איך נפלו גיבורים – סיפורו של הקרב על כדור הארץ

לפני כארבעה חודשים שיחקתי משחק באורך סטנדרטי של Civ 5, ותיעדתי את המתרחש בלייב-פייסבוקינג. היו אלו קורותיה של אומה, וזה היה כיף, אבל זה לקח כמעט יומיים שלמים ומאז כמעט לא נגעתי ב-Civ 5 (אם כי בהזדמנות קרובה אקנה את ההרחבה ואחזור אליו. הוהו, אחזור אליו ועוד איך). 

לאחרונה יצא החידוש לסדרת X-com הותיקה, אותה שיחקתי כנראה יותר פעמים מכל משחק אחר, מלבד כמובן Civ 5 — בעצם, למה "כמובן". ייתכן שטחנתי יותר X-com, על כל נגררותיו, מאשר Civ 5. וואו. טוב, זה משחק מעולה ורבים מהמשכיו, הרשמיים והרוחניים, מצוינים גם. למרבה השמחה (וההקלה), גם XCOM החדש הוא אחלה של משחק. יש תלונות, כמובן, יש תלונות. אבל בסה"כ, אחרי כמה משחקים, הוא מהנה ועושה את העבודה, אותה משחקים מעטים כל כך עושים.

המשחק כולל גם מצב Ironman, קונספט שהכרתי לראשונה בדיאבלו הראשון: אי אפשר לבצע שמירות. הכל סופי וגמור. במשחק אכזרי כמו XCOM, מדובר באתגר של ממש. כל חייל בכיר שמת בקרב הופך לאבדה אמיתית, והם ימותו, כי זה XCOM. כל משימה שנכשלת דוחפת את המאמץ המלחמתי כולו שבועות אחורה. אז אחרי שלמדתי להכיר את המשחק, חייבים לנסות כזה דבר! ואפילו שחלקים לא מובטלים מ-XCOM הינם תלויי מזל, ולכן ההצלחה או הכישלון הסופיים לא יהיו לגמרי בשליטתי, החוויה תהיה מהנה. וראויה לתיעוד. בפייסבוק. 

הפעם לא השתמשתי ב-Overwolf, בגלל שהוא לא עובד עם XCOM (עדיין), אלא במנגנון לכידת התמונות הטבעי של סטים. הלפטופ שלי ישב לידי, פתוח על פייסבוק, ובמשך יומיים תיעדתי את עיקרי המהלכים – חצי השנה הראשונה, וחצי השנה השנייה – בהתחלה בפירוט רב יחסית, ועם הזמן רק את מה שנראה לי מעניין או משעשע, כמו בקורותיה של אומה. ובכל זאת, XCOM ארוך נורא, נורא, ומלא-מלא בפרטים, ולכן התיעוד יצא הפעם ארוך אפילו יותר מבפעם הקודמת. האם לקצר? מה פתאום! פשוט לחלק לפרקים כדי להקל על הקריאה. 

בניגוד לפעם קודמת, כדאי להכיר קצת את המשחק לפני הקריאה, לפחות באופן כללי. כמו כן, יהיו מלא "ספויילרים", ואני מתייחס לכך במלוא הזלזול, כי ה-"עלילה" של XCOM היא אחת התוספות המיותרות ביותר, ולא באמת קיימת בכל מקרה. 

הגיעה העת. כדור הארץ תחת התקפה, ורק אדם אחד יכול להצילו: אתה! לא, אוקי, אני.

איך נפלו גיבורים – סיפורו של הקרב על כדור הארץ

"ישנן שתי אפשרויות: או שאתם אוכלים את הדייסה לארוחת בוקר, או שאתם לא מקבלים שום דבר" – הטבח הראשי, בסיס אקס-קום
"שתי האפשרויות מפחידות באותה צורה." – הקומנדר

יומני היקר, בוקר טוב. יום זה הינו יומי הראשון כמפקד מבצע אקס-קום להגנה על הפלנטה. יאי! וכבר ביקשו ממני לעשות החלטה ראשונה: איפה יוקם הבסיס.
"בסיס?" שאלתי, "למה לא בסיסים?"
"שתוק ותבחר" אמרו לי, ואז, יומני, התחלתי להבין איפה בעצם אני עומד.
"אז אפריקה." מלמלתי, ולעצמי הוספתי, בשקט, "שיתפוצצו."

חייזרים!!1 חייזרירזםי!111
מישהו בניגריה העלה בטוויטר הודעה שהוא ראה חייזרים! מיד שלחנו צוות משימה המונה ארבעה אנשים.
"ארבעה?" שאלתי את הממונים. "למה לא עשרים?"
"שתוק ותסע." אמרו לי.
בא לי לפוצץ כמה חייזרים.

…בכל זאת החלטתי להישאר מאחור. הם יתמודדו היטב בעצמם, אני בטוח. הם הטובים שבטובים.

היה זה לילה רטוב, בעת שהמטוס נחת בבית הקברות העתיק בפאתי… עיר… בניגריה.
אמרתי לאוואסו להתקדם בזהירות קדימה. "אין דבר כזה יותר מדי overwatch." חזרתי על המוטו באוזניות הקבוצה.

אוואסו התכופפה מאחורי אחד הקברים.
עד כה זו המשימה הטובה ביותר שלנו.

עלי טאריק נשאר מאחור. לא בגלל שאמרתי לו. טאריק נמושה.

זה השאיר את אליס אליס— רגע, ברצינות? אליס אליס?
"אליס," שאלתי בקשר, "מה שם המשפחה שלך?"
"יש כאן חייזרים." היא סיננה.
"סתם לא נעים לה." אמרתי לטייס שישב לידי, בטון בוטח.

אליס התקדמה בעוז קדימה.
ואז נותרה רק ג'נט גיבסון מאחור.
גיבסון.
היא עלתה בקשר מספר פעמים, מבקשת הוראות. סרבתי לענות.
החצופה הזו.

10 דקות לתוך המשימה והתקדמנו כעשרה מטרים. בקצב הזה, נסיים בתוך כיממה, יממה וחצי. אני לא רואה בעיה עם זה.

גיבסון עלתה בקשר, והתנצלה שוב על הלילה ההוא.
שלחתי אותה ראשונה אל תוך החשכה.

חייזרים!!!
שככה יהיה לי טוב, עד לרגע זה, לא באמת חשבתי שהם רציניים.

אוואסו מאגפת! אליס שומרת על האגפים! טאריק, התקרב אל אזור הלחימה!
גיבסון מתחננת בקשר, מבקשת סליחה על שהשאירה אותי בתחתונים בלבד בתחנת האוטובוס.
האחרים לא ידעו עד עכשיו. את נכנסת לשם ראשונה, מנוולת.

אליס אליס יורה יורה, והורגת הורגת את החייזר. אבל רק אחד.

אוסאוו מורידה עוד אחד, כל הכבוד!
כשכבר נראה לי שסיימנו, עוד שני יצורים אפורים קטנים מזנקים מבין הקברים. שלחתי את גיבסון לחקור, האחרים יכולים להישאר מאחור ולנוח בינתיים.

אליס הורגת עוד אחד, כמעט במקרה. אני חושב שהיא שרקה לעצמה מזמור נעים תוך כדי הירי.

עכשיו הם באמת כולם מתים.
ואצלי לא מת אף אחד.
משהו כאן לא בסדר.

עם חזרתי לבסיס, מפקד המבצעים שלי עוצר אותי כדי לעדכן אותי בכמה פרטים.
"אני יודע, כבר שמעתי פעם קודמת ששיחקתי." אמרתי לו, אבל הוא המשיך.

על האומץ וההישג בקרב, קידמתי את כל חיילי בדרגה. מלבד גיבסון, שהורדתי לדרגת טוראי. היא התנצלה שוב על הפתק האכזרי שהשאירה לי על הכרית, אבל מילים שורטות קשה יותר מיריות פלסמה.

דוקטור מה-שמה במעבדות קיבלה אותי בהתרגשות, "סוף סוף נוכל לחקור חיים–"
"אני רוצה נשק," אמרתי, ויצאתי.
זאת הדרך היחידה להתמודד איתה.

המהנדס קיבל אותי בלאקוניות בעודי מסייר במפעל.
דרשתי שיבנה לי כלי נשק, אבל הוא משך בכתפיים. "אין. אתה בא מחר, אולי מחר יש נשק."
"אתה לא אסייתי או משהו?" שאלתי בחשד. "למה יש לך מבטא רוסי?"
"אין מבטא רוסי. אתה גזען." אמר המהנדס. "עכשיו סגור." הועפתי החוצה, כדי שיוכל לחזור לשתות קפה עם המזכירה והמחסנאי.

 

שום דבר מסוכן לא קורה בקנדה 

ה-7 במרץ, 2015
חטיפה!! חייזרים!!! בכל העולם!! אמרתי לכם שצריך יותר מבסיס אחד קוסאמק.
"כעת תבחר!" אמר לי הקמב"צ בהתרגשות מוזרה. "האם תחשוק בחטיפה מספר 1, באוסטרליה הציורית? 4 מדענים הם יספקו לך!"
"אנשים נחטפים בידי חוצנים". אמרתי לו.
"חטיפה מספר 2!" המשיך, מדגים בידיו על גבי הגלובוס ההולוגרפי הענק, שכל הכסף שהושקע בו יכול בקלות היה לממן בסיס נוסף. נגיד באוסטרליה. "בדרום אפריקה הציורית, שם הממשל המקומי ישמח לשלם לך 200 סימליונים!"
"אני לא אמור לקבל שוחד על העבודה הזו," דרשתי, "ולמה לעזאזל המטבע העולמי הוא סימיליונים?"
"חטיפה 3!" צחקק הקמב"צ, ועשה ריקוד קטן. "בקנדה–"
"קנדה." אמרתי, ויצאנו לדרך.

