קורותיו של כובע (כמו כן אומה)

ביום שישי האחרון, סוף חודש יולי, סיימתי את עבודתי ברומ"ח. יש לי הרבה מה לומר, מה לשבח ומה לעשות, אבל החלטתי שאת חופשתי אתחיל במשחק מרתון אדיר מימדים של Civ 5, בעולם ענק, עם כל האפשרויות. התחלתי, וזה היה נווווררראאא אאארררוווךךךך ומשעמם, אז הפסקתי. אורי דרש עדכונים בלייב, ודבריו נגעו לליבי. זה נשמע כמו הרבה יותר כיף.

אי לכך, למחרת היום, בוקר שבת, ריסטרטי את המחשב, פיניתי מלוא המקום, דיפרגתי, עדכנתי את Overwolf ואת Game Booster (לא יודע אם היא באמת משפיעה, אבל מה איכפת לי לנסות), ריסטרטטי שוב, העפתי את כל מה שלא צריך, הפעלתי את שתי התוכנות, והתחלתי משחק של סיב 5 בעולם רגיל, עם משך רגיל – שניהם מספיקים די והותר, בדרך כלל אני משחק במשחק מואץ בעולם קטן. הגרלתי גם את התרבות, ויצאו לי הצרפתים.

נראה שלא היתה ברירה. יהיה עלי לפרוס את קורותיו של כובע – ואם אפשר, להרחיב מעט על האומה. הנה הם לפניכם, והנה האלבום המלווה אותם. המון תשבוחות ל-Overwolf, שאפשרה לי להריץ את פייסבוק בקלות מתוך המשחק, ולצלם ולשתף תמונות.

 

‎"קורותיו של כובע (כמו כן אומה)", מאת נפוליאון הנצחי

הוהוהו! זהו הן קורותיה סל האומה הסרפתית המהולה-לה. ווי? עוד לא המצאנו את הכתב, אז אתם מתבקסים לזכור כל מילה בינתיים.

הקמתי את פריס על גדות אגם, אותו אכנה "רשלייה". רשלייה מלא צדפות, מאכל ראוי לעמי! אנשי מספרים לי שבגבעות סביבי מצוי כסף לרוב, ואף אבנים! אבנים!! מי היה מאמין, *בגבעות!*

פניתי לקלברון, הסרפתי הכי חכם, ואמרתי, "אתה! אתה מברר לי איך כורים אבנים!" והוא אמר "סי סניור!"
משהו לא מוצא חן בעיני עם קלברון.

ראיתי שאנסי העיר המהולה-לה יושבים חסרי מעס. אמרתי להם תיכף ומיד, ככה אמרתי להם: "תבנו אנדרטה מהולה-לה לזכרי!"
מיד הם התחילו לעבוד!

עברו 40 שנה והם עוד לא סיימו. מה דה פאק! רובם גם מתו, למה, התברואה פה, לא משהו.
אבל אני עדיין חי, אני נצחי!

אנשי הרחיקו על פני גבעות ו… עוד קצת גבעות, ולמולם התגלה סבט סל ברברים *אכזררראאאייים*, בצפון מערב. אני פוחד לשלומה של ארסי.

וחמור מכך, סל כובעי.

הבוקר התעוררתי לגלות שיש עוד אנסים בעולם, ותאמינו לי, הייתי בהלם. אנסים?! זה מסוכן מאוד!
אנשי אומרים לי שמדובר בתושביה של עיר קטנה בסם סטוקהולם. הורתי תכף ומיד לכבוש אותה. היא מלאה באנסים!
אנשי אמרו לי שאני טיפס.
ברחתי לחדרי וסגרתי את הדלת בדמעות. רק כובע מבין אותי.

‎200 סנים עברו מאז היווסדה של פריס, ואפילו אנדרטה הם עוד לא עשו לי. מה יהיה אתכם?

יאי לי! חגיגות כפולות, גם האומה הצרפתית התפתחתה לכדי 2,000 איש, וגם גמרו את האנדרטה שלי. וגם הסתבר שהנהר שעל פיו יוסבת העיר, הוא מפואר ממש, כמעט 3 קילומטר, ואני קורא לו "דנובה". וליער המסתורי במערב אני קורא "יער המערב המסתורי".
לכבוד החגיגות, החלטתי לעשות מעשה. מעתה נתהדר כולנו במסורות העבר! התרבות תפרח, ופריס תחשב בכל רחבי העולם (המלא, כידוע לנו, בברברים וסטוקהולם) כמוקד היצירה האנוסית.

אנשי גילו הריסות עתיקות במעמקי יער המערב המסתורי. ידעתי שהוא מסוכן! וכל מה שהיה בהריסות, זה רק סיפורים נוראים על עוד ברברים. קראתי להם לחזור תיכף ומיד!

הגיעה העת לאמץ גישה חדשה. חירות לכל! העם אוהב אותי, אוהב אותי כל כך…

קיבינימט, עוד אנסים!
מצידו השני של אגם רשלייה התגלו כמה עלובי נפש צהובים המכנים עצמם "מצרים". היחסים בינינו קרים אבל גם לא חמימים.
אני מתחיל לחסוד שאגם רשלייה גדול מהצפוי, בהתחשב בכך שעוד לא גילינו את הצד השני שלו, אחרי קרוב ל-600 שנים.

אנשי פגשו בקבוצת ברברים מצפון לפריס, והכו בהם עד שנמלטו לתוך הג'ונגל. גבורה! תעוזה! החלטתי להסתובב עם הכובע שלי כמה ימים, כדי שכולם יראו איך אני גאה.

החלטתי שכמה מאנשי טובים יותר מאחרים, ואני מכנה זאת "אריסטוקרטיה". כעת הם יבנו עבורנו פרמידות! פרמידות, אני אומר!
עירי פריס גדלה ומסגסגת, אבל זה מתחיל להרגיס לי צפוף, אז זרקתי כמה אנשים החוצה וצרחתי עליהם שילכו לבנות מכרות ודברים.

כתגמול לקלברון על העבודה הטובה שעשה בפיתוח השטיק החדש המכונה "בנייה", הורתי לו תיכף ומיד להרים את ישבנו ולנסות לרסן את כל החיות האלו שרצות מכל עבר. כבשים! פרות! או לפחות כך סמעתי, למה, אני כאן אפילו חיה אחת באזור. אבל אולי נגלה סוסים, הם מסתתרים היטב המנוולים.

מיהו אתה, אלכסנדר, היושב על עמק הנהר המדברי שבצפון? (אותו כיניתי, נהר אלכסנדרוניוס!) מדוע כבר יש לך שתי ערים? אתה רוצה מכות?

פוף! קלברון גילה סוסים בכל מקום! מלא סוסים! הם מסתובבים רק ברביעיות, אבל לא נורא, נוכל לרסן אותם יום אחד. אם היוונים הארורים לא יגיעו לשם קודם.
אנשי שבמזרח ספגו מספר התקפות מפראים מקומיים, פראים אכזריים! אך החלטתי לסגת, בתקווה שאותם פראים ילכו להציק לאלכסנדר. זה *כמו* הכרזת מלחמה, רק שאני לא מכריז, זה לא אשמתי, ואני לא צריך להתאמץ.
אני שוקל לשכור פראים נוספים.

טוווובב… לא יכולתי להתאפק, הברברים האלה יושבים על הון קטן.

