולהבין שדברים הולכים לכיוון שונה כבר כשדיברו על כיסאות בחצי גורן, ואזור רחב לתנועה. האתגרים, אגב, היו מצויינים, כמעט כל אחד מהם ראוי לשימור לפעם הבאה, אם כי, כאמור, למרות שמם הם לא באמת היו אתגרי הנחיה, אלא אתגרי אילתור באופי של הנחיה.
אף אחד לא יהיה המום לגלות שחביבי הקהל – ובצדק גמור! – היו אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין, הראשון שחקן אימפרוב חצי מקצועי והשני שחקן במה בחצי ממקצועו (ומורה למתמטיקה בחצי השני, שילוב מנצח). ושניהם זוכי שתי ההנחיות האולימפיות האחרונות, ושוב, לא בהפתעה – ראו את הערתי הקודמת.
ואין לי בעיה עם זה, לדעתי זהו כיוון מצויין לאירוע – רק שבפעם הבאה לא אשתתף בו, שכן אני לא משהו באימפרוב, וכישורי ההנחייה שלי ממש לא רלוונטיים למה שקרה שם. בעיה נוספת שאני רואה היא שאין הרבה אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין בקהילה, ובהנחה שכמוני, גם איתי ויאיר לא יגיעו בפעם הבאה – ואני לא רואה למה שיגיעו, אם האירוע ישמור על האופי הנוכחי – לא יהיה קל למצוא ולהביא עוד מאלתרים כמותם. אבל אם יצליחו, זה יהיה אירוע נהדר, וראוי גם לשמור על תזמונו הנוכחי, בסוף הכנס.
8. לא הספקתי ללכת לאף אחת מההרצאות החינמיות ודווקא חלקן נראו מעניינות. קיבלתי את הרושם שלא הרבה אנשים הלכו אליהן – אני חושב שכולם היו בחדר המשחקים. בעצמי, הרצתי שתי הרצאות, האחת עם 4 משתתפים והשנייה ללא משתתפים כלל. מצב ההרצאות בכנס לא משהו, וחבל, זה בעיני חשוב.
אבל גם משחקי לוח זה בעיני חשוב – יותר חשוב! – ואם זו הסיבה לכך שאנשים לא הולכים להרצאות, אז יופי, ולא צריך לדכא את זה אלא לעודד.
9. באמצע היום השני פגשתי את אנשי סולאר קטליסט, והתעודדתי מאוד. בקצרה, אלו הם כמה שחקנים ותיקים שהחליטו לכתוב שיטה חדשה בעברית– רגע, רגע, אל תאנחו עדיין! גם אני נאנחתי במקור. ועוד יותר, כי הם בחלקם החבר'ה שמאחורי ממלכות עתיקות. ועוד יותר, אחרי שהתחוור לי שהם לא ממש מכירים תיאוריה משחקית, ושהם לא ממש מעורים במצב השוק בארץ. אבל אז פגשתי אותם, והם אחלה, והשיטה לא רעה – דורשת הרבה תפעול בעיני, אבל עובדת, ודוחפת לאקשן ומגניבות – והם מלאי התלהבות והמוכנות לשרך את רגליהם ולהשקיע זמן ומאמצים, ומי יודע, אולי זה אפילו יצליח להם. אני מקווה להמשיך לשמור איתם על קשר ולראות אותם משתתפים בהרבה אירועים, מריצים משחקים, ואת משחק התפקידים "חץ הזמן" על מדפי חנויות משחקים בכל מקום.
10. הרצנו כמה וכמה הדגמות של וורהאמר 40K, בשולחן קטן, עם שני צבאות קטנים, בקנה מידה קטן. וזאת היתה הצלחה גדולה, והרבה אנשים התעניינו. הופתעתי לגלות שאף אחד בקהילת המיניאטורות לא ניסה זאת בעבר – הם נוהגים לשחק רק בצבאות ענקיים, בטורנירים, וכו'. אני לא מתפלא שהקהילה שלהם לא גדלה מספיק – הדגמות קטנות איז דה ווי טו גו.
11. אז לסיכום בקצרה: היה זה ביגור מוצלח. האירועים בו – מוצלחים אחד אחד. נוכחותה של רומ"ח – הצלחה.
לא יכולתי לבקש יותר – ואני מופתע ממש!