המוטו שלי הוא, שום דבר מסוכן לא יכול לקרות בקנדה.
אה, ואין דבר כזה יותר מדי overwatch.

החלטתי לקחת את אותו הצוות מפעם קודמת. אנשי התמחו בינתיים במקצועות שונים, כך שיכולותיהם השתפרו פלאים.
אה, ואת גיבסון. בתקווה, גיבסון תמות.

במחשבה נוספת, הבנתי שאני קרוב לקבל את האצ'יוומנט על צוות שכולו נשים, אז טאריק נשאר מאחור ("פפפט, מי צריך ערבים!" "גזען!" הוא קרא לעברי בעוד המטוס מתרחק), ולקחתי את מרי אודונל האירית, שתביא לנו מזל. ("גזען!" קראה מרי לעברי בעודנו טסים)

נחתנו בטורנטו. בקשר, הקמב"צ שר שיר עליז בו הוא מבהיר שאין בשטח אזרחים חפים מפשע.
"נסו לשמור על החייזרים שלמים יחסית," אמרה בקשר דוקטור מה-שמה. "כשאתם מפוצצים אותם, הטכנולוגיה יקרת הערך נהרס–"
"משמידים הכל ומיד." נתתי את הפקודה, ושלחתי את הצוות אל מגרש החנייה החשוך.

זה כאילו היא לא מבינה שאני משחק ב-ironman, בחיי.

גיבסון יצאה אל החזית, בפקודה, ובדמעות.

מרי, לכי תביאי מזל בחזית, גם כן!
עוד אין לך מקצוע, את זניחה.
מרי רצה קדימה בדמעות.

בינות הרכבים הופיעו חייזרים שוב! חייזרים!! אותם יצורים אפורים מגודלי עיניים. אודונל זועקת בקשר שהיא תופסת אומץ ומתקרבת בינות למכוניות. איחלתי לחיילת בהצלחה, וניסחתי מכתב למשפחתה.

ג'אנט מסרבת להתקרב יותר מהנדרש, למרות דרישותי. בקצב הזה היא תפוטר, ואני אכעס מאוד על כך, כי זה אומר היא לא תהרג.
"בסדר, אז תהיי ב-overwatch." אמרתי את הסיסמא הפלוגתית.

אוואסו, שהתמחתה בתקיפת סער (assault), נשלחה לאגף מעבר לחומה המקיפה את החניון.
אליס אליס (שהתמחתה בנשקים כבדים) עמדה עמדה מאחורי משאית. אבל לא סתם משאית, משאית-משאית!

למה המוח שלו סגול? למה המוח שלו סגול?!!

אודונול!!

החייזר עם המוח הסגול הופיע מעבר לרכב, וממרחק 40 מ' הוריד את אודונל בירייה אחת. בגלל שגיבסון החטיאה אותו.

גייייבססססוווווןןןןן

לפתע ג'אנט קמה, וכנגד הסיכויים (45%, ספציפית), הורידה את החייזר סגול-המוח מהצד השני של מגרש החנייה.
יריה ממוזלת. זה מהמזל של אודונול!

יש גם חייזרים בתוך הבניין? הם יודעים לפתוח דלתות?!

אולי הם מתקדמים יותר מכפי שחשבנו!

גם המוח שלהם סגול!! החייזרים ממסגלים אחד את השני!
אוסאוו, כנסי פנימה ותמסגלי להם את המוח.
כלומר תירי בהם.

שיתוף הפעולה אוסאוו ואליס (ואליס) מוכיח את עצמו, ומוריד עוד חייזר.

אתה יורה על אוואסו? בשביל מה ג'אנט כאן?!

אוואסו רצה את כל המשרד, נעמדת מאחורי הדלת, ומורידה את החייזר במטח שוטגאן אחד.
תזכירו לי להעלות אותה דרגה.
אה, ולהוריד את הכלב, כשאני חוזר.

רגע, גם להם יש overwatch?
אז יש דבר כזה יותר מדי overwatch!!

הוא ירה באליס! אליס פצועה! חובש! חובש!
אליס מבטיחה לי בקשר שזה רק שריטה קטנה, ושהיא כבדה מספיק בשביל להתמודד עם זה. בעודי תוהה אם היא קראה לעצמה שמנה, היא זורקת רימון לעבר החייזר, בתקווה האחרון.

המשימה הושלמה בהצלחה, ובאבדות קלות. מרי אודונול תזכר לעד.
אה, שם משפחה שלה היה בכלל דוהרטי? טוב, וואטאבר, תלו תמונה שלה איפשהו ושימו נרות, זה בדרך כלל מספיק.

ג'אנט זכתה בקידום, בניגוד לרצוני. היא ביקשה לעבור אימונים כצלפת, כנראה כדי שתוכל להישאר מאחור, איפה שבטוח. החלפנו מבטים חשדניים.

קנדה שלחה כמה מהנדסים לעזור בבניית הלווין החדש.

דוקטור מה-שמה זימנה אותי היום למעבדה. "פיענחנו את סודות הנשק החייזרי!" הכריזה בגאווה ויישרה את משקפיה.
"יש לנו נשקי פאו-פאו!?" התרגשתי. פאו-פאו הוא הכינוי שניסיתי להדביק לאקדחי הפלזמה החייזריים, עד כה ללא הצלחה.
"אה, לא, פפפפט, בוודאי שלא," חייכה הפרופסור (אני חושב שהיא פרופסור, למשהו), אבל עכשיו אנחנו יכולים לבנות מכשירים שמסוגלים לשפר את הכיוון של הנשקים שלנו!"
"אז, כוונת." אמרתי.
"כן, אבל חייזרית!"
"אבל כוונת."
"ובכן, עקרונית, כן–"
ביקשתי שמעתה והלאה אקבל את הדיווחים מהמעבדה בצורת מייל, למשרדי.

ניסיתי לזרוק את הגופות המסריחות של החייזרים, המצטברות במחסנים, אבל הדוקטור-פרופסור רוצה לבדוק אותם קודם. נו, יאללה.

היום הגיעה לשולחני בקשת חתימה על ציוד של גיבסון. היא רוצה כוונת, המנוולת.

החלטתי לתת לה, אבל רק כדי שאוכל בעתיד לקחת לה. כמו שלקחה את ליבי.

 

ג'נט, התהרגי לי?

9 במרץ, 2015
חייזרים!! בחלל!!!
לא, רגע. בחלל זה בסדר.
באטמוספירה!!
שמישהו יכוון את הגלובוס הזה בבקשה, זה מבלבל.
עב"מ מעל ניגריה! מה יש להם לחפש כאן! שמישהו ירה בו בבקשה.
אה, זאת אחריות שלי?

הורדנו את העב"מ, מחיאות כפיים לכולם!
זהו רבותי, סיימנו את המשימה. אפשר לסגור כאן.

הגיע הזמן לחלק אתכם לצבעים, חבר'ה.
חיילי סער, אתם כתומים, כדי שאפשר יהיה לראות אתכם בקלות.
תומכים, אתם ירוקים, כי אתם חובשים כאלה וראיתי מלא סקרבס לאחרונה.
כבדים, אתם אדומים, כי אתם כאלה רציניים.
וצלפים, לנצח ולעד תהיו שחורים, שחורים כמו ליבה השחור של גיבסון, הצלפת. אתם יכולים להודות לה על הבחירה הנוראית הזו!

טאריק, גיבסון, אוואסו, תעלו על ציוד. קחו איתכם את הגרמני הזה, הנריך שייפר, תראו לו איך יורים בחייזרים. שידע שלא יורים רק ביהודים! ("גזען!" צעקו לעברי, בעודי יוצא מחדר ההלבשה)

אל תוככי היער הבוער ירדו ארבעה, אל הריסות העב"מ ושברי הטכנולוגיה הזרה. אך כמה ישובו?

שייפר, אתה ב-overwatch בזמן שהם בודקים את השיחים.

יודעים מה, גם אתם.

יודעים מה, למה בכלל אנחנו זזים, בואו נשאר כאן ונחכה שהם יגיעו.

אוואסו שומעת רעש ממעבר לגבעה, מכיוון ההריסות, ויוצאת לחקור, מצדיקה את בחירתה בסער.

גיבסון נשארת גבעה אחת מאחור, מצדיקה את בחירתה בפחדנות.

עוד תור עובר, אבל הפסקנו גם לשמוע אותם. איפה הם?
המחלקה מחליטה פה-אחד לשלוח את שייפר קדימה לחקור.

הוא רץ תוך כדי צרחות, לעבר המחסה הקרוב ביותר. ועדיין אין חייזרים.

הנה הם! גיבסון, תתקדמי, את חייבת להתמקם תור שלם מראש.
תפסיקי להתלונן, את בחרת ברובה שאי אפשר לירות בו אחרי תנועה!