בינתיים שלחתי כמה חבר'ה עם מקלות ותרמילים לסרוק את הארץ לאורכה ולרוחבה. אם יש שם בחוץ יוונים ומצרים, מי יודע אלו עוד זוועות בראשתיות ממתינות שם?!

החלטתי שמי שרוצה להיות פריזאי, צריך להיות *אזרח* פריזאי. ומי שרוצה להיות אזרח, שירים מעדר וילך לבנות חוות, עצלן!

ברברים ממערב!! ידעתי שיער המערב המסתורי הוא מקור לרשע בלתי יתואר! מיד שלמתי את כל כספי לכמה חבר'ה שירימו נבוטים וילכו לשמור על מכרות הכסף המתהווים שלי.

בבלים בדרום. האם אין קץ ליסורי?

מאמצי הכרייה השתלמו, הברברים מוגרו, הסרפתים מנצחים תמיד! יאי!

כבר מספר סנים שלא סמעתי דבר מאנשי מעבר לים רשלייה. אחרי תגליות מופלאות של "תבלינים", "סמים" ו-"צהבת", הם הפסיקו לדווח. כובע חוסס שהם נאכלו בידי ברברים.

פאקינג אסטקים. אני שונא את האסטקים.

למי יס סוסים? לסרפת יס סוסים!
אני כל כך סמח, סהכרזתי מיד לשלוח קבוצת מתיישבים להקמת עיר ואם חדסה באימפריה הסרפתית. אל הדרום הם יצאו, לירכתי יער המערב המסתורי, למקום בו ישנן "כבשים". מקום בו אורבים… בבלים מרושעים.

לרגל היווסדותה של אורלינס, (תחת תקיפות ברברים), זה הזמן להשקיף מעט לאחרו על 2,000 שנות התיישבות. מה הספקנו, הוא אומה סרפתית?
לא הרבה.

קלברון גילה לא מזמן איך לסובב דברים. זאת נראית לי סיבה מצוינת לבנות דרך.

פריס מתהדרת כעת בזוג פרמידות נאות המשקיפות על הים. לקחתי את העובדים המיותרים שנותרו מהבנייה המפרכת, ושלחתי אותם מיד ליבש ביצות.

מבין כל האומות הארורות שפגשתי עד כה, רק סנגיה רוצה להיות אחוק-חבר-בלגנים שלי. מה המניע שלו? מה הוא מנסה להשיג? למה הוא מבקש לפתוח גבולות? האם זו רק התחלה לקראת פתיחת התחת שהוא מתכנן? כובע אומר שכדאי להסכים, כדאי לרקום קשרים חיוביים לפחות עם אומה או שתיים. אמרתי לו "שתוק, כובע! איך מדבר ככה!" והוא לא ענה.
באמת, איך זה שכובע מדבר?

אני עומד לבנות ספריה. אבל לא סתם ספריה, אלא ספריה גדולה ממש!
ברברים מסתובבים חופשי באדמותי, אחרי שאחרון לוחמי אבד ביער המערב המסתורי. אנשי מתבצרים בערים ויורים עליהם חצים, שזה מדהים ממש, כי אנחנו עוד לא יודעים מה זה חצים.

אסקיה הכריז מלחמה על יוון. ידעתי שיש סיבה שכובע מחבב אותו!

רעמסס הציע שאחבור אליו בהתקפה על יוון. אמרתי לו "פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" והמשכתי עד שהוא הלך.

קלברון הבין סוף סוף איך לבנות כמו שצריך, וסיפר לכולם. עכשיו אנחנו קלאסיים! בזאת אני מכריז על תחילת העידן הקלאסי. מצבה של האימפריה מעולם לא היה קלאסי יותר.

סרפת היא עכשיו רפובליקה! כעת כולם בונים בונים בונים בונביםנבונבינםבניםב

אסקיה ואני עכשיו אחוקים רשמיים. כובע מהנהן לאישור.

אתמול ביקרתי בספריה הגדולה החדשה שלנו! היא גדולה ממש, אבל בכל זאת אצווה על בניית קולג' לאומי בסמוך לה, על מנת שיהיה מה לעשות עם כל הספרים האלה.
עכשיו אלכסנדר בא אלי בהצעה שאצטרף אליו בהתקפה על רעמסס. אמרתי לו lolololololololololololololololololololololoolololo עד שהלך.

אני מוצא שיש לי עודף עצום של צדפות, והן מלאות בכל הדברים הלבנים הכדוריים הקטנים האלה, שנראה שהאומות האחרות אוהבות. לא ברור לי למה, זה לא טעים. בכל מקרה, הבבלים ישמחו לקבל כמה, ומוכנים להציע עורות בתמורה. נו, סבבה, למה לא.

אולי הגיע הזמן לעסות מסהו עם הסוסים האלו שיושבים אצלי באורוות כבר קרוב ל-1,000 סנה. תגידו, מיסהו יודע לרכוב על הדבר הזה?

בפריס סיימו לבנות פסל כל כך גדול, שהוא קולואוסולי ממש. כולם ירצו לבוא ולראות וזה יביא לי מלא כסף! יאי כסף!
אבל הטמבלים באורלינס בונים את מעגל האבנים שלהם באמצע ים רשלייה. פלא שזה לוקח להם כל כך הרבה זמן? רציתי מעגל אבנים, לא סיפור גדול, למה אתם צריכים לסבך הכל? פפפפט, אורלינסים.
כדי להסדיר איתם דבר או שניים, החלטתי להמציא מערכת חוקים. אני קורא לה "החוקים של כובע". כובע הוא השופט הבלעדי.

אנשי! צאו לכם אל מעבר לים רשלייה, אל הארץ המלאה ביערות ומתכות, והביאו לי מכל טוב הארץ!

וכך הוקמה ליאון, במקום שיכונה….. גבעות ליאון

כולם רוצים להיות חברים שלי1 כולם חושבים שאני אחלה!
אני שונא את כולם ומאחל להם רק מוות ודמעות, אבל כובע מתעקש להיות חיובי. גם מצרים היא עכשיו אחוקה-רשמית שלי. מצרים-סונגהאי-סרפת לנצח!!

מצבנו טוב, אבל לא לגמרי טוב, ולכן אני מכריז בזו על עידן "ימי הביניים" מאחר ואנחנו בין מה שהיה פעם למה שיהיה בעתיד.
הגיע הזמן לחפש את אלוהים. קלברון, איפה אלוהים? תתחיל לעבוד על תאוגוליה.

רמקהאנגהגנ הכריז עלי מלחמה! האם זה רק בגלל שאני לא יודע להגות את השם שלו?

ישו נולד! מזל טוב ישו! לכבודו התחלנו בעידן זהב, על שם כל הזהב שנקבל עכשיו. ובדיוק בזמן, כי רמהנאגנמנה הארור הביא צבא שלא נראה כמותו בהיסטוריה. הוא מנסה לחצות את ים רשלייה בדרך לפריס, אבל מחכה לו הפתעה – ההפתעה שלי, כי הייתי בטוח שהוא נורא רחוק, אבל מסתבר שהעיר הצהובה שנמצאת לידי כבר אלף שנים היא לא מצרית, כמו שחשבתי, אלא סיאמית, וקיבינימט עם הצבעים המבלבלים האלה.