אני רוצה להתיחס בנקודות:
1. אתה מבאס ומעאפן ביגור יותר חשוב מחו"ל.
2. לוקישן לוקישן לוקישן, אין לי מה להוסיף המיקום היה מושלם וזה באמת עשה את כל הכנס.
3. זה הכנס השלישי של אפי היא התגלתי כנכס באחד האיקונים והייתה אחמ"שית בביגור 10 ולא סתם גם שם היא קיבלה תשואות רמות מכולם ופרס מסגל הכנס (דבר שסגל כמעט אף פעם לא מקבלים) אבל אפי היא משהו אחר היא עושה הכל מגדילה ראש ועובדת מדהים והכל תמיד עם חיוך על הפנים ועם זמן להקשיב לך באמת ולעזור לך גם כשיש הכי הרבה לחץ.
4, 5, לצערי לא היה לי זמן לשבת באף אחד מהם אבל איזה כיף לשמוע שהם היו טובים.
6. אומנם באתי כשחקן ולא כמנחה אבל אני לא לגמרי מסכים עם מה שאתה אומר. אני חושב שהתחרות עם כל המגניבות שלה היא לא העיקר אלא הפרויקט וההנחייה והמיתוג של המנחים. בעצם חסר לנו כבר כמה שנים בקהילה מנחים חדשים שהשמות שלהם נהגים ביראת קודש ליד אותם וותיקים שכבר לא מנחים כמו איוב ודיקי ואסף הרשקו וכדומה וזה לא משנה שרוב החברה מעולם לא שיחקו אצלם יראת הקודש הזאת חסרה. הנחייה אולימפית והשרדות מנחים הם דרך נהדרת לדעתי להחזיר את זה. היום כל המנחים בהנחיה אולימפית שמותיהם נהגים ביראת קודש דומה. ובתקווה שלי היא שזאת הדרך להגדיל את כמות המנחים האלה. כי ככל שיהיו לנו יותר כאלה שגם מנחים בכנסים יהיה לנו יותר אנשים שיסתכלו על האתר ויגידו ווואי איזה מגניב אני רוצה ללכת לכל המשחקים בכנס הזה.
אבל זה מהעיניים של שחקן מאוד יכול להיות שמהעיניים של מנחה באירוע זה שונה.
8. הם לא מותגו נכון לדעתי, אני מקווה שזה ישתנה בשנה הבאה כי בביגור 11 מילאנו את כל ההרצאות (היו 4 לדעתי)
9, 10 מגניב ממש.
ולסיכום היה ביגור מעולה.
ניב
ואוו, איזו אופטימיות. ממש שמח לשמוע שנהנת, ומרגיש טיפה החמצה שהתעצלתי להגיע.
6. אנחנו בכיוונים הפוכים לגמרי, כי לדעתי יראת הקודש הזו היא מחלה חמורה שצריך להיפטר ממנה, לא לעודד אותה. אני חושב בדיוק ההיפך ממך, ולדעתי התחרות עם כל המגניבות שלה היא כן העיקר, והמיתוג של המנחים הוא שטות גמורה, שרק מזיקה ומפריעה למנחים חדשים להיכנס.
שמחתי לקרוא את מה שכתבת.
לאחר ששיחקתי WARHAMMER אצלך הלכתי לחפש את הערכה למתחילים שדיברת עליה. הערכה למתחילים שהציעו לי עלתה 500 ש"ח ולא 20 $ 🙁
בכל מקרה, הוא אמר שבנוסף לקוביות משתמשים גם בקלפים למכאניקת החוקים (מה שלא השתמשת בו), האם הוא מדבר על אותו WARHAMMER שאתה הרצת לנו? כי הקוביות שם נראו אותו הדבר..
לא ממש הצלחתי להבין יותר מדי את Solar Catalyst. מי הם? מאיפה הם הגיעו? מה הבסיס של השיטה שלהם?