תתקדמי יותר.
עוד קצת.
כן, הנה, מאחורי גזע העץ. ליד טאריק, זה בטוח, אין מה לדאוג.

הנה, שוב המוח שלו נעשה סגול… הוא מכוון את האקדח הירקרק לעברנו! טאריק!
לא!
גיבסון!…
גיבסון נופלת בפרץ אנרגיה ירוק, ובאנקת אימה.

אני מרגיש ריקנות מבפנים.
קולותיהם של הצוות הממשיך להתקדם, צעקות הקרב, כמו נחלשות ברקע.

אוואסו צועקת משהו על יצור אנרגיה שנוצר לפתע בתוך ההריסות, בעודה מזגזגת בין העצים ומורידה עם השוטגאן את המוח-הסגול האחורי. גם הקדמי מתפוצץ, היא הורידה שניים במכה… לא יאמן, ועדיין, אני מרגיש סהרורי, כמו הכל מעורפל.
גיבסון?

האם… אהבתנו היתה חזקה מכפי שחשבתי?

לא, לא, מסתבר שזה הפיצה שאכלתי אתמול, היא לא היתה טובה.
סבבה, ממשיכים.

שייפר, ממנו הספקתי כבר לשכוח, מצליח לאגף את יצור האנרגיה בהפתעה ולהוריד אותו ביריה מכוונת היטב. בחיי!

ובאיגוף פתאומי נוסף, הוא פתאום מחסל אחד משני האפורים שפתאום הופיעו!
שייפר הזה הוא הפתעה גדולה.

בעוד האחרון מתגנב, טאריק מוריד אותו כאילו לא שם לב שהוא שם.
וזהו, כולם מתים.
כולל גיבסון.

לעד נזכור את גיבסון… שימו תמונות שלה על הקיר הזה במגורי החיילים, ליד התמונות של איך-קוראים-לה, שגם אותה נזכור לעד…

אוואסו, לגמרי מגיעה לך הדרגה החדשה.

דוקטור מה-שמה זימנה היום לפגישה את כל הסגל הבכיר. הקמב"צ נכנס לחדר בפירואט וסיבוב.
"אנחנו צריכים לתפוס חייזר חי." אמרה מה-שמה.
כולנו צחקנו צחוק רב.
"המצאתי מכשיר שעושה את זה, אבל רק מטווח 5 מטר."
הורתי לבטל את ההקרנה הפלוגתית הערב, זה כל הבידור שהייתי צריך.
"את מבינה שאני משחק באיירונמן, כן?" ניסיתי להסביר לה, אבל היא לא הבינה. גם כן דוקטור פרופסור!
"בשביל זה אני מתעורר." רטן המהנדס ויצא מהחדר.
"כשתצליחי לעשות לי שיריון חזק כמו החומר ממנו עשויות ספינות החייזרים, אז יהיה על מה לדבר." אמרתי לה, ויצאתי גם.

 

הצוות מתגבש, ונכנס לשגרה

17 במרץ 2015
יו"ר המועצה המפחיד זימן אותי היום לפגישה.
"אפשר עוד בסיסים?" ביקשתי בקול שקט.
"שתוק." הוא אמר, ופקד עלי לחלץ חבר טוב שלו, איתו הוא נוהג לשחק טניס, מאזור מוכה חייזרים. בתמורה הוא הבטיח לי שוחד. אני מתחיל לחשוד שההליכים כאן, אינם כשרים.

וואי, איזה זמן טוב לשמור את המשחק. כמה חבל, כמה חבל.

הפעם יצטרף אלינו גוסטב סימון. גוסטב! סימון! סליחה, הוא צרפתי, אז הוגים את זה גוסטה סימו קרואסו. ("גזען!" צעק לעברי גוסטה, ושם את הבארט בעודו עולה למטוס)

לגוסטה יש שפמפם!

אה, זאת משימת ליווי. שלא עשיתי לפני כן. וכל משימות המועצה נוטות להיות קטלניות.
אולי לא הייתי צריך להביא את אוואסו ואליס אליס.

זכרו את המוטו של הפלוגה: שלחו את החייל החדש קדימה. אה, ואין דבר כזה יותר מדי overwatch.

קרואסו! נבחרת!

אה, יש כאן כבר סוכנים ממשלתיים! מצוין, הם יוכלו לעזור לנו. לכאן, חבר'ה, לכאן!
מאיפה השגתם אקדחי פלזמה?

איך אתה קופץ ככה?..
למה אתה יורה עלי?..

חייזר!! חייזרזררר1!!1 תשמידמו לשתמדודמו
תפסיק לירות על אוסאוו! תפסיק!

אליס פורצת מבעד לדלת ומרסקת את היצור הנחשי הזה לחתיכות. כל הכבוד אליס!

בעודנו מתבצרים בבניין, החייזר האפור מתבצר ליד הארגזים בצד השני של החצר. לא ככה מתנהגים. צא החוצה, שאליס תוכל לחסל אותך!
קרואסו מפגין אומץ לב ניכר בעודו מנסה לאגף, בשקט בשקט, משמאל.

מה זאת אומרת, "רק שימוש אחד במדיקיט"? בשביל מה אתה חובש?

הרגיעה הזמנית הזו היא הזדמנות מצוינת לנשום עמוק, לטעון מחדש, ולשקול שוב את מקומנו בעולם.

אה, ולהיכנס ל-overwatch.

הם נופלים מהשמיים!!

אוסאו מורידה אותו בלי למצמץ. הוריי ל-overwatch!

overwatch, אתה כמו החייל החמישי בכל מחלקה שלי.

חייזר אפור, חייזר קטנטון, כשאתה עומד ליד חלון, אתה כמו מתחנן לרימון.

דוקטור מה-שמה, אני מבקש בכל לשון של בקשה, תרדי מהתדר הזה ותפסיקי להציק בעניין הפיצוצים! אני יודע מה אני עושה!

קרואסו, אם אתה צריך לטעון, טען! אל תדבר.

אני אוהב איך האנשים בשחור האלו נופלים מהשמיים, כמו ישר לתוך הכוונות שלי.

שככה יהיה לי טוב, האזרח שרד, כולם שרדו, הכל עבד.

מחר משחקים על רמת קושי גבוהה יותר!
אבל לא היום, לא.

מעכשיו תקרא סרג'נט אוסאוו.

תעשה לי לווין, במטוטא, ביקשתי מהמהנדס.
"אין חיבור, אין לווין!" נהם לעברי. "אתה רוצה חיבור? אתה בונה חיבור!"
"איפה?"
"מתחת לאדמה."
"למה– למה לא מעל האדמה? זה צלחת לווין, למען השם."
"יש הקצאות רק מתחת אדמה! לא רוצה, לא בונה, אני משתמש בהקצאות בונה חממה, מגדל תפוחי אדמה."
"בשביל וודקה?"
"מה?"
"לא חשוב. אז צריך עוד חיבור לווין. והוא צריך להיות מתחת לאדמה."
"לא רוצה, לא בונה, אני–"
"כן, הבנתי. תעשה לי כזה. ותעשה לי לווין!"
"בסדר, בסדר." אמר המהנדס, וחזר לעבודתו, כלומר לפתור סודוקו.

חיילים נכבדים, לכבוד עלייתה בדרגה של אחת מכם לרמת קצונה, החלטתי שכעת יש מספיק סמכות בשטח כדי לפקד על חמישה חיילים בכל פעם, במקום ארבעה. תשואות לסרג'נט אוואסו! כשתצא מהמרפאה, כלומר.

חטיפה!!1 חטיפהיהיהה
"הפעם הכנתי את זה בצורת מחזמר!" הכריז הקמב"צ בעוד הגלובוס מאחוריו מאדים בסימני אזהרה, וזעקותיהם של מאות נרצחים נשמעות ברמקולים בעשרות תדרים.
"נו, בוא נשמע." הייתי סקרן.
"בבאנגאלור, איזה מן חור, יש חייזר אפור, גורל שחור–"
"אפשר לקבל סיכום בכתב?" ביקשתי מהסגן, שהבהיר לי שמבין כל שלושת אזורי החטיפה, המצב בהודו הוא אכן החמור ביותר. "והם גם יתנו לנו מדענים." הבטיח לי הסגן. בבת-אחת התחלף הרקע בפומפונים ורודים, וכל שורת הטלפנים הראשונה קפצה בשירה: "מדענים, מדענים, הם כאלה ידענים!!"
ברחתי לפני הפזמון החוזר.

משימות חטיפה נוטות לסבול מאבדות כבדות. כלומר, כמו כל משימה.
סימו, שהתגלה כצלה (זה המקבילה הצרפתית של צלף), יצא ביחד עם אליס – שמיומנותה בהשמדת דברים הוכחה כבר – ושייפר, שהוכיח עצמו כאיש-שיורה-בדברים מצטיין, אבל חשוב מכך, הוא בתפקיד תמיכה.
שני טוראים חדשים יצטרפו למשימה, לוק חן וקרי דיקסון. חן הוא מסין, דיקסון מקנדה, אז אני סמוך ובטוח שכולם ימותו בתוך רגעים ספורים.
קדימה להודו.