המצור על ליאון נמשך שנים ארוכות, אך בסופו של דבר תגבורות רבות עוצמה ממעבר לים 0אנשים עם *מקלות ושפיצים*) הצליחו להדוף את ההתקפה. אין בכוונתי לרדוף אחרי הכוחות הנמלטים, אני חושב שהם למדו את הלקח. כמו כן, יש לי הרבה הרבה, הרבה פחות חיילים

הצי הצרפתי המפואר מונה ספינת משוטים אחת. גורו מפני!!!1

‎….מצד שני, לעיר למפנג יש 9 כוח הגנה, אזזזזז… אווללליי….

הגיע הזמן לשים את המלחמה המטופשת הזו מאחורינו, ולפנות למלחמה מטופשת אחרת. זה רק עניין של זמן, אחרי הכל. אני לא אוהב את האופן שבו הבבלים מסתכלים עלי

תודה לך קלברון על ההנדסה, כן, הבנתי שזה נחמד, גשרים, בסדר, אבל הגיע הזמן שתעשה משהו מועיל. תגיד, פיסת הכסף העגולה הקטנה הזו – מה כבר אפשר לעשות איתה? ואם יש לי ממש הרבה מהן, כן, מה זה מועיל?

מישהו בנה את החומה הגדולה. *בכי!*

ארצי עוברת תקופה של רגיעה והתפתחות פנימית. נשמע כמו זמן מצוין להכריז על מונרכיה.
כובע הוא המלך! העריצו את כובע!

מי אמר אנקור וואט ולא קיבל?
באמת, מי אמר את זה. מה זה?

מצאתי מאגר של דיו, האנשים מרוצים. bitches love דיו.

כולם נלחמים באלכסנדר. אז… גם אני יכול להילחם קצת באלכסנדר, לא? רק כדי לקחת את נוסוס. שלום נוסוס. שלום.

קלברון, תברר לי איך עושים איש שעטוף כולו שריון מתכת עם חרבות ארוכות. למה? סתם, סתם, כובע שואל, הוא היה סקרן.

כולם יודעים שיוון רק יפילו את גוש היורו! זו בעצם חובתי המוסרית להתקיף אותם ללא התרעה!

אנשי! הגיעה העת להתחיל בבניית דרך נושקת רשלייה, שתקיף את מפרץ רשלייה (הסתבר שזה מפרץ, מי ידע) כל הדרך מבירתנו המפוארת ועד ליון. וגם, במקרה, תקל על חיילנו להגיע לנוסוס. אבל זה רק השלכת לוואי

למה אני דורש קטפולטה ב-3 תורות? ארר…. כדי לבדוק עד כמה מהר אתם יכולים לבנות, כמובן. וקטפולטה זה מורכב! דורש הרבה השקעה!…. אני רוצה שתיים.

כפי שלוח הניקוד בבירור מראה, וכפי שמיקומה של נוסוס מוכיח, אין כל ברירה אלא להתקיף את אלכסנדר. כעת זה ברור, מוכח, וידוע לכל התושבים. נתארגן עוד מספר שנים, ואז נצא למלחמה הצודקת, החשובה – ההכרחית!

מי בנה את אנגקור וואט לפני?! מי?!

גאון הנדסי נולד באומה הסרפתית המהו-להלה, ושמו …. לא יודע, לא מצליח להגות אותו. ביקשתי מהאיש המופלא להקים בית חרושת ממערב לפריס, שיקרא על שמו: "לא יודע, לא מצליח להגות אותו בע"מ"

זמן טוב לנבוכדנצר להכריז עלי מלחמה: לא עכשיו

רבותי! תושבי העם ונבחריו! כובע! כשאמרתי "נוסוס", התכוונתי "בורסיפה"! כשאמרתי "יוונים", התכוונתי, כמובן, "שכנינו הידדידותיים מצפון"! תמיד היינו במלחמה עם הבבלים! ספציפית, על שיש וסוכר!

סיאם איבדה את בירתה – הייתי מכריז יום חג לאומי, לזכר מלחמת סיאם בגבעות ליאון המפורסמת של 100 לספירה, אלמלא היתה זו יוון שבוודאי כבשה את הבירה. יוונים ארורים, ידידותיים מצפון.

מספר אבדות בקרב הבזק על אורלינס – 3-0 לטובת הסרפתים.

בורסיפה נמצאת בדיוק מצידו השני של יער המערב המסתורי. אומץ, אנשי, אומץ!

בזכות האידאלים של חופש וחירות שחרטנו על דגלנו, עמנו יכול להתגאות בגאונים כדוגמת רנה דקארט, אשר יקים אוניברסיטה שוקקת בגבעות שמצפון ליער המערב המסתורי.

כובע, אני כותב לך מהחזית. המצור על בורסיפה מתקדם היטב, אך אינני יכול אלא להרגיש שבבל ואני משחקים בקקי זה עם זה בעוד שבצפון מתחזקים כוחות הרשע של אלכסנדר,הכובש הרשע. אני מלא דאגות, כובע. מלא.

‎*עכשיו* אתה רוצה שלום, הוהוהו! ויוה לה סרפת! תתפוצץ, כמו שאומרים אצלנו. שלום לא עושים עם בבלים.

בורסיפה בידינו!

כל העיניים נשואות כעת לעבר בבל. מעבר להרי… בבל, בואו נקרא להם, על גדות נהר… החידקל! החידקל. שם נחה בבל, מבוצרת היטב, אבל מצומצמת בחיילים. תושבי בבל, העיר והאומה כולה! סרפת באה לשחרר אתכם מעול הרודן מחרחר המלחמות!

אפילו בעתות מלחמה, עוז הרוח הסרפתי אינו פוחת. על חופי האוקינוס המערבי המסתורי (המצוי ממערב ליער המערב המסתורי, ואין זה פלא) הוקמה טרויס, רק שלא הוגים את ה-ס'. ולתפארת האומה המהולה-לה!

סקר עולמי חדש חושף כי אחד מכל שלושה נהרות קרוי על שם סייס מפורסם. בנוסף, שכוחותיו הצבאיים של אלכסנדר גדולים פי שלוש משלי.

יועציו של נבוכדנצר פנו אלי בחשאי והציעו לי מגוון מתנות ותמלוגים אם נכריז על הפסקת אש.
גופותיהם הוטלו בידי קטפולטות לתוך חומותיה של בבל.

אז מה קלברון, אתה טוען שהעולם עגול? תוכיח!

על חומות בבל, שם ישבנו ועלזבנו.

אם *לא* אכבוש את ניפור, יהיה זה חסר אחריות מצידי! יש לשחרר את האומה הבבלית *כולה* משבי הצורר!

כובע יקר, אני כותב לך מהחזית הכבושה— המשוחררת, כלומר. דבר מה בלתי יאמן התרחש למול עיני, ובכל זאת אינני מאמין שכך קרה. הצורר הנורא, הנבל העתיק, זה שכבר מלכתחילה ידענו שהוא לא פחות ולא יותר הרשע המרושע בעולם, המפלצת המחרידה שעמנו שונא כבר מהיום הראשון בו פגשנו בו, בא אלי על ברכיו (הוא גרר אותן ככה, אחת אחת, זה לקח שעה עד שהגיע) והתחנן על חייו. בתמורה, הבטיח לי לרדת מכסאו, ולתת לי לספח את כל עריו. כולן. מלבד אחת בה הוא עדיין מלך שליט.
הסכמתי, והשתנתי לו על הראש, כדי לחתום את ההסכם.