אם אתה זוכר, לפני ההנחיה האולימפית הראשונה, אחרי שאיתמר אמר לנו שהוא רוצה איזשהו משהו משותף לכל המשחקים, כמה וכמה מנחים אמרו לו שאם כך, צריך לבחור סוגה לתחרות (כאשר "הרפתקה" היא כמובן סוגת משחקי התפקידים המוכרת ביותר, והטבעית ביותר לתחרות כזאת). ההחלטה שלו הייתה שהוא לא בוחר סוגה, ומשאיר את זה לשיקול המנחה, ובוחר רקע. זה נאמר לנו במפורש. יתר על כן, אחד הקריטריונים בדפי השחקנים היה "עד כמה חויית המשחק הייתה חזקה". אני זוכר את זה היטב, כי באולימפית הראשונה, כשראיתי שהקרטיריון הוא לא "עד כמה נהנית" החלטתי לעבוד בדיוק על הפער הזה. מבחינתי שני הדברים האלה היו אמירה מאוד ברורה שזאת תחרות של כתיבת והנחיית חד"פים, ולא של בניית והרצת הרפתקאות.
וממה שאני זוכר, ליפשיץ הריץ הרפתקה באולימפית הראשונה שבה הוא זכה בזהב, לא?
לגבי ייראת הקודש – אני לא יודע אם זה המונח הטוב ביותר (כנראה שלא), אבל תת תרבות (והתחביב שלנו, כמו כל תחביב, הוא תת תרבות) לא יכולה להתפתח בלי אליטה. ואתה, ידידי, האחרון שיכול לקבול על כך, כי בשנים האחרונות אתה כנראה מנחה הכנסים המבוקש ביותר. זה לא מפריע למנחים חדשים להיכנס. אני יכול לתת לך היום שמות של מנחים חדשים, שהריצו דברים מאוד מענינים בכנס, ושמעתי עליהם. ובכנס הבא אני ועוד אנשים נלך לשחק אצלהם, כי שמענו עליהם טובות. ואם המשחקים אכן יהיו טובים – בשנה שאחר כך סביר שהמנחים החדשים והמוצלחים הללו יוזמנו לכל מיני דברים מגניבים. אני לא בטוח איך אתה מציע שזה יעבוד אחרת.
אור: מעולם לא דיברתי על ערכה למתחילים ב-20$, היא אכן עולה 100 וזה מחיר הוגן בהתחשב בכל מה שמקבלים בה. השיטה כוללת גם קלפים, בהם לא השתמשנו כי זה משחק כנס מצומצם מאוד. אם אתה רוצה לעקוף את מכשול המחיר הבומבסטי הזה (שדווקא שקול לגמרי לרכישת שלושה ספרי בסיס של מו"ד, למשל), הנה משהו בשבילך:
http://rpg.drivethrustuff.com/product/89808/Warhammer-Fantasy-Players-Guide
זהו ספר החוקים לשחקן, שאינו חלק מהערכה, אלא חלק מסדרה של שלושה ספרים שיצאו אחריה. (ביחד עם מדריך הרפתקה למנחה, ומגדיר מפלצות). שלושתם אחלה, והם כוללים את כל התוכן מהערכה, ואפילו מציעים דרך לשחק ללא שימוש בקלפים, עם כל התוכן של הקלפים בתוכם. רק את הקוביות תצטרך לקנות בנפרד.
ערן: הם קבוצה של שחקנים ותיקים מירושלים, כמה חברים, שהתחילו לבנות לעצמם שיטה ביתית ולפני כמה שנים החליטו להוציא אותה לאור. הם עובדים על זה כבר שש שנים בערך. בסיס השיטה הוא ק12, אך יש מעט מתאמים. הכל סובב סביב היכולות שלך כחוקר – ישנם חמישה סוגי חוקרים, כל אחד עם עץ יכולות משלו, וכל יכולת ניתן לשפר וכו'. הבעיה העיקרית שלי היא שהחוקים כמעט לא מדברים על דברים שאינם יכולות. הרעיון מאחורי העולם הוא, שבעתיד הרחוק שלו המצב בקאנטים אז שולחים כמה חוקרים לעבר כדי לחקור ולעשות משימות, כך שהם משתמשים בטכנולוגיות שונות, ובעבר יש גם קסם, שבעיקר דווקא מפריע להם.
מיכאל: לא יודע, בעיני סוגה זה "פנטזיה", "מערבון", כאלה. הרפתקה, בעוד שלא ממש הגדרתי אותה כאן, היא משהו אחר. העובדה שקריטריון אחד הוא חווית משחק, לא אומר שכל הקריטריונים הם חווית משחק, ואם היה לי את גיליון הציונים מולי בטח אוכל לשלוף משהו שתומך בגישה שלי, לפיה גם בניית ההרפתקה חשובה. זה לא משנה מה רשום שם, בכל מקרה – מה שרשום צריך להשתנות בהתאם למטרת האירוע.