נחתנו בדרך ראשית נטושה. עשרות רכבים במרכז הדרך, ננטשו בידי בעליהם כאשר הדברים הירוקים החלו ליפול מהשמיים. איפשהו באפלה החשוכה הקודרת מסתתרים חייזרים אפורים, אנשים בשחור, ואולי אף גרוע מכך.
חן, אתה בחזית. אתה מכיר כבר את המוטו הפלוגתי.

אפורים! אפורים! ברחו לתוך החשיכה. אחריהם, ניובים!

לראשונה ממש ראיתי איך אחד מפעיל כוחות פסיכו-טלפתיים על אחר.
יש להשמיד את כולם! הנגע יוסר!

רקטה לתוך קבוצת אפורים זה לא אוברקיל. זה קיל רגיל לגמרי.

חן מנסה להיות גיבור, ומאגף את החייזר הטלפט. כשהוא מחוסל, גם חברו המחובר אליו בפסיכו-סגלגלות נהרג.

עוד ועוד מהם! מישהו עומד לשלם על זה בחייו.

זה יהיה חן. אני די בטוח שזה יהיה חן.

חן ממוסמר למקומו בידי אפור אחד, ספג התקפה מאפור אחר, אבל בעזרת הסחת דעת מצוינת של שאר הקבוצה הצליח לזנק ממכונית למכונית ולהגיע עד לחייזר האחרון, המנוול מאחור שנתן את כוחותיו לאלו שבחזית. רימון אחד לתוך הרכב טיפל במקום המחסה שלו, וגם בו.

לכן כמובן הוא הוצב לתפקיד תמיכה.
מה דה פאק.

 

איך לתפוס אותם בחיים ולהשאר בחיים בעצמך

דוקטור מה-שמה פגשה אותי היום בקפיטריה, טרוטת עיניים. "שכבת הביגוד הממוגנת שביקשת… אז פיתחנו כזו."
"רציתי שיריון, דאמ-איט!" זעקתי, העפתי את המגש לכל עבר, ושפכתי לה ג'לי על השיער.
אבל מיד הזמנתי שלושה כאלו, בחיי איך שזה יעזור.

"אפשר… אפשר לפתח עכשיו את מכשיר ההלם?" ביקשה ממני, משקפיה מכוסים ג'לי.
"כמה זמן?" נהמתי.
"שבוע, מקסימום. בזכות המדענים ההודים החדשים."
"לכי על זה." אמרתי.
אוף, עכשיו צריך לבנות מתקן לאכלס את היצורים החיים. אני אנסה לחשוב על זה כעל גן חיות, זה יהיה מהנה יותר.

שבוע שלם עבר ללא תהפוכות או ריגושים. לפעמים אני חושב על ג'ונסון, או כמו שהיינו קוראים לה, ג'אנט, או כמו שאני הייתי קורא לה, הכלבה האכזרית המפלצתית ממאדים.
זה היה לפני שגילינו שבאמת יש מפלצות ממאדים.

עוד יומיים נגמר החודש, והמועצה תדרוש דו"ח מפורט. הגיע הזמן לשגר לווין חדש, אל מרומי השחקים! יוווו, הלוואי והייתי לווין יפה…
יומני היקר, אל תשפוט אותי.
שלחתי את הלווין אל מעל לאוסטרליה, בתקווה להנמיך מהפאניקה השוררת שם. האוסטרלים, כידוע, פוחדים שהשמיים יפלו להם על הראש. כשהלווין מעליהם, הם מרגישים בטוחים יותר, בידיעה שהשמיים יפלו קודם על הלווין. הפאניקה ירדה.

כעת כשאני מכסה חלקים מאסיה–
רגע, אוסטרליה זה לא באסיה. זאת יבשת נפרדת. כבוד המועצה, אני מבקש–
התבקשתי לשתוק ולהמשיך.
אז כעת כשאני מכסה חלקים מאסיה, כדאי להחזיק שם צי מטוסי יירוט. למרבה הצער, אחרי הרכישות האחרונות בתחום הריפוד הגופני, מכשירי ההלם, ויום הכיף שעשינו בניצנים, נשארו לי רק 30 ומשהו סימילונים.
ניגשתי לסמב"צ, ככה בצד, ושאלתי אם אולי הוא מכיר איזה מישהו שמעוניין.. ובכן, יש לנו מלא גופות חייזרים, אולי מישהו מוכן… לשלם טוב?
"על סקס עם גופות?" הוא שאל אותי בהתרגשות לא צפויה.
הנהנתי. "בשום אופן לא."
הוא כנראה הבין את ההנהון שלא באופן האירוני בו התכוונתי, כי למחרת יצר איתי קשר "שמוליק בן קיפוד" (לדעתי זה לא שמו האמיתי) בעניין "ניקוי המחסן" שלנו מ-"גרוטאות שתופסות מקום", כמו למשל "מערכת ניווט חייזרית אולטרא-מתקדמת" במצב משומש.

כעת יש מטוס בשמי אסיה.

המועצה מרוצה.

המהנדס עדכן אותי הבוקר שצלחת הלווין התת-קרקעית החדשה מוכנה. בקרוב לוויננו יפרסו מעל שמי העולם כולו! ואז נדע סוף סוף. הו כן, סוף סוף נדע.

דוקטור מה-שמה סיימה לנתח את גופתו של אחד האפורים.

שאלתי אותה מי לעזאזל אישר לה לעשות בדיקה בזבזנית שכזו, ושלחתי אותה מיד לפתח כלי נשק חדשים.
"ואת לא יוצאת משם עד שיש לי לפחות תותח יונים, ברור?!" סגרתי את הדלת בטריקה, והורתי לשני שומרים לעמוד בפתח 24 שעות ביממה.

6 באפריל 2015
חייזרים!! חייזרים מעל אפריקה!! שלחו את המיירטים! יירטו! יירטו!

ישמרו שמיים, הוא כמעט ריסק לי את המטוס, עם הנשקים הריסוקיים שלו! בטל! בטל!
שלח אחד אחר!

מחיאות כפיים! מחיאות כפיים!

אוואסו, ששבה לכשירות, ואליס אליס, ששבה מפאקו-פאקו (היא היתה בחופשה), מובילות את הכוח. חן הצעיר יהיה בתמיכה, וסימון מוסיף המון. סליחה, סימו מוסיף המו.
אחרונה היא דיקסון הניובית, עם מכשיר ההלם הנסיוני. לדעתי, כישלון גמור, ולכן כמובן הוא בידיה של ניובית. הצעירים קדימה!

אוואסו ואליס (אליס) כבר נמצאות איתנו כל כך הרבה זמן, שהן זכו לכינויים.
את אוואסו מכנים אצלנו "האור השחור" (גזענים), ואת סרג'נט אליס מכנים אליס. אליס אליס אליס.

נורא מעט עצים, באזור ההתרסקות הזה. אני מרגיש חשוף. ואני עוד בתוך המטוס!

דיקסון הבחינה בשני אנשים בשחור! רוצים להמם אותם! אנחנו נחכה כאן.
הממ, הצוות מתנגד להצעה, הם חושבים שזה התאבדותי ושאני לא תומך בחיילי.
בסדר, בסדר, נעשה את זה ביי-דה-בוק.

מי שיורה באווואסו בבירור לא יודע שיש לה שכבת מיגון-ננו.

ועל כן דינו למות בסליפה סרפתית.

אליס תרתק אותו, אוואסו מתקרבת מהצד רק ליתר ביטחון, קרואסו יחפה עלינו מהגבעה השכנה, ודיקסון תנסה להגיע לשם הכי מהר שהיא יכולה. כי אם בתוך סיבוב אנחנו לא מהממים את הבחור הזה, אני לא מתסכן יותר בחייכם.
כן דיקסון, גם בשלך.

הריתוק מצליח, אבל רק ליתר ביטחון, אוואסו נכנסת לטווח של האיש הלטאי כדי לנסות למשוך אש בעוד דיקסון מתקרבת מאחור. הלטאי היה עסוק מכדי להיכנס ל-overwatch, כנראה, כי הוא לא יורה בה.

דיקסון! move move move!!

we have a live one!

אני כל כך גאה, שכמעט שכחתי שיש כאן עוד מלא, והם כולם רוצים להרוג אותי.

מה זה?! למה זה עף!? עם סילונים?!

תירו בזה! תירו בזה! תירותירררורתרירתרור

עוד שניים?! יש ארבעה?! עם סילונים?!

סיבוב שלם, והם כולם החטיאו, כל הארבעה. אני לא יודע איך זה קרה.
אולי כאיזון קוסמי הרמוני לכך שגם אצלי כולם החטיאו, כל החמישה.

בום! הד-שוט.

אוואסו אוהבת לתת מענה אישי.

דיקסון, אל תהיי גיבורה! אל תתקרבי אליו כל כך! 

מחלקה, אחריה, אבל אל תנסו להיות גיבורים! ולא להתקרב אליו כל כך.

עשן, עשן! רתקי אותו למקום, ואת, תתקרבי מהצד. סימון, סימון, למה אתה תמיד רחוק כל כך?
התאמנו על זה, חברים! התאמנו על זהההה

איך שאליס מצליחה להוריד אותו לנקודת פגיעה אחת, היצור הסילוני מזנק אל השחקים ואל הצד השני של המחלקה, רחוק מדי מדיקסון. מסוכן מדי להמשיך בניסיון התפיסה, פשוט תורידו אותו! עוד יש את גוש האנרגיה הזה איפשהו בתוך החללית.