בחדשות הרעות, העם כעת שונא אותי שנאת מוות, כמו שלא העלתי בדעתי שאפשר.

על מנת להרגיע את קולות המרד, נאלצתי לשאת ולתת עם הגרוע שבאויבי, הצורר הנורא, המפלצת המחרידה, הרשע המרושע בעולם, זה שאין שני לו ברשעותו, אלכסנדר "הידידותי" מהצפון. יומו קרוב.

על אחת הערים שצרפתי לאימפריה שמעתי רק מספר שנים לאחר מכן. אופיס הוא שמה, והיא קולוניה מרוחקת, על יבשת דרומית, באמצע שום מקום, ומה לעזאזל נבוכדנצר חיפש בכלל במקום נידח קיבינימט שכזה. הכרזתי ששמה הוא כעת קיבינימט, וזרקתי את כל הטפסים הנוגעים לה. שתסדר לבד.

היום הגעתי לבבל והכרזתי כי אינם עוד בבלים הם, כי אם אזרחים צרפתיים שווים! מרוב התרגשות, הם העיפו עלי נעליים. הקמתי שם בית משפט, ברשות כובע מקומי, על מנת שישגיח ויפקח ויאפשר לחוק הצרפתי הצודק לשרור במקום.

אנשיו של קלברון הצליחו לפתח מעין מכשיר, שמדפיס מספר רב של כתבים. כעת ניתן להדפיס המון תוכניות בשביל הקהל, מה שמצדיק את הקמתם של תיאטראות, שכן זה היה המכשול היחיד עד כה בהקמתם. כולי תקווה שהעם ירגע כבר, עם איזה רצח טוב על הבמה.

העם! דורש! בידור מלאכותי!

השנה היא 1470, ונראה לי שהגיע הזמן שקולומבוס יגלה את אמריקה. הקרבאל הראשונה שלי יצאה לדרך, לגלות עולמות חדשים, רק שטכנית הם עדיין באותו עולם, זה רק כינוי.

האצטקים הכריזו עלי מלחמה!!
…מי הם האצטקים, שוב?

האויב נצפה בגבעות ליאון, לאחר שחצה את ארצותיו של אסקיה. אני לא יכול לכעוס על אסקיה, הוא אחוק-חברוק-רשמי כבר מאז… אי פעם, בערך. האויב מונה כשש-מאות איש, ביניהם קשתים ופייקמנים. הורתי בפיהוק על שליחת הצבא לעבר האזור. דרך מפרץ רשלייה, את לי ישועה.

מה אתה אומר קלברון, הדבר הזה מתפוצץ? ושמים את זה בתוך מקל? הפסק להטריד אותי בשטויות שכאלו.

האומה הצרפתית שמחה לקבל את אזרחי בורסיפה לזרועותיה, ומחבקת חיבוק מחבק. הרוגע שב לשורותנו, לאחר כמאה שנים של סערות פנימיות.

ארץ חדשה! לדרום מזרח אורבת יבשת מסתורית וחשוכה, שתקרא "חשוך-לנד". חוקרי ארצות לרוב ששים למהר לעברה, וכבר הורתי על חיפוש מקומות ישוב לקולוניה צרפתית. אני סמוך ובטוח שהקולוניה הצרפתית תשאר נאמנה לכתר, ובשום אופן לא תכריז על עצמאות או משהו כזה.

כבר כמעט ושכחתי מהשמועות על כוחות אצטקים בגבעות ליאון, כשפתאום מגיע אלי נציג של מונטזומה ומציע מתנת זהב, ואף מנחה שנתית, בתמורה להפסק הלחימה. על איזו לחימה הוא מדבר?

חשוך-לנד התגלתה כיבשת קטנה, ללא משאבים, עם כמה ברברים ואיזה עם קטן שחושב שהוא נורא תרבותי אבל בעצם די חסר משמעות.
עקב כך שיניתי את שמה לאוסטרליה.

בנייתו של הטאג' מאהל בפריס הושלמה, אנד איט איז גלוריוס! מקום משכן ראוי לכובע.

‎1555 תזכר תמיד כשנת הולדתו של יוהנס קפלר, מדען, קוסם, אקרובט, אבל בעיקר מדען (וגם קוסם ואקרובט)

להיות תלוי באלכסנדר בשביל הכותנה שלו, זה כמו לשים כובע על הרגל. כן, אפשר ללכת ככה, אבל לא רחוק!

אלכסנדר באמת חושב שאנחנו חברים והכל סבבה. הוא באמת ובתמים פנה אלי בהצעה להילחם בסונגהאי, חברי מאז תחילת הזמן. שמעתי את הצעותיו של שליחיו, וכשסיימו, הפנתי אותם לשר האחראי על הנושא: http://youtu.be/oHg5SJYRHA0

עם חגיגות 1600, האומה הצרפתית כולה עולזת. מלבד תושבי קיבינימט.

עוצמתה של יוון גוברת משנה לשנה, ואני מוצא עצמי פונה לסונגהאי בהצעה לשיתוף פעולה הגנתי. אך חברי משכבר הימים חשדני כלפי, ואפילו, כלפי כובע. האם אין לי ברירה אלא לחבור דווקא ליוון, שהרי אלכסנדר חושב שאני אחוק-חברוק, מבלי להבחין בכוונותי להשמידו? אולי עלינו לפנות יחדיו כנגד כל השאר, ובכך להתאחד ולגבש חברוקיות-אמת? האם זהו המשעול אליו פונה סרפת המהולה-לה?

פפפפט, שוחד אחד וסונגהאי אוכל לי מהיד. לא חשוב.

ביג-בן בפריס! לא יעלה על הדעת, ובכל זאת.

האם זוהי היבשת לה יחלתי? האם זהו העולם החדש?

כהכנה לקראת המסע מזרחה, ובגלל שזה מקרב אותי ללקבל 3+ ייצור בכל ערי החוף (כ-90% מכלל הערים שלי), יסדתי מסורת ימית שתאפשר לכוחותי לנוע במהירות בים. הכובע הוא כעת כובע אדמירלים.

השנה היא 1645, ומלחמת העולם החלה. המלחמה אחריה לא יהיו עוד מלחמות, המלחמה האחרונה. מלחמה בה יעשה שימוש בכלי הנשק ההרסניים ביותר שידע האדם מעודו, מקלות ארוכים עם פיצוצים – וצינורות מאוד גדולים עם פיצוצים.
סונגהאי הותקף בידי אלכסנדר המפלצת המחריד הנוראי טובח הילדים, ובמסגרת הסכם ההגנה המשותף, גם אני הכרזתי מלחמה על השנוא מכל.
הגיעה העת להתחמש!

כובע יקר, עדכון מהחזית: כידוע לך, קו הגבול שלנו עם יוון משתרע על פני קילומטרים רבים, בתוואי שטח רבים. קשה להגן עליו, במיוחד באזור הצפוני הפתוח, שבקרבת נוסוס. נוסוס! הייתי צריך לקחת אותך כשעוד היית קטנה. בינתיים הלחימה מצומצמת, מאבקי גבול קצרים ומהירים, אבדות מעטות בצד שלנו. אנחנו מתבצרים, בזמן שהחיילים מתאמנים. ואז, לצד חברינו המתקיפים מדרום – ובכן, אז נראה.