לא, ליפשיץ הרייץ משחק כנס של ליפשיץ. שזה לא מאוד רחוק ממשחק כנס של מיכאל, ומאוד רחוק ממשחק שאינו משחק כנס, שזה, במובן מסוים, מה שאני מדבר עליו. ובוא לא נכנס עכשיו לטרוניה "אבל זה חד"פ! בחד"פ לא מריצים כמו מערכה!", כי אני ממש לא רוצה, ומספיק אם אפנה אצבע לעבר כמה מאות מנחים שעושים זאת מדי כנס ב-Iron GM, ומראים שמשהו מזה אפשרי, בגישה מסוימת.
שמע, אני רק כותב מה היו הציפיות שלי. לא כתבתי שהן הכי נכונות בעולם – להיפך, כתבתי שהן מבוססות על אירוע ה-Iron GM, ומה הקשר בינו לבין ההנחייה האולימפית. כן, הציפיות שלי לא היו מבוססות. זאת בדיוק הבעיה שלי – וכמו שכתבתי, הבעיה היא שלי, לא של האירוע. אבל אשמח אם להבא האירוע יבהיר מה הוא רוצה, כדי לדעת אם אני רוצה להשתתף בו או לא.
בעניין ייראת הקודש, דיברתי על זה המון לאורך המון זמן, בעיקר איתך לדעתי, ובעוד שאני מסכים בצורך באליטה, אני לא מסכים באופן בו היא הוצגה בידי ניב, ובשום אופן לא חושב שההנחייה האולימפית צריכה לבנות עליה, או לבנות אותה. אבל גם לזה אני מעדיף שלא להיכנס כאן, זה בלגן לעשות דיון בתגובות.
אני שמח שנהנית מביגור, ושמח שאתה כותב עליו. כרגיל, הביקורת שלך מתקבלת אצלי ברגשות מעורבים, אבל ככה זה עם אנשים. הם לא פשוטים.
אני מסכים עם הביקורת לגבי ההנחייה האולימפית – המנחים השונים שהגיעו לאירוע הביאו, כל אחד, את מה שהם יודעים לעשות בצורה טובה מול השחקנים שלהם, אז האירוע הוא לא Iron Chef אלא יותר Iron Skilled Person, כאשר כל אחד מביא מערך כישורים אחר, ובתלות בשופטים הספציפיים שהגרלת (ומתי הם נכנסו במהלך המשחק), אתה מקבל ניקוד. אגב, אני הייתי מעדיף לכתוב הרפתקת Pathfinder בשעה ולהריץ אותה על פני האירוע כפי שהוא נראה כרגע. עם זאת, אני לא מסכים איתך לגבי האליטה: אני חושב שהאירוע הזה עוזר לבנות אליטות (גם אירועים דומים קודמים, כמו הפרסים למנחה המצטיין, תחרות הרפתקאות וכן הלאה עזרו לבנות אליטות), ויש ניוד בין "המעמדות" – הוא פשוט איטי ומסובך, כמו תמיד הניוד לתוך האליטות. יש אנשים שמגיעים לאליטה מזה שהם עובדים קשה לאורך הרבה שנים, ויש אנשים שנזרקים לתוכה בבום אחד – טלי הלוי, למשל, התפוצצה כמטאור עם "תיאטרון הכובעים" בדיוק כמו שגורודין בנה את המוניטין שלו בשנה אחת עם "חמישה מנחים וצ'לו" – אני חושב שאי אפשר להצביע עליי או על יאיר שריג ולהגיד משהו דומה (אולי עם "זמן שאול" של יאיר, אני לא בטוח) – בכל שנה, בכל ביגור ובכל אייקון, לכל מנחה יש הזדמנות לכתוב משחק חד פעמי שכולם בכנס ידברו עליו, והוא יוזמן לדברים הללו שנה אח"כ. אני חושב שאין בעיה עם האליטה בעיקר כי אין משאבים מוגבלים שהאליטה משתלטת עליהם: זה לא כאילו שיש מספר מוגבל של חדרים שאם המנחים של "הנחייה אולימפית" מנחים בהם, אז אחרים לא יכולים להנחות בביגור, או שצריך פרוטקציות כדי להריץ בביגור. זו מערכת מאוד פתוחה.