אוווווו, הדלתות שלהם נעלמות באופן מוזר…
נראה כמו בזבוז של אנרגיה, לטעמי.

לא איכפת לי אם כבר כואב לכם בתחת, תמשיכו ב-overwatch!

כמו שאמרנו, אישי.

כששבנו לבסיס, דוקטור מה-שמה עמדה בהאנגר ומחאה כפיים בהתרגשות למראה האיש בשחור ההמום שגררנו איתנו.

"מי נתן לה לצאת מהמעבדה." נהמתי, ומיד העפנו אותה בחזרה לשם. הפעם סתמנו את פתחי האיוורור, שמסתבר שדרכם נמלטה.

בתום השבוע שניתן לה, עמדתי בפתח המעבדה של הדוקטור.
התחלנו להתעלם מקריאות העזרה כבר משלשום, ואכן, כצפוי, הן הלכו ודעכו עם חלוף הזמן. כשפתחנו את הדלת, גופותיהן של שתי עוזרות מעבדה נפלו החוצה, חצי נגוסות, בבירור שימשו כמזון עבור שאר המדענים. הריח בפנים היה מבאיש וטחוב, ונדמה היה שחלק מהמדענים פיתחו חברה נפרדת המבוססת על יוקרה מעמדית הנמדדת לפי אורך שיער.
"כמה נורא הוא המצב האנושי", אמרתי לעצמי, אבל נזכרתי שהמצב החייזרי נורא עוד יותר, ויש מחירים שצריך לשלם.
"ריכוז, דוקטור, אני דורש ריכוז." אמרתי בעודי דורש ריכוז מהדוקטור. "האם יש לך כלי נשק חדשים בשבילי?"
"כן, ולא." אמרה הדוקטור, ובכך חרצה את גורלה. "פיתחתי חדר חדש שבו נוכל לפתח כלי נשק." איני יודע כיצד הצליחה לחייך בגאווה שכזו לאחר הסיוט שעברה בימים האחרונים.
ראיתי זאת כסימן לכך שלא החמרתי מספיק.

 

שבוע של חטיפות

9 באפריל 2015
האזעקות ברחבי הקומפלקס העירו אותי משנתי.
חטיפה!! חהטיפהי1!!!
רצתי אל חדר המבצעים, בדיוק בזמן לראות את הצוות מסיים את "מצב אדום", השיר עליו זכו באקס-קומיזיון במקום הראשון. בזמן ההדרן ניגשתי לקמב"צ ודרשתי לדעת היכן מתבצעות החטיפות כעת.
"אתה רוצה את זה ברשימה, או בשירה?" שאל הקמב"צ.
"אני רוצה את זה עכשיו." הבהרתי באמצעות ידי.
"המצב בהודו גרוע מאוד הוא, אך במצרים חמור כפליים!" הוא זימר.
העפתי אותו מכל המדרגות.
"האמת שברוסיה הכי גרוע, שאר המקומות סבבה." אמרה המשנה שלו, ואז סדרה את שיערה בקוקו, לקראת ריקוד הסולו שלה.
יצאנו לרוסיה.

עם משימות חטיפה לא מתעסקים.
אליס וסימו יובילו את הכוח, לצד חן התומך המחייך. דיקסון הוכיחה את עצמה והוכשרה כסער, והיא תפקוד על חינוכו של ולאדימיר איבנוב החדש.
התחבטתי אם לתת לאיבנוב כוונת, לבוש הגנתי, או מכשיר הלם. בסופו של דבר החלטתי שחייו הם כאין וכאפס עבורי, אז נתתי לו מכשיר הלם, שינסה להוכיח עצמו בקרב. אם ישרוד, יקבל משהו ללבוש.

וואי, איזה זמן טוב לשמור את המשחק.

עמוק בתוככי סיביר—
אה, לא. אז לא רחוק מאיזה סופרמרקט, שם נחתנו וגם התבצרנו.

סילוני רשע!
כן, זהו שמם הרשמי. סילוני רשע.
שקט, אליס.

דיקסון מנסה לאגף מהסמטה, אך מסתבר ששני אפורים החליטו להתנחל שם לפיקניק על גופתו של אדם חף מפשע. כמה טוב ששמרנו לך עוד פעולת תנועה, הא, דיקסון?

חן פוצע את סילון הרשע שבתוך הסופרמרקט, בכך הופך אותו ללקוח מזדמן לשיתוק מתקרב.
איבנוב, נשמע שתורך הגיע.

סילון הרשע מזנק מתוך החלון, מנפץ אותו לרסיסים וחולף מול דיקסון, יורה לה בפרצוף! חשמלי לו את התחת!!

חובש! חובש!

כמה טוב שאתה צלף, סימון, כדי שתוכל להשתמש באקדח שלך כדי לעשות 1 נזק לאפור מגודל המוח.

כן, כעונש תעמוד ליד העמוד הזה ותספוג קצת פלסמה מהחבר שלו! ואז תלך לעמוד בפינה.

דיקסון, תעשי מה שאת טובה בו, ותהממי את השני בבקשה.
ילדה טובה.

טוב, אז לך תעמוד למעלה. על הגג. תעשה את עצמך מועיל או משהו, אוף!
צרפתים.

עם סיומה של משימה מוצלחת נוספת, וגיבושו של צוות לוחמי עלית מוכר ואהוב, החלטתי לצמצם בתיאורי המשימות ולהתמקד בפן האסטרטגי של הפרויקט.

ירדתי אל המעבדה ונקשתי עדונות. כשדוקטור מה-שמה פתחה, השלכתי לעברה את שני החייזרים החדשים.
"יאההה!!" צרחה הדוקטור, "אל תגע בהם! הם ארסיים! וטלפתים! ויש להם לשון מגעילה!"
"אלו הן גופות," צחקתי מלוא הראות, "קטעים איתך. הנחקרים החדשים שלך נמצאים בחדר החקירות, כמובן."
הדוקטור כל כך צחקה עד שהיא בכתה קצת.

באמצעות שמוליק סידרתי עוד כמה ג'ובות לארגון. מסתבר שביפן יש איזה אבא שרצה לקנות לבן שלו מקור כוח חוצני שבור, יזכור האל את זכר משפחתם. ובפרו התגלה חור מסתורי באדמה, וקבוצת ארכיאולוגים קנתה מאיתנו מערכת מחשוב חוצנית הרוסה כדי לזרוק אותה פנימה ולשמוע עד כמה עמוק היא נופלת. 15 מ'. היה שווה את מאות אלפי הדולרים, אני מקווה.

חמושים בכסף מחודש, הורתי למהנדס להוציא את הכסף על חידוש החימוש. ספציפית, בניית פאונדריה, אותו אולם פיתוחים חדשני שדוקטור מה-שמה הצליחה להמציא באמצעות כמה שהיא גאונה, ובכלל לא היגיון בסיסי או משהו.

החקירה נשאה פרי! דוקטור מה-שמה אמרה שהסתבר שהחייזרים מכוונים בידי איזו ישות או משהו ויש להם משהו עם טלפתיה, ועוד דברים, אבל העיקר שעכשיו ביכולתנו לחקור טכנולוגיות מהר יותר!
פקדתי מיד לחקור את כל שאר החייזרים. סוף סוף הדוקטור ואני רואים עין בעין.

"שיריון חסין-כל בשישה ימים?" שאלתי את הדוקטור בעודנו מהלכים במערות החדשות שנחפרו בקומה התת-קרקעית השנייה של הבסיס.
"שיריון מוצלח יותר, כן, ובשישה ימים." היא אמרה.
"חסין כל!?" חזרתי, מסופק. "יוצא מן הכלל! אני רוצה עשרה כאלה."
"עוד לא פיתחנו אותו," היא אמרה, "ובכל מקרה, הוא רק מעט יותר מוצלח-"
"כל הכבוד דוקטור." אמרתי.
"פרופסור." היא תיקנה אותי.
תמיד חשדתי.

20 באפריל 2015
אימון המחזמר שלנו נאלץ להקטע באיבו, לקול הסירנות השורקות.
חטיפה!! חטיפה!!
לבוש עדיין במיטב מחלצותי (גילמתי את תפקיד גאיה, אמא אדמה, הסובלת תחת התקפת החייזרים הרעים), הגעתי לחדר המצב. סוף סוף הגיעה עת ההופעה!
"המפקד, מספיק עם השטויות, יש חטיפה." אמר לי הקמב"ץ, ורוחי נפלה.
המצב באפריקה היה החמור ביותר, אך החייזרים הארורים החליטו שלא לחטוף שם הפעם. על כן יצאנו לאסיה, כדי למנוע פאניקה מוגזמת, וחוץ מזה, מדענים זה אחלה.

עם משימת חטיפה לא מתעסקים!
קרואסו (זה כבר הכינוי הרשמי שלו עכשיו) ואליס "אליס" אליס מהווים את עיקר הכוח, לצד אוואסו שחוזרת אלינו אחרי פציעה. אל תמותי אוואסו. בבקשה.
חן יתחנחן עם המדיקיט שלו, ואיבנוב, ובכן. איבנוב יחזיק בנשק ההלם והרבה אופוטימיות, ואני מקווה בשבילו שגם הרבה, הרבה מזל. כי הוא נבחר להיות הנובי המוביל את הכוח.