שככה יהיה לי טוב, העולם באמת עגול. נאמר לי שפסקל עושה חייל בעורף, מפתח בתי חרושת חדשים לקראת ההתקפות ההולכות ומתקרבות. מצוין. קצת מוזר, חשבתי שהוא מדען.

ההתקפה על נוסוס החלה! מצער אותי לראות עד כמה סונהגאי נכשלת באופן מכפיר בכיבוש פשוט יחסית של העיר היוונית הדרומית. הפסקתי להפנות משאבים לטובתו, את כל כוחי ארכז בנוסוס.

Eran Aviram נוסוס בידינו.
יכולתנו לאמן מוסקיטרים באופן סדיר ומהיר מוכיחה את עצמה למול התקפות הפרשים של יוון. כעת נתבצר ונשמור על עצמנו עד שנאגור כוח מחודש, ואז – העולם!!

כובע מתקן אותי – ואז ספרטה.

ישוב חדש לארצנו, טורס אשר בארץ… טורס, כך תקרא היבשת. טורס מוקפת ברברים וביצות, אך אני חוזה לה כל טוב.
כרגע, עם זאת, המצב קשה – זעם בקרב אנשי התרבות והדעת על כך שהשקעתי משאבים בארצות מרוחקות בעוד הלחימה מתרחשת ממש כאן מולנו. כובע ואני אוחזים ידיים (ספציפית, אני אוחז בשוליים), ומהרהרים בהחלטה. היה זה תזמון לא טוב, העם זועם – אך אנחנו מצליחים לשמור על החזית הסוערת בנוסוס, על אף התגבורות היווניות הקשות. התגבורות שלנו קשות עוד יותר.

מה אתם יודעים, באמת יש עיר של זהב ביבשת טורס! חשבתי שזה שמועות בלבד.
כל כך שמחתי לגלות את כל הזהב הזה, עד שהבערתי את העיר סיפאר. אוקי, זה גם קשור לכך שהיא גוש חסר ערך של קרקע בבלית לשעבר, שלא מצליחה להתרומם כבר מעל 1,000 שנים. אני חושד שיש שם באג, כי המספרים לא מסתדרים. אבל לא איכפת לי – אל האש, ארורה!

לעד נזכור את הטבח של נוסוס, 1780. בסך הלכו אל מותם, למען תהילת ארצם, המהולה-לה. אך נוסוס עודנה עומדת… עודנה עומדת.

מיהו החייל? היורה באויביו.
ברוכים הבאים, רובאים. להתראות מוסקיטרים. תהילתכם תזכר לעד במור"קים – אך הרובים שלכם, מה-זה חרא.

מכתב פתוח לאסקיה:
אסקיה היקר, כל הרעיון היה שאתה תעסיק את אלכסנדר בחזיתות אחרות כדי לאפשר לי לבצע התקפות ממוקדות, כי אני, בניגוד אליך, יודע מה אני עושה. אנא, חזור להילחם, או שההיסטוריה תזכר כהתרחשות יוונית אחת גדולה, ותו לא.
שלך, ג'ון גרין

עם פרוס המאה ה-19, מאורעות העשורים האחרונים שוקעים בשקט. קרבות גבול קצרים אך אלימים נמשכים באזור נוסוס. כעת עם בוא הרגיעה, כוחותינו שבים להתאסף לקראת המתקפה המתוכננת על ספרטה וסביבותיה. קלברון מצא שקקי של פרות עושה טוב לצמחים, ועובד על פיתוח בקנה מידה רחב – אני כבר חוזה איך ניתן לדחוף את הקקי הזה לתוך תותחים *עוד יותר* גדולים, כדי לשגר קליעים לטווח יוצא מגדר הרגיל. אני מכנה זאת "ארטילריה", ואני כולי ציפיה להשיג אותה במהרה.

לאט ובזהירות החלה ההתקפה על ספרטה, במורד נהר אלכסנדרוניוס. אנחנו עוד לא לגמרי מוכנים, אך מבוצרים היטב. בתקווה, נמשוך קצת אש, נגרום קצת הילולה, ובינתיים, אנשינו מאחור יאספו ויתקרבו.
מצבנו הכספי, טוב. מצב הרוח – סביר. הפחד הגדול ביותר של כובע הוא ההתקדמות הטכנולוגית של אלכסנדר, שתמיד מקדים אותנו במעט. אך יכולתנו לגייס אלפים שיקריבו עצמם— יתמודדו בעוז למען המולדת, מצליחה לכפות על ההפתעות של אלכסנדר.
אנו הראשונים והיחידים עד כה לישב את טורס, הזרועה ברברים. המצוידים להפתיע ברובים מתקדמים!

לאויב יש ארטילריה. אבדנו!

הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מזעזע, וללא כובע. מיד הבנתי שעשיתי איזו שטות של ממש אתמול בלילה. חיפשתי מהר סביבי, בין בקבוקי השמפניה הריקים, עד שמצאתי – ונאנחתי בכאב. איכשהו הצלחתי אתמול בלילה למצוא את מסמך הבעלות על קיבינימט, וחתמתי עליו ("הקרדינל השליט המלך המצוין איזה יופי נפוליאון") לסיפוח העיר לארצי.
בחיי שאני לא בטוח מה עבר לי בראש.

מישהי יכול להסביר לי מתי הספיקה שטוקהולם, *שטוקהולם*, בקושי פירור על המפה עוד מהעידן בו פגשתי לראשונה את היוונים (בני בריתם), לגייס מספיק כוחות כדי להתקיף את בורסיפה, ולהביאה כמעט לידי קריסה? מתי, מתי זה קרה?

‎1840 – בורסיפה נכבשה בידי סטוקהולם.
כובע לא יודע איפה לשים את עצמו מרוב בלבול.

לקראת אמצע המאה ה-19 אני מבקש להביא נחמה לתושבי סרפת. בעוד שכוחות סטוקהולם ממשיכים להפתיע ומתקרבים לבבל, יחידות מצוקה נעמדות מולם וצועקות – לא עוד! למרבה הצער זה לא עזר, אז הבאתי גם חיילים.
בצפון, ספרטה עומדת תחת התקפה ארטילרית בלתי פוסקת. אט-אט היא הולכת ונשחקת, בעוד כוחות מעטים מצליחים להתקרב ולהגיע לקרבתה, בתקווה לתפוס אותה כשתיפול. ואז, כנראה, *לשרוף אותה עד היסוד*, כמו גם את כל שאר עריו של אלכסנדר הארור. אדמה חרוכה. אדדממממההה חרוווככהההה

בוריספה היתה ואינה עוד.
סטוקהולם אוהבת לחרוך גם היא.
סטוקהולם *תשלם*.

הי, מסתבר שהיה כאן מלא פחם בכל מקום! מי ידע.

תושבי ספרטה, הנכם מתבקשים להישאר בביתכם בזמן שינוי המשטר.