לגבי ההשרדות, גם אני חשבתי שנשב ליד שולחן ונריץ תחת הגבלות וחוקים מצחיקים – לא הבנתי שזה יהיה מופע אלתורי, אבל מצד שני, זה לפני טקס סיום, אנשים צחקו, זה מה שחשוב. כל דבר שעושים בפעם הראשונה עושים אותו פחות טוב, ואז משתפרים בפעם השנייה. לפחות זה היה חדש, וזה חשוב. זה טוב שאנשים חדשים מנסים דברים חדשים בביגור ולא מנסים כל פעם את אותו הדבר.
קראתי גם את הסיכום הקודם שלך משנה שעברה, על כך שביגור היה meh וחבל שהוא עדיין מתרחש, ורציתי לציין שאני אשמח, ע"ע אנשים חדשים ודברים חדשים, אם היו קמים דברים שמתחרים בביגור ומציגים אלטרנטיבה. אבל לא יכול להיות ביגור 12 בלי ביגור 11, ולא יכולה להיות עמותה בלי ביגור, ולא יכולים להיות הרבה דברים אחרים בלי העמותה ובלי ביגור – כך שבעיניי, ביגור עדיין חיוני. חיוני לייצר סביבו את הפעילות והפעילים והקהילה והדיונים כפי שעשו בעבר ולא כל כך עושים בשנים האחרונות, אבל לבטל משהו בלי לייצר תחליף שיספק לקהילה ולשחקנים מה שהם צריכים, זו טעות בעיניי.
רציתי רק להגיד משהו לא לגמרי קשור בסוף – אני חושב שיש משהו נפלא בכך שיש את א.א.א. ויוצא לאור עוד ספר בעברית, שבעבר היה את "הנמוכים והאמיצים" ויש היום את רומ"ח – אני ממש מקווה שהשוק בעברית רק ילך ויגדל וילדים שנכנסים לחוגים יוכלו לצאת מהם לתוך שוק קיים שמתנהל בעברית, ולא יתבאסו וילכו לשחק אקס-בוקס.
בשם חברי סולאר קטאליסט אני רוצה להגיד שאכן היה נחמד מאוד לפגוש את ערן ולשמוע ממנו חיזוקים כמו גם הערות בונות. אנו ממש שמחים על העניין ב"חץ הזמן" ומקווים כמוכם לפריחה ושגשוג של התחום בישראל.
מי שרוצה להתעניין קצת יותר יכול למצוא מידע בקבוצת הפייסבוק (הודעות שוטפות ועדכונים) שלנו – http://www.facebook.com/groups/244845372223265/361580723883062/?notif_t=group_activity
ובאתר ממלכות עתיקות (כתבות ותכנים שונים) –
http://www.realms.co.il/catPageArt.asp?CategoryID=102
ושיהיה חג שמח!
"סולאר קטאליסט".
רגע, יכול להיות שאנחנו משתמשים במילה הזאת בצורה שונה. אתה יכול לתת כמה משפטים קצרים של למה אתה מתכוון ב"הרפתקה"? הרתפקה מבחינתך היא אוטומטית לא "משחק כנס"?
לצורך העניין עליו אני מדבר כאן, הרפתקה היא מודול. איזו עלילה, של מבוך או נשף או משהו, כמו אלו שכתבתי לכנסי דרקון. ניסיון לתת עלילה קצרה הרפתקנית, לא חוויה שונה באופן מוחלט ממשחק במערכה. תיאורטית, זה יכול להיות מפגש חד פעמי במערכה.
במובן הזה היא לא "משחק כנס", כי בארץ, המושג "משחק כנס" מקביל ל-"חוויה בחופשיטה שאי אפשר להשיג בבית, והיא הכי מיוחדת וכו'". אבל מבחינה מעשית לגמרי, ובכל המקומות בחו"ל, הרפתקה שכזו היא לגמרי משחק בכנס.
לשחוט פרות קדושות זה טוב. הרגשתי מועקת חזקה כשאני קורא את הביקורת, ואת התגובות… אבל אני חייב לציין שזה הכל טוב, כי הדרך תמיד תיהיה ארוכה ומפותלת, ולא כולם תמיד מדברים על כמה קשה זה להתפתח… אבל יש אור בקצה המנהרה.
ועוד קול לעוד הרצאות. גם שלי הייתה ריקה, וזה תרם למידת האכזבה שלי מביגור, וכמה לא נהנתי בו.