נחתנו במרכז בייג'ין, במה שנראה כמו מגרש חנייה ריק, ולכן הוא בוודאי שדה טבח והרג.
אני חושש מאוד שאחד מחיילי החשובים יהרג במשימה הזו.

הם… בכל…. מקום!

לקחים ממהלך המשימה:
1. לפעמים הם באים בעשרות, לא בשלשות.
2. האנשים בשחור יודעים איך להחזיק באקדח פלסמה.
3. מכוניות – עדיף שיתפוצצו כשהאויב לצידן.

בינתיים עדיין ממוסמרים למגרש החנייה בידי צבאות החייזרים שבתוך החנויות, אנחנו עושים את דרכנו בזהירות בסמטה שבין הבניינים, בעוד זוג לוחמים בהנהגת אוואסו נכנסים לתוך הצורכניה… במטרה להרוג.

הם יורקים רעל!!

יש בעיה עם סימו קרואסו. הוא לא פוגע.

סימו סובל המו.

איבנוב ואליס, מסתתרים בתוך חנות תקליטים, חטפו ענן רעל מאחד מאנשי הלטאה האחרונים ששרדו. איבנוב, זו לו פציעתו הראשונה, לא מצליח להתמודד עם הלחץ ונכנס לפאניקה, משחרר פרץ יריות בחזרה לעבר האויב, מחטיא, ואז מתקפל בפינה ומתחיל לזעוק לאמא רוסיה שתבוא לחלץ אותו.
אמא רוסיה לא תבוא, אבל אליס…. אליס!!

סימו מחטיא ביריה החשובה בחייו – זו שתקבע אם האפור שנמצא 10 מ' ממנו ימשיך לנשום, ויוכל להחזיר לו מיד.

האם זה מזל? האם זה גורל? האם זו רמת הקושי? סימו שורד עם 1 נק"פ התקפה מצד אפור סגול-מוח.

עם חזרתי לבסיס נפתרת בעיה קשה שעמדה בפני, כאשר איבנוב מבקש להתמחות כצלף, כך שאינני נדרש עוד לסמוך רק על סימו האפס. כן, זה הכינוי החדש שלך, האפס.

 

עב"מ חדש, יד ראשונה מאפור

לא הספקתי להוריד את הפאקינג כובע (רואים, יש כובע!) וכבר צרחות מחדר הבקרה.
בדקתי את לוח השנה. לא, אנחנו לא ב-"חמישי ספגטי" עדיין. אז מה העניין?
עב"מ נחת, מרצונו החופשי באיזה מקום נידח באוסטרליה! כלומר, באוסטרליה! יצאנו מיד.

שלושת אנשי התמיכה שלי נעמדו ביחד. איזה חמודים אתם בירוק. אבל אתם נראים די מטופש.

הממ, כל השאר פצועים, אתה אומר. רק החמישה האלו כשירים כרגע, אתה אומר.

אה.
וואלה.

רמירז ומורי, ברוכות הבאות למחלקת הכשל. המחלקה הזו הולכת להיכשל.

זכרו את המוטו…

אפורים מכאן! ומשם! מכל רחבי הספינה!
לא הספקתי להגיב והעולם קפא.
מילולית, המשחק נתקע.

מתי היתה השמירה האחרונה? כמה אחורה נלקחתי? מה, מי, איפה?

תחילת המשימה הזו ממש. החיים טובים.
לא לחיילים, אבל באופן כללי.

לאיזה מקום ציורי הגענו, אפשר לשכוח בקלות שזאת אוסטרליה.

במשימה הזו יש כל כך הרבה חיילי תמיכה, שאני מתחיל לחשוש שנחנק משאיפת עשן.

אני רואה שפרויקט שתילת העצים במרחקי-ריצה הכלל-עולמי שהקמתי מתנהל כסדרו.

איך זה להיות בלי מחסה, האאאאא, בייייצ'זזזזז??

גברת דארה מורי, אם את לא הופכת לצלפת בסוף המשימה הזו, צבא אקס-קום איבד צלפת מצויינת.

בהנחה ותשרדי.
בואי נעשה את הקטע הזה, שבו את לא נהרגת בידי מוח סגול.

שלושה תומכי לחימה עם מדיקיט, ואף אחד מהם לא ליד הנוביות?!
מה קורה איתכם, חיילים!

עבודה יפה חברים. עכשיו יש לנו עב"מ לטוס בו!
פרופסור דוקטור, התחילי בבקשה לחקור את העב"מ, כדי לברר איך טסים בו.
מה זאת אומרת, לא טסים בו.
הנה עב"מ! הוא שלם, מוכן, טרי. הם טסים בו, אז גם אנחנו יכולים. התחילי בבקשה–
מה זאת אומרת, לא רוצה.
אוקי, אוקי. סיימי את עניין השיריון החסין-כל, זה ירגיע אותי קצת, ואז נדבר על הנושא שוב. בסדר?

הפאונדריה הושלמה!
"מה אתה רוצה, אני מסדר אותך." מבטיח לי המהנדס, בעודו נשען על ערימה של אקדחים חדישים.
"אני רוצה אקדח."
"אין. תבוא מחר."
עזבתי את הפאונדריה ולא שבתי מעולם.

 

שריונות וציפורניים מחרידות

"יש שיריון!" הכריזה הפרופסור בקול מגרגר.

"כל הכבוד, יש לצייד את כולם, ומיד!" פקדתי.
"אין כסף." אמר המהנדס.
"מה? אבל צריך לשמור על כולם מפני הכל!"
"הוא שומר על רובם," אמרה הפרופסור בחשש, "ורק מפני חלק."
אצבעותי דפקו על השולחן בעוז.
"אמרת לי שהוא חסין כל."
"למעשה,"
"הבטחת לי שהוא חסין כל!"
"בעצם אתה זה-"
"אוקי, אני רוצה אותו בכל מקרה." אמרתי. "עכשיו, לחקור את העב"מ, כדי שנוכל לטוס בו!"

אחרי שלושה ימים הסתבר שאנחנו לא יכולים לטוס בו.

"הי, בחור."
כל השיחות שלי עם שמוליק בן קיפוד התחילו ככה. הוא תמיד התעקש להיפגש בפינת מגורי החיילים, איפה שחשוך, וללבוש מעיל ארוך.
"רוצה לקנות אפור בשקל?"
"לא, אני רוצה למכור. ובמאות אלפים!"
הוא הנהן.
"אני מכיר בית זונות בתאילנד שיכול להיעזר בכמה כאלה." הוא אמר. "אל תשאל, ולא אאלץ לענות."
"תענוג לעשות איתך עסקים."
בכסף המלוכלך, מלוכלך כל כך, הזמנתי ארבעה חיילים חדשים.

התקפת טרור בדרום אפריקה!!
טרוררר!!!
וואי, לו רק היה זה בארה"ב, השלטון המקומי היה עוזר כל כך. כשחושבים על זה, למה בעצם השלטון המקומי לא עוזר לי יותר?
בכל מקרה, אין זמן לבדיחות.
אוקי, אולי אחת: למה עב"מ לא יכול להיכנס למועדון לילה? כי אין לו תעודה מזהה!

הצוות שונא אותי עכשיו.
זה בסדר, מנהיג צריך להוביל, לא לבדר.

שייפר התותח וחן המתחנחן יספקו תמיכה מוסרית ומלללאאא ריפויים, דיקסון מתקיפה עם אליס, ורמירז, את חדשה כאן, אז דבר ראשון קבלי מדים – ומזל טוב, את הכבדה השנייה שלנו. לא קראתי לך שמנה.

אתם יודעים מה יועיל כאן? שריונות.
שמוליק יצא מהמתקן מגחך ומחייך, גורר אחריו מספר גופות אפורים, ומערכת מחשוב חייזרית תקינה ורבת עוצמה, כדי לשדרג לעצמו את המחשב לקראת חלונות 8.
אני חושב ששמוליק מממן אותי יותר טוב מהמועצה.

נחתנו בבסיס צבאי, ומשימתנו העיקרית היא להגן על האזרחים.
איזה אזרחים יש בבסיס צבאי?

מה זה הזרגלינג האלה קיבינימט

אחד נפל! איפה השני? למה הוא לא מתקרב?
למה הוא נשך אחד מהאזרחים?
מה קורה לאזרח הזה?
למה הוא זומבי? 

אזרחית יקרה, אזרחית חביבה, במקום לעמוד בקו האש, אולי תתרחקי מהפאקינג זומבי.

בואי, אני אתן לך יד. זה ירגיע אותך? כן? עכשיו את יכולה לברוח?

הם מתים כמו שפנים במקום שבו הורגים שפנים כמקצוע.

ובכל זאת, כאשר סילון רשע מחליט להרוג אזרח ליד דיקסון, במקום את דיקסון, איני יכול אלא לחוש גאווה במותו של אותו אזרח, שיודע בוודאי שהגן בחייו ובעורו הצח על חיילת משורינת היטב ומיומנת.

מתים, מתים, מתים, עד האחרון שבהם.
ובערך חצי מהאזרחים.
הצלחה!