גנרל שנותר לבדו במערכה, גורלו שיוכחד בידי יחידה (… של פרשים)

אסטרטגית "קיר הארטילריות" שהביאה את ספרטה לידי, מפילה לידי גם את קורינת'. איני יודע מה מצפה לי מעבר לה, אך לאחר כיבושה – וכנראה, שריפתה – אני שם עיני לעבר אתונה. עוד לא החלטתי אם לדחוק כל הדרך עד הסוף, מסוכן ולאו דווקא כדאי, או דווקא לשאוף לשלום עם יוון לאחר שיתבהר לו שניצחון מהיר בלתי אפשרי כאן.
כובע כל כך מרוגז על הרס בורסיפה, שהוא מציע להגיע לשלום במהירות על מנת שנוכל להפנות את הכוונות לעבר סטוקהולם. אני נוטה להסכים איתו.

קורנית' בידי, אך אינני ממהר לשרוף אותה – אלכסנדר הקים איזו מן באר מוזרה במדבריות בסביבתה, משם הוא שואב איזה מן חומר שחרחר מבחיל. איני יכול להעלות על הדעת שימוש לרפש שכזה, אך אם אלכסנדר ראה בו צורך – הרי שאני רוצה אותו.

זו כבר הפעם השלישית שאלכסנדר מציע לי שלום, בתמורה לחצי מהערים שלי, כל המשאבים שברשותי, כל הזהב, והבטחה למנחה נוספת עד תחילת המאה הבאה.
האם אתם מבינים כעת עם איזו מפלצת אני מתמודד? הרי *הוא* אמור לתת את כל זה *לי*!

קלברון, אתה אומר לי שאתה מתכוון לגרום לספינה לנוע במהירות רבה יותר, בכך שתצית אש אדירה בסיפון התחתון?! אין לי זמן לשטויות שכאלו.

הפגזה על אתונה החלה בשעה 6:00 בבוקר, השלישי בתמוז, 1872. התראה אחרונה ניתנה לאלכסנדר באמצעות קרואסון שהוטל אל תוך העיר מהגבעות השכנות, ובתוך הקרואסון, אין דבר מלבד פרג.

נבוכדנצר הרגע הכריז שהוא לא סומך עלי.

כובע ואני צחקנו במשך דקות ארוכות.

השנה היא 1880, כלומר, זמן לארוחת ערב.
מה יקרה הלאה? האם יוון תקרוס, או שמא תקיפת הנגד הפתאומית של שנה שעברה היא סימן רע לבאות? האם יבשת טורס תיושב? האם לפני כן תיובש? האם סטוקהולם תשלם על מה שעשתה, והאם נבוכדנצר יושתק סוף סוף, כראוי לו? הצטרפו אלינו להמשך "קורותיו של כובע (וגם של אומה)", עד הסוף המר או המתוק, מחר בבוקר, באזור תשע.

כובע, נדמה לי שחלף רק יום מאז ההתרחשות האחרונה… אך למעשה חלפו שנתיים.
שנתיים במהלכן החזקנו את הגבול המדברי בין האימפריה הסרפתית לבין מישורי אתונה, בהם שוכנת… אתונה. על גדות נהר האלכסנדריוס, שם הפגזנו וגם הפגזנו שוב, עד אשר תיפול העיר, תיפול חלל!! ואז נראה מה יש ליווני המלוקק להגיד להגנתו

קלברון, ספר לי נא – מהו הדבר הזה שעף בשמיים לעברנו? זה ציפור? זה סופרמן?

קלברון, מדוע זה ממתיר מוות ושיממון מן השחקים? מדוע חיילנו נופלים לעומתו כזרדים בפני רוח הסתיו? מהו טיבו של כלי תחבורה זה? איך אני משיג כזה גם?

מתוך, ארר, טוב ליבי, החלטתי להפסיק את ההתקפה על אתונה. ארר, אני חושב שהוא קיבל את מה שמגיע לו, כן.

במקום בו נפלה בורסיפה, קום תקום בורסיפה-פה!

אזרחי נוסוס! אין כל צורך להכריז שכעת אתם חלק מהאימפריה הסרפתית, שהרי, בליבנו, תמיד ידענו שאתם איתנו.

למה יש תותח, מתגלגל על זחלים במהירות, ודורס את כל מה שבדרכו? היתרון הטכנולוגי של אלכסנדר!
כן כובע, גם בעיני זו לא בדיחה משעשעת.

הבוקר עלה לי רעיון מבריק. הרי ידוע בכל רחבי העולם, מיוון ועד סונגהאי (אני חושב שגם מונטזומה עדיין כאן איפשהו), שהסרפתים, בעודם מופלאים ביכולות הזמרה שלהם (אדגים בהמשך, כובע), אינם החיילים המובחרים ביותר. על כן מציע אני לגייס לשורותינו זרים, שיצאו ויעשו את עבודתנו המלוכלה-כה בארצותיהם הזרות. ליגיון הזרים, כך אקרא לו. הצטיידו! צאו! הביסו! אבל בזהירות!

קורינת' נכבשה בשנה אחת.
אני… לא ידעתי שאפשר ככה… אני קצת, איך אומרים…. או-לה-לה….
אררר…

לכבוד חגיגות שנת 1900, אני מתחיל לשקול לעזוב לגמרי את היבשת ולעבור לטורס, להתחיל מחדש, לשכוח מהמהומה הזו, הבנתי שיש שם בננות.

ספרטה החליפה ידיים פעם או פעמיים בשנים האחרונות, אך מזה אני לא דואג.
מכך שסונגהאי המאנ-מאניאק עשה שלום עם אלכסנדר, מזה אני דואג. מלחמת העולם נמשכת כבר 350 שנה, ולמה, למה, בגלל סונגהאי!

וינסנט ואן גוך נולד בסמטאות בפריז, לזוג הורים עניים ממעמד האיטלקים (מעמד נחות, שתמיד שירת את הסרפתים מתוך כלוביהם העלובים שבגטאות הערים). כבר בגיל צעיר הוא נחשב ל-"אמן" גדול, מילה שבשפת האיטלקים אומרת "לא יוצלח חסר ערך". עם זאת, מהנדסת סרפתית אחת ראתה בו יותר מכך – ליבה נחמץ כאשר הבחינה בו בוכה על מדרגות הפרמידות, מצר על הסבל הנורא של אבות-אבותיו, אשר עמלו בפרך בבניית המבנים, והכל לכבודו של כובע אחד.
המהנדסת אספה אותו לביתה, שם כבלה אותו לשולחן וביתרה את איבריו, אותם שלחה לכל הערים הסרפתיות על מנת להזכיר לאיטלקים בדיוק איפה הם נמצאים, ואיפה הם עומדים להישאר.
זוהי תרומתו התרבותית של ואן גוך לאומתנו, אותה לא נשכח לעולם.

למרות הקשיים, אני יודע שהמלחמה הולכת לטובתי בגלל שכל 10 שנים פונה אלי אלכסנדר בהצעה לשלום שכוללת דרישה לפחות ופחות ערים שלי. והשנה הוא לא מעוניין בערים כלל! רק כל המשאבים והזהב.

אני שוחק את אתונה. ושוחק ושוחק ושוחק ושוחק ושוחק ושוחק ושוחק ושוחק, כמעט כמו שהיא שוחקת אותי.
אך אנשי מריעים לי!

השחיקה השתלמה!
בשנת 1920 הוכרז שלום בין יוון המסרוחה לאומה הסרפתית המהולה-לה, וכך יהיה לנצחי נצחים! או לפחות עד 1930, מה שיבוא קודם.