בתור אחד מהשחקנים של גורודין אני חייב להודות שמבחינת הסטינג הבסיסי מדובר היה (יחסית למיכאל) בהרפתקאה קלאסית- קבוצת עבריינים שנמלטים מהחוק. מבחינת השיטה היא אכן הייתה לא טיפוסית אבל לא כזאת שאי אפשר להריץ אליה מערכה (למעשה היא מאוד הזכירה לי את השיטה של AMBERDICELESS לפחות מבחינת היחס בין השחקנים ותהליך בניית הדמויות). לא היה כאן היפוך תפקידי מנחה שחקן, לא היה כאן ניסיון לתקוף את הנחות היסוד של השחקנים ולא היה עליונות של החוויה התאטרלית על החוויה המשחקית. (אני מאוד מקווה שאני לא מעליב את מיכאל כשאני כותב את זה. מיכאל אתה יודע כמה נהיניתי…). עיקר הדגש (המצוינות) היה על הביצוע ועל הסיסטם.
ננסק – לא הבנתי מהי הבעיה.
מדוע ישנו צורך להריץ מפגשים בפורמט של iron GM. זה ברור שאם מנחה טוב יריץ משחק שהוא מפגש חד-פעמי מתוך קמפיין בניגוד לחד"פ, המשחק יהיה כיפי. אף אחד לא טען שלא ניתן לעשות זאת, אבל זה נראה לי ברור שזה רעיון טיפשי. יש מנחים שזה מתאים להם יותר להריץ ככה, יש מנחים שפחות, למה לכפות צורת הרצה מסוימת ?
יש מנחים כמו גורודין, שמאוד טובים בלהריץ משחקים חד"פים אוונגרדים. אני לדוגמה הרצתי משחק שהיה הרבה פחות אוונגרדי, ושהעיקר שלו היה עלילה פתלתלה שהשחקנים נחשפו אליה בהדרגה. בקמפיין מתאים, ואם כמות מסוימת של התאמות, אני חושב שאפשר היה אפילו להריץ אותו כמפגש חד-פעמי. כל מנחה והחוזק שלו, ואם לך אישית מתאים להריץ משהו שיותר קרוב לקמפיין באופיו, אני לא חושב שזה רע.
מעבר לכך, רוב הקריטריונים לשיפוט (של השופטים ז"א) היו דברים כמו שליטה בקצב או איכות התיאורים, דברים שהם חיוניים לכל המנחים באשר הם, ולא משנה אם הם מריצים בפורמט חד"פיי או אחר.
בקיצור – אני ממש לא מבין מה הבעיה. מהי התועלת השולית שתיגרם מכך שנאלץ את כל המנחים להריץ בפורמט דמוי-קמפיין ? אני יכול לחשוב על הרבה חסרונות בכך שתאלץ מנחים להריץ בפורמט שלא מתאים להם, אבל על מעט עד כלום ייתרונות.
אוף, ממש רציתי לבוא. טוב, בשנה הבאה.
חנן, כל התשובות לדבריך כבר נאמרו: מה שקורה היום הוא תחרות "כל אחד מביא את הכישורים שלו", וזה לא תחרות, זה פשוט מופע. שזה לגיטימי, אבל, כאמור, זה לא תחרות, וכל האלמנט הספורטיבי נעלם, ואין שום מנגנון אחיד להשוות לפיו, ואז למה בכלל לנקד, ולמה לקרוא לזה תחרות. שגם זה לגיטימי – אם זה מה שרוצים לעשות.
להבנתי מאיתמר וייסברג, ומהפורמט המקורי, ומכל הכוונות שמאחורי הפורמט שלנו, וממה שאני הייתי רוצה לראות – כן רוצים לראות תחרות. לכן אנחנו רוצים לכפות צורת הנחייה מסויימת – וכן, זה אומר שלא לכל המנחים יהיה כיף, או כדאי, להירשם לתחרות. ככה זה בתחרויות מטבען, וזאת אחת התכונות החשובות שלהן!
לגבי הקריטריונים לשיפוט – כמו שכבר כתבתי, לא משנה מה הם כרגע, הם צריכים להתאים למטרות של התחרות.