מקור הכוח החייזרי חשף בפני את אפשרות השימוש ביסוד "אלריום", יסוד צהבהב המדיף ריח קל של קינמון. באמצעותו, נוכל לבנות גנרטור רב עוצמה, שיתן חשמל רב לבסיס!
שאלתי את המהנדס, איך יעלה על הדעת שגנרטור אחד רגיל לא מספיק כדי לתת חשמל לכל הבסיס, שהרי יש גנרטורים שמאירים ערים שלמות. הוא מלמל משהו על "השאלת אנרגיה לפרויקט צד אישי" ונעלם אל תוך הררי המסמכים.

דוקטור פרופסור ביקשה רשות לפתוח לחתיכות את אחד הזרגלינגים, ונתתי לה את מלוא האישור.

עם סופו של חודש אפריל, המועצה זימנה אותי לדיון נוסף.
"היית אחלה בחלה." אמר המפקד הסודי המסתורי של המועצה הסודית. "קבל מלא כסף, ומדענים."
כעת, כשממון בידי, יש כמה דברים שעלי לעשות.
לווינים! מטוסי יירוט! ביסלי!
ווווואאאיייי איך אני רוצה ביסלי.

המהנדס הציע לי לשרוף קצת מהכסף על פרויקטים בפאונדריה.
"יש כזה, שעושה לווינים סודיים, שששש." הוא אמר. "אף חייזר לא רואה, אי אפשר להוריד."
"פפפט, אתה מתבלבל, אנחנו ברמת קושי קלה מדי." אמרתי לו. "הם לא רודפים אחרינו."
"לא מבין מה אתה אומר." אמר המהנדס, והמשיך הלאה. "יש כזה, עושה אקדח חזק יותר."
"אתה מתבלבל ביני לבין מישהו שמשתמש באקדחים." אמרתי.
"טווווב. יש כזה, עושה רובוט–"
"רובוט!! אני רוצה רובוט!""
הכרזתי, ויצאתי.

 

עלייתם של הלייזרים

"לייזרים!" אמרה לי בוקר אחד פרופסור-דוקטור, מיד כשהתעוררתי. כן, היא גהרה לי מעל המיטה.
"את יודעת איך לפתות אותי." אמרתי.

"יש לייזרים!" אמרה לי בוקר אחד פרופסור-דוקטור, מיד כשהתעוררתי. כן, היא היתה לידי במיטה.
אל תשפטו אותי.
"מה, כבר?" שאלתי.
"תן לי עשרה ימים, יהיו לך גם לייזרים כבדים ולייזרים מדויקים." אמרה, וקמה.
"בגדים!" הזכרתי לה רגעים לפני שיצאה מהחדר.

7 במאי, 2015
"חטיפה! חטיפה!" צעק עלי בוקר אחד הקמב"צ. כן, גם הוא היה לידי במיטה.
"מה, שוב?" שאלתי.
"עוד לא סיימתי את הלייזרים הכבדים." אמרה הפרופסור מצידה השני של המיטה.
"אני יכול לייצר, אתה רוצה רגילים?" אמר המהנדס, הכבול לקיר.
אל תשפטו אותי.
יצרנו כמה לייזרים ויצאנו לעבר הממלכה המאוחדת.

עם חטיפות, כידוע, לא מתעסקים.
לכן דיקסון ואליס, משוריינות כמו טנקים קטנים, יצאו לצד מתחנחן בתמיכה. איבנוב יוכיח עצמו כצלף – או שימות בניסיון! – ורמירז הכבדה – לא שמנה – תחפה.

בוא נעשה להם נעים ונשרוף קצת ממון – וניתן לכולם 25%+ נקודות ניסיון על כל הריגה.

ההמבורגריה נראית שקטה כל כך, ריקה מאדם, מלבד גופות ירוקות מגעילות, וקולותיהם של חייזרים מסתוריים האורבים בחשיכה.
עכשיו בא לי המבורגר.

סילוני רשע, סילוני רשע, אם לא אשמידכם, יהיה זה כפשע.

קולות הלייזרים הממלאים את האוויר ממלאים את ליבי באושר כמעט כמו ריח הבשר השרוף של סילוני הרשע.

גם 43% הוא סיכוי. סיכוי גרוע, אבל סיכוי.

איך הוא עף אל הגג, דרך הבניין? האם זו יכולת חדשה ומוזרה של החייזרים המסתוריים?
לא, זה באג. סתם באג.

מי שהוציא פגיעה חמורה על קלי רמירז, סופו שיחוסל בידי קלי רמירז.

לא, לא.
סופו שיכניס בה עוד אחד ויפיל אותה מקרטעת על הרצפה.

משימה שלא השתמשו בה בכל הרקטות, היא משימה מבוזבזת!

אני מבקש, קפטן אליס "אליס" אליס.

עב"מ חדש, עב"מ גדול, אל תרסק לי מטוס, אפילו שאתה יכול.

כשחורזים, זה עובד!
יאללה חבר'ה, להתעורר, יוצאים לבדוק מה נשאר מההריסות.

שישה הם היו, שישה אמיצים, שייפר ואליס וסימו ודיקסון ואוואסו וואנדימיר.
הוא חדש, תנו לו צ'אנס.

נחתנו ממש בתוך ההריסות, וכבר משקיפים עלינו שני יצורי אנרגיה.
אההה, התבקשנו לתפוס אחד כזה, המממ.

אוקי, לא את זה. אז את השני?

בוצע ובוצע.

זרגלינגים!! ברחו! המלטו על נפשותיכם! נטשו הכל ופשוט לכו!

דיקסון!!! לאאאאא!

מכל עבר! הם צבאו עליה כאילו היתה…. צבי או משהו כזה!

כל ה-overwatch שבעולם לא מספיק להתמודד עם שלושה זרגלינגים! הראשון חוסל בעודו מתקרב, אבל השניים האחרים… כמו.. כמו זרגלינגים הם פשוט התקרבו ללא מעצורים, והרגו אותה כמו… כמו צבי!

 

כל מה שרצית.. זה להמם כמה חייזרים… ועל כך נזכור אותך!

 

שושלת דיקסון

בטקס הענקת הדרגה, נשבע לארס ואנדמיר להמשיך את זכרה של קרי "זאפ" דיקסון. הוא נרשם לקורס חיילי סער, ואף שינה את שם משפחתו לדיקסון, מתוך גאוות אמת.

כמו כן בפקודה.

הערב הגיע, והמהנדס נכנס לחדר המצב, בידו שלט מוזר.
"אתה, תראה." הוא אמר, והזיז משהו בשלט. ואל החדר… נכנס… רובוט.
נתתי לו העלאה ושיבחתי אותו על עבודה יוצאת מן הכלל.
וגם למהנדס נתתי מילה טובה.

דוקטור פרופסור הגישה לי לבדיקה את הלייזרים המדויקים החדשים, ובעודי בוחן אותם, חטפה את הקריסטל שהשגנו במשימה הקודמת ונעלה את עצמה – הפעם מרצון, אני נשבע! – במעבדה.

"יש לי! יש לי!" היא צעקה, יוצאת מהמעבדה אחרי כמה ימים, ולצערנו, מבלי שהספיקה לעבור להתקלח. "זה מפתח! זהההה מפתייייח!"
סגרתי אותה בפנים לעוד כמה שעות, רק כדי להיות בטוח. אבל בסוף היא שכנעה אותי, והתחלנו לחפש את מיקומו של בסיס החייזרים הסודי שהמפתח אמור לפתוח.

עקב צורך במזומנים, עבור הגנרטור התרמי החדש שלי, נאלצתי למכור כמה מהתאים המסתוריים, החפצים המסתוריים, וכמה דברים מסתוריים אחרים שמצאנו בהריסות הספינה הענקית.
"זה בסדר," אמר לי הסמב"צ, "את אלה אפשר למכור, במשחק הזה לא צריך לחקור אותם."

זה חמוד בעיני שהם חושבים שהם יכולים סתם ככה להסתובב בשמי יפן, מבלי שאתפוס את עב"מ הסיור שלהם ואיירט לו את התחת.

הגיע הזמן לקחת בחור חדש למשימה. חיים… לוי? מאיפה אמרת שאתה? איפה זה ישראל?
טוב, קח את מכשיר ההלם, תפוס לייזר, וקווה לשרוד. אתה הצעיר הנבחר למשימה זו.

את, קלרה ג'רארד, את מצטרפת גם.
יש מקום, זאת משימה פשוטה יחסית, בואו להתאמן קצת. איבנוב, שייפר, אוואסו וואנדר-דיקסון יחנכו אתכם איך יורים בחייזרים פיו-פיו.

זזים, overwatch, זזים, overwatch. רואים? זה אימון קל.

אני די בטוחים שיש כאן חייזרים. כלומר, זה עב"מ. בעב"מ אמורים להיות חייזרים.
….אלא אם כל מה שסיפרו לנו עד היום זה שקר!!

אה, לא, הנה אחד. אוקי.

לוי, אל תנסה להיות גיבור. לא איכפת לי אם היית במוסד.
אה, לא היית במוסד? היית בעין-חרוד? זה מסביר הרבה.