כעת נפנה את מאמצי לסכנה האמיתית לשלום העולם – חבורת האנסים של סטוקהולם.

למישהו יש פצצות אטווווווםםם…..
וזה לא אני, כי אצלנו עדיין מאמינים במודל האריסטוטלי של החומר. קלברון, יאללה, יאללה.

איך שיצאתי מזירת הקרבות העולמית, כל האחרים הכריזו מלחמה זה על זה. מצוין! כובע ואני יושבים בצד ומגכחים, בזמן שהכיבוש של סטוקהולם מתרחש לפי לו"ז.

כובע זועם. כובע רוגז. ולכובע שלי, שלוש סיבות:
1. על אף כיבוש סטוקהולם, הוא חש שזה לא מספיק. את העלבון הצורב ניתן לרפא רק באמצעות עלבון אחר, את הצלקת ניתן לאחות רק באמצעות הצלקה. על כן ישונה שמה של סטוקהולם ל-"קקי גדול", למען ידעו תושביה ותושבי העולם כולו, לדראון עולם, שככה לא עושים!!
‎2. כובע תוהה, אם כבר כל הצבא שלנו מצוי בדרום הארץ, למה לא פשוט *להמשיך* עוד קצת דרומה, במקום שבו יושבת, מה לעשות, בבל?
‎3. כובע רוגז על הברברים בטורס. הגיע הזמן לברבר אותם לים, ולפתח את הארץ הזו לכדי יבשת סרפתית אמיתית וגאה.

כעת יצוינו בסרפת, אנגליה, ספרד, בבל, סנגהאי, סיאם, אפילו יוון, ועוד רבות אחרות, אירוע בר חשיבות – שעה זו היא לי השעה ה-300 לסיביליזיישן 5!

כשל פתאומי גרם לאמנזיה כלל עולמית! כאילו בעצם עדיין 1921, ו-5 השנים האחרונות לא קרו! כמה מוזר!

למישהו יש פצצות אטווווווםםם…..
וזה לא אני, כי אצלנו עדיין מאמינים ….. במודל…… כובע ואני מבולבלים.

שיצאתי מזירת הקרבות העולמית, כל האחרים הכריזו מלחמה זה על זה. מצוין! כובע ואני…. עדיין מבולבלים..

קקי גדול!!

דבר מצחיק קרה לי היום בדרך מהעבודה: מסתבר שאחד, גוז'ף קונרד שמו, סטנדפיסט ידוע, יצא למעמקי גבעות ליאון. שם הוא עשה מופע בפני קהל של מעריצים יווניים, שמרוב התרגשות, ערקו לצד שלנו. במקרה לגמרי – ממש לגמרי במקרה, ממש לגמרי – האזור כלל גם תבלינים לרוב. הוהו! מעניין אם אלכסנדר יכעס.

‎"איך אתה מעז! יהיו לכך השלכות." הגדרת יחסים: Friendly

אין שום אתגר בהבסת כוחותיו הפרמיטיביים של נבוכדנצר. אני נהנה לעשות זאת בכל זאת.

‎*בזמן שכובע לא מסתכל, אקח גם את סידני. הי, זה או אני או סנגהאי! ואני לא רוצה אותו על כף היבשת שלי.*

‎1944 – מלחמת העולם השנייה אמורה להיגמר עכשיו, לא להתחיל! אלכנסדר וסונגהאי השלימו, מה שכמובן מאפשר לו להכריז מלחמה עלי. הוצאתי לו לשון, אבל הוא כיוון טיל בליסטי בין יבשתי בתגובה, ואני, עדיין אין לי מטוסים.

ראשונה תיפול קורנית', תיפול לשאול. שאול תיפול. שכן לאחר מסע הכיבושים בדרום הארץ, החלטתי שיש לי מספיק ערים – אין לי צורך בעוד. ארצותיו של אלכסנדר יהיו כשדה חרב, מלא גופות איטלקים בכל עבר.

זוהי קריאה לעם! נחרוט על דגלנו את עוצמת הלאומנות, ויחדיו, נזכה ב-15% כוח קרבי בתוך שטחנו! שזה אחלה, כי כובע שם לב שאלכסנדר מתגנב לאורך החוף בניסיון להתקיף את טרויס.

‎"מואנג סלואנג", בסיאמית עתיקה זה אומר "העיר הבאה שתוכחד כליל, יווני ארור"

עם כניסתה של האומה המהולה-לה לעידן המודרני, בואכה 1954, הצבא המודרני שלנו מצויד במטוסים, מפציצים וטנקים, עושה שמות בארצות שממזרח לגבעות ליאון, שם ערי סיאם הישנות עומדות להפוך לערי סרפת החדשות, או לעיי חורבות מעשנות.

אני מביט אחורה על ההיסטוריה של יבשת סרפת (כך קוראים ליבשת. תתמודדו), ורואה כל כך הרבה קרבות, מלחמות, הריסות, חיילים ומתים! כובע, ואני רק רציתי לשיר…

כלומר ניצחון תרבותי.

האם יש דבר כזה "צבא גדול מדי?" *מביט על האוצר ההולך ומדלדל*
לא!

מגדל אייפל נבנה בפריס.
…. אני מרגיש קצת לא בסדר שאיפשרתי למשהו נכון לקרות.

זה כבר נעשה מוזר. שתי ערים סיאמיות נכבשו ללא כל התנגדות מלבד כמה מטוסים זניחים. היכן כל הצבא של אלכסנדר? מה הוא עשה עם עשרות אלפי המטבעות שלו? מה קורה כאן?
לכובעים פתרונים.

לרכס הרים מאסיבי זה אקרא "הרי נפאל", לזכר סיאם.

החיילים שלי בטורס מצאו הריסות בנות אלפי שנים! ועם הנשקים שמצאו בהן הצליחו להצטייד ולהפוך למסוקים.
..מסתבר

פעם שנייה שאלכסנדר מבקש שלום. בפעם הקודמת אמרתי "שלום שלום" ונפנפתי אותו, אבל הפעם אנסה לחלץ ממנו לפחות איזו מנחה שולית, כדי ש.. שכובע ירגיש כמו גבר, כן.

‎"ליייייזר"

גיליתי מעבר בהרי נפאל, בדרך לסי סיצלאי ששוכנת בצידם השני. זה יתרון לי יתרון איגוף בולט – לא שאני זקוק לו במיוחד. הצבא המיומן שלי מתקדם בגלים סדורים קדימה, עיר אחר עיר. לא נותרה לי ברירה אלא להסיק שאלכנסדר לא *רוצה* לעצור אותי – כנראה נעשה התאבדותי, לאחר שהבין שהוא לא סרפתי, ולעולם לא יהיה סרפתי.
קלברון מרחרח את האוויר באופן שרומז לי שהוא מתקרב לפריצת דרך חשובה.

אה! אויב בארצנו! אויב בארצנו! זהו….
ברברי.

‎1971 – הגיע הזמן להפוך את המלחמה החמה הזו, לקרה. זה קל מדי!
עניין של זמן עד שאלכנסדר הכועס יחליט להתקיף אותי שוב, בכל מקרה.

אז…. אורניום, הא?

לראשונה מאז עידן האבן אני מתחיל לראות בערי המדינה שותפות, במקום מטרות.