אולי לא הובהרתי. מבחינתי, שלא יריצו בפורמט דמוי קמפיין. (ולא אמרתי דמוי קמפיין, אמרתי הרפתקה, ובכוונה). אני הייתי מעדיף הרצת הרפתקאות, כמו בגרסה המקורית, וחלק ניכר מהתלונה שלי נוגע לכך, אבל הבעיה האמיתית בעיני היא לא עניין של טעם אלא הפורמט. צריכה להיות מסגרת ברורה יותר שמסבירה מה מצפים ממני כמנחה, איפה לשים את הדגשים שלי, ועל מה אני נמדד. (יש הגדרות כאלו כרגע, הן לא מספיק טובות. על כך עיקר התלונה שלי)
לאלץ מנחים להריץ בפורמט שלא מתאים להם נובע בהכרח מקיומה של תחרות. מי שלא מתאים לו, שלא ישתתף.
אם רוצים לשמור על פורמט תחרות, אזי יש לה הגדרות – לדוגמא, היכולת להטיל כדור ברזל למרחק רב – ומי שלא יכול, שלא יכנס אליה. שילך לתחרות אחרת. אבל בלתי אפשרי גם לפתוח את התחרות לכל המנחים כולם, ולמדוד ערך בלתי קיים בשם "הנחיה", כמו שאי אפשר למדוד ערך בלתי קיים בשם "ספורטיביות". צריך מדדים, ובעוד שהם לא יכולים להיות מטריים, ואסור להם להיות כמותיים באמת, הם חייבים להתקיים באופן הדוק יותר מכפי שהם כרגע – כי כרגע הם לא הדוקים מספיק כדי שאוכל לטעון שזוהי תחרות.
ערן – עוד שאלה ברשותך. אם אנחנו מקבילים את זה לא לתחרויות ספורט, אלא לתחרויות קולנוע (48) או לתחרויות של "כתיבת סיפור קצר בנושא ערפדים". האם אלה לא תחרויות קיימות שהן הרבה יותר "כל אחד מביא את הכישורים שלו" והרבה פחות אחידות?
יודע מה, הקבלה לתחרות קולנוע מצוינת בעיני. זה בדיוק שומר על כל מה שאנחנו אומרים כל הזמן. זה לגיטימי לגמרי בזכות עצמו, אבל שונה לגמרי מהפורמט המקורי. ובפירוש דורש שינוי באופי – לפחות בטררם שמסביב ובאופן הפרסום – של ההנחייה האולימפית. כי אין בזה שום דבר אולימפי, והתחרות היא על "אומנות", ללא שום מדד אוביקטיבי, או אפילו היומרה לאוביקטיבי – וצריך להעיף חלק נכבד מהמדד הכמותני (ציוני שופטים, שאלוני שחקנים), וללכת על מדד איכותני יותר. כמו בפסטיבלי קולנוע. (שזה סוג של בולשיט בעיני, חסר ערך, וממש חבל כי בתחרות המקורית דווקא יש ערך, ובכן, של תחרותיות, ואתגר ספורטיבי. אבל שוב – זה כבר עניין של טעם.)
אם תחרות אומנותית, שיהיה אומנותית, שלא יטען להיות ספורטיבי. אם ההיפך, אז ההיפך – כרגע המצב הוא מיש-מש.
אז מהו המדד הכמותני שמודד איזה משחק היה יותר טוב ?
בספורט, יש את הקבוצה שרצה יותר מהר או הבקיעה יותר שערים. מה המדד המקביל במשחק תפקידים ?
יש דרך "נכונה" להנחות משחק תפקידים, ואף אחד לא אמר לי ?
במקום לברבר סחור סחור, נמשיך את זה כבר במיילים שרצים בינינו עכשיו. אבל למען התשובה בכל זאת, אפנה אותך שוב ל-Iron GM. אם זה נעשה כבר מספר שנים בהצלחה, כנראה שזה אפשרי – כאשר "זה" הוא משהו מסויים מאוד, אומנם, ואולי זה לא מה שרוצים להריץ בארץ, אבל הוא קיים וזמין במידה ונרצה אותו.
יופי של דיון, ועכשיו אני ממש חושב שהבנתי בדיוק למה ערן מתכוון. הבעיה עם דיון במיילים הוא שהוא סגור בין המכותבים, אבל זה לא קשור לנושא השיחה.
ודרך אגב, יש לי חשד שאם נדע מה דרך הדירוג ב IGM, לא בכרח נהיה מרוצים ממנה.