והחומר הירקרק הזה מתפוצץ באופן מחריד ומכלה כל, אתה אומר? לא שאני מפקפק בדבריך, קלברון, אני פשוט מעוניין *בהדגמה*.
מה זה, כובע? השלום עם יוון מסתיים השנה?
הממ? כלום קלברון, אני מדבר עם הכובע שלי. על מה? שיחות, שיחות.

אנשי סונגהאי פנו אלי בחשאי והציעו לי שיתוף פעולה התקפי (מה שנקרא, מלחמה כוללת) כנגד אלכסנדר. שקלתי את העניין, וביקשתי המתנה של 10 שנים בעוד אני משפר את הצבא שלי וממקם אותו בגבעות המדבריות המשקיפות על עמק נהר האלכסנדרוניוס, בו שוכנת אתונה.

השמועות אומרות שארצו של אלכסנדר נהנית כבר מ-4 מוסכמויות תרבותיות שונות, מה שאומר שהוא לא מאוד רחוק מלהגיע לשלמות חברתית מלאה. ניתן לעכב זאת על ידי השמדת אתונה.
לחילופין, ייתכן שבקרוב יחל בבניית ספינת חלל מתקדמת – ניתן לעכב זאת על ידי השמדת אתונה.
בנוסף, אוכל להוכיח את שליטתי המלאה בעולם בכך שאכבוש את שתי ערי הבירה שנותרו – חברי סונהגאי מהדרום, ומצפון, ובכן, אתונה.
המטרה נראית ברורה למדי.

אני יודע כיצד לבנות פצצות אטום. הגיע הזמן לפתח את הטלגרף.

‎"אני לא יודע באיזה כלי נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל בשנייה ישתמשו בפצצות אטום" – כובע

הבעיה בכך שאני מסכים להתקפה שקבעתי עם סונגהאי היא, שהכרזת המלחמה שלי מתבצעת בתורו, ואז יוון פועלת לפני, ומספיקה להרים את פצצת האטום שלה בטרם אספיק להרים את שלי.

מואנג סלואנג היתה המטרה השנייה. הוא מפחד להתקיף את ספרטה – הוא יודע שזה לא יעזור.

‎1997 – אתונה בידי! אני שוקל לרדד אותה לכדי חצץ ולבנות במקומה מתלה כובעים. אנשי מבטיחים לי כי זו טעות, האם עשירה ומוצלחת, אבל אני לא בטוח למי כדאי להאמין – להם, או לכובע.

I am become hat, the destoryer of worlds

ארגוס נפלה, כאילו למישהו היה ספק. את הפצצה הבאה אני שולח על טגדוסטאוט המרוחקת – אני לא צופה שתבוא משם סכנה בקרוב, בהיותה גם על הגבול עם סונגהאי, אבל *בואו נהיה בטוחים*.

קריסטו רדנטור נבנה בארץ אחרת – כעת אין לי ספק שהשמוק היווני מנסה לנצח בדרכי שלום. אני אראה לו מה זה שלום!

מסתבר שלסנגהאי כבר היו כוחות באזור עיר המדבר (המרודדת משהו). אוי. ניסיתי להעלים את ראשי בתוך הכובע מרוב בושה. הוא כמובן מיד הכריז עלי מלחמה, שאל מה לעזאזל, והצהיר שהוא שונא אותי לעולמי עד.
כשחושבים על זה, חסרה לי רק בירה אחת לשילטון כלל עולמי.

המהנדס אורוויל רייט נולד למשפחה עשירה של סרפתים מהולהליהלים (שזה הכי סרפתים שיש!). לכולם היו בארטים, וגם כובעים שאינם בארטים. הוא קבע את מקום מושבו בנוסוס, עיר שכבר עשרות שנים נחשבת סרפתית לעילא, וגם לפני כן, בעצם, אם שואלים את האנשים הנכונים, היתה פשוט סרפתית בהמתנה. מבין המצאותיו הבולטות של רייט: מסור, טייס, נמר.

‎"שמתי פעמי לגאו" הוא שיר מספר אחת גם השבוע, במצעד הלהיטים הרשמי של סרפת! האם גם יהיה שיר השנה של 2006?

כותרות מרעישות! מסנגהאי מבקשים להגיע להסדר שלום
לכבודו של הנציג, ארגנתי טקס רב משתתפים שכלל מספר רב של אורחים לבושים בהידור. למול קהל של מאות מבכירי הפוליטיקה, הצבא והכלכלה, הפשטתי אותו מבגדיו, שפכתי עליו ג'לי עם אורגנו, וציוויתי עליו ללקק את עצמו, עד לטיפת הג'לי האחרונה. מספר שעות לאחר מכן, בעודנו צופים בו בשקט גמור, סיים הנציג המותש את המלאכה, ופנה אלי בגרון ניחר (האורגנו היה חריף): "אז מהי תשובתך, הוא אדון נשגב?" הסטתי את הכובע מעט קדימה בעודי רוכן לעברו. "מה נראה לך?"

השלום עם יוון לא הפתיע אותי, אחרי שכבר 30 שנה הוא מסרב להילחם. בעיות בבית, אני מנחש. הילדים כועסים? האמא עברה לגור איתו? אין לדעת. לא לי פתרונים. (לכובע)
מרגלי בסנהגאי מוסרים שהם החלו בתכנון פרויקט מורכב לשילוח ספינת חלל. מעניין לי את התחת, החלל. כעת כל כוונותיו מוצבות רק לכיוון אחד: גאו.

עמק גאו הוא מקום ציורי, מיוער בחלקו הדרומי הנשפך אל הים, רצוף גבעות משתפלות בינות הנהר המתפצל העולה צפונה אל הרי נפאל.
בשנה הבאה בגאו ההרוסה.

יכולתי למחות את עיקר צבאו של סונהגאי תלויה בשום דבר בכלל.

‎2013: המצאתי של המחשב האישי! פפפפט, אף אחד לא יצטרך מחשב בביתו.

כשנכנסו כוחותיו של הגנרל צרפתיוס המשופם "בעל השפם" אלברט מון-שרי אל רחובות גאו, הקליטו מצלמות הטלוויזיה את המתרחש. באמצעות פלאי הטכנולוגיה הלווינית – של שאר העולם, כלומר – ראו בכל עיר את הצעדה המפורסמת של הגנרל, בעודו מהלך על קצות שפמו מדלת לדלת, ומאחל "בון ז'ור!" לכל אזרח, מעניק לו קרואסון על הצטרפותו לאומה הסרפתית. הקרואסונים היו, כמובן, מורעלים – רק מי שישרדו את הרעל יוכיחו עצמם כראויים להיקרא סרפתים! השאר יושלכו לבורות האיטלקים, שיבנו בעיר בתוך ימים ספורים.

ששת אלפים ושלוש-עשרה שנים נאבקה האומה הסרפתית לבסס עצמה כמהולה-לה יותר מכל! יותר מהסיאמים הפתאומיים, הבבלים השתקנים, היוונים החברותיים, היוונים "החברותיים", ובני סונגהאי האומללים, שנפלו על לא עוול בכפם.
כל זאת ועוד עשיתי אני, נפוליאון הנצחי – חקרתי יבשות, כבשתי קצת יבשות גם, נלחמתי באויבי, נלחמתי קצת בחברי גם, סבלתי, נקמתי, בניתי ופיתחתי, והכל…עבורך, כובע. הללו את כובע!