18 במאי, 2015
כבר מלא זמן לא היה איזה אירוע חטיפה, הא? כמעט, מה, 4 דקות בערך.
מקסיקו בוערת, הם בפאניקה בגלל עליית מחירי הבוריטוס ("גזען!" קרא לעברי חורננדז. "תפסיק לקרוא לי ביומן!" קראתי בחזרה לעברו), ובטח שלא צריך פאניקה נוספת מזה שמלא אזרחים נחטפים ועוברים ניסויים מחרידים בידי יצורים שאינם מן העולם הזה.

עלי טאריק, עלי טאריק, נמצא איתנו מההתחלה ועדיין בדרגת רב"ט, זה בכלל לא מצחיק.

עמוק בתוככי מקסיקו, בחניון משאיות עמוס, מסתובבים ששת החיילים האמיצים בחיפוש אחר חייזרים רעעעעיייים. השמש השוקעת כמו לועגת להם ואומרת "למה אין לכם ציוד ראיית לילה, יא אפסים", אבל הם ממשיכים בדרכם, מוכנים להיהרג, כי מאחורי כל משאית יכול להסתתר איזה מי-יודע מה. אולי אפילו…. זרררגליייינגיייים.

זה לא יפה לירות בגב!
או בפנים! גם בפנים זה לא יפה!
תפסיקו לירות עלי!!

אנשי לטאה, אנשי לטאה, תמותו אמן.

דברים שאני נהנה לעשות – לירות רקטה לתוך תחנת דלק.

משימה הושלמה בהצל–
פאניקה בגרמניה! נגמר הסירופ המיוחד שאיתו ממלאים את פחזניות הבירה. המדינה בלהבות, בהיסטריה, הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.

היום ניגש אלי נציג המועצה מטעם הממלכה המאוחדת, וביקש שתי חליפות מיגון-נאנו.
"נאנו." אמרתי לו, ובגלל שלא הבין, אמרתי "זה 'לא' בספרדית" ("טיפש!" צעק לעברי חורננדז. אני אפטר אותו מחר).
שאלתי בשביל מה הוא צריך אותן, אבל הוא רק גלגל את עיניו והצביע לעבר המפשעה.
סרבתי כל קשר נוסף איתו – אבל רק אחרי שנתתי לו את החליפות, כי זה אחלה ג'ובות.

התחלתי לשקול את האפשרות להתקיף את הבסיס החייזרי. אני מאמין שמבחינה מקצועית, והצטיידותית, אני מוכן. מהבחינה האנושית, יש בעיה של כוח אדם שכן שתיים מהחיילות הטובות ביותר שלי עדיין במרפאה, לעוד שבוע. אז נמתין. מהבחינה הפחדנית, אני משחק באיירונמן וחושש ממש מכך שאחת מהן תמות – זאת משימה ארוכה. ומהבחינה המוסרית, האם יש הצדקה לכך שאנו מתקיפים את החייזרים בביתם?

המועצה דורשת את נוכחותי לרגל משימה רבת חשיבות.
החייזרים שתלו פצצה בעיר רוסית גדולה (רוסולוביץ?), ועלי למצוא ולפרק אותה בטרם כולם ימותו. שיוו! זה פרק ממני עול, כמעט יצאתי כבר לבסיס! איזה יופי, אפשר לעכב את ההחלטה הזו בעוד כמה דקות.

לוי הוא heavy. היהי.

משימות פצצה הן יחסית פחות קשות, אז אפשר לאלף– כלומר, לאמן כמה מהצעירים. לוי, טאריק, קלרה. די הרבה חיילים כבדים יש במשימה הזו, אבל אין דבר כזה יותר מדי חיילים כבדים! במיוחד כשהם כולם ב-overwatch.

כשאני אומר "יחסית פחות קשות", אני מתכוון, בעולם הפנטזיה הדפוק שבו אני חי, כי מה שקורה כאן כרגע, מתחיל להראות כמו סופו של לרנס ואנדר-דיקסון.

הבניין עולה באש, עולה באש, עולה באש, למה זה לא הבניין של אנשי הלטאה.

פה נקבר איבאנוב, צלף מוכשר כמעה,
שירת ארצו נאמנה, עליו נזיל דמעה.

דארה מורי, פספסת את יעודך כצלפת. מי כמוך פוגע בכל 50% סיכוי!

עומדת על הגג! יורה בכל שלב! שומרת על חברייייההה! זוווההיייי דארה מווורריייי

 

מבצע: בסיס חייזרי

היום ניגשה אלי פרופדוקטור ותפסה אותי בחולצה. היא משכה אותי מחדר הישיבות החוצה בהתרגשות.
"מה, שוב סקס?" שאלתי, אך היא נדה בראשה.
"מה, שוב דייג?" שאלתי, אך היא נדה בראשה שנית.
רגע, לא דייג? עיקמתי את מצחי בעקמימות.
"זוכר שדיברנו על שיריון עמיד בפני כל?" היא לחשה בקול מגרגר.
"אני מקשיב." אמרתי.
"אז אני רוצה קודם כל לפתח מטוס מתקדם."
"…כלומר, עב"מ שאפשר לעוף בו?"
"כן, כזה."
זה כמו הטוב שבכל העולמות!

כולם בריאים. הדו"ח למועצה הוא עוד שלושה ימים.
זה הזמן. הצטיידו! אל לב המאפליה!

למשימה הזו אקח רק את הטובים שבטובים! ואת קלי רמירז.

זרררררגגגגליינננדדדגלללאאא

כשלא נותנים להם להתקרב, הם הרבה יותר בסדר. גופות של בסדר.

שלום רובוטים מרחפים קטנים. להתראות רובוטים מרחפים קטנים.

אתם לא בדיוק זרגלינגים…

אה, הנה זרגלינגים. עוד זרגלינגים.

מצבור הזרגלינגים לא הבחין בי עדיין. שתי החיילות הכבדות שלי הרימו, כל אחת בתורה, את משגר הרקטות הענק, ושילחו מוות מפוצץ לעבר היצורים הנאלחים. שתיהן החטיאו. מה.

סימו מתחבא מאחורי מקור כוח חייזרי. סימו טיפשו! הרי אם הוא יתפוצץ, אתה תתפחלץ.

מה אלה. להם הם גדולים כל כך. מה הם עושים כאן.

והם הביאו את החברים הזרגלינגים שלהם! כמה נחמד.

אוואסו היתה, ואינה עוד, כשהזרגלינגים הפציעו מתוך האפלה כמו, כמו, כמו זרגלינגים, ושחטו אותה כמו היתה אורז.
אוואסו!! היית איתנו מההתחלה!

מעולם לא הצלחתי להגות את שמך, אך קול צחוקך בעודך מחסלת חייזרים היה כפעמונים לאוזני.

אך מה זה!!
גופתה המחרידה קמה על רגליה, והרגה את שייפר! לוטנט שיייפררררר

וכך נותרו ארבעה.

מהם כמה סילוני רשע וכמה רובוטים מרחפים, לעומת זרגלינגים? לעומת הטבח והזומבים והמעיים וכל זה?

התחמושת נגמרת ממש מהר כשרק ארבעה אנשים צריכים לירות במלא אויבים.
וכך חשה גם רמירז, כנראה, שנכנסה לפאניקה אחרי שהורידה את האויב האחרון בחדר (אולי היא חששה שיש עוד?) והסתובבה לירות בחן המסכן. והחטיאה. שיו!

מוח סגול… שמוחו סגול מטבעו! להשמיד! להשמיד!
דוקטור פרופסור הצליחה למצוא את התדר שלנו שוב, כנראה, כי הנה היא מתחננת שנתפוס לה אותו חי. את המנהיג. של כל המבצר הזה. עם ארבעה אנשים.
אני לא מבטיח כלום.

למה הוא שולח את הדבר הסגול כלפי?..
צלף? צלף, אתה שומע אותי? למה הפסקת לדבר בקשר? מה זה, "מוות לכל בני האדם באשר הם"? מה קורה, צלפוס?

רמירז, טייק אה פאקינג גריפ אוף יורסלף! מה? קולות בראש? גם לי יש קולות בראש! את לא מיוחדת!

כמעט תפסתי אותו בחיים. רק שבמקום זה הרגתי אותו הכי חזק שאני יכול, וכמה שיותר מהר.
כמו שעשה לחיילי האמיצים, הנבל.

סוף חודש מאי, 2015
המועצה מסופקת. פפפפט, לא פלא – הפלישה לבסיס החייזרים כוסתה בכל ערוצי החדשות, ובכל העולם עליזים ושמחים. הכריזו על יום חג, "פנכוכיוס", לזכר אירועי היום האגדי. במקומות שונים בעולם ממתינות לי רעיות, במידה ורק אחליט להגיע לשם. בחלק מהמקומות, אני כבר נשוי לפי חוק. יאי!
אבל לא אתן להצלחה לעלות לראשי.
אוקי, כן אתן להצלחה לעלות לראשי. מכרו את כל הבולשיט שמצאנו! מי צריך את כל הטכנולוגיה הלא-קרבית הזו.

נזמין כמה חיילים חדשים. תוך שלושה ימים או פחות, או כספך חזרה!
ומעכשיו, כולכם מגיעים כרב"טים, יא אפסים! יא כבר לא אפסים, בעצם.

עם מותה של אוואסו, נשארתי עם חייל סער אחד בלבד, שנמצא במרפאה. מה שאומר שאת העב"מ המקורקע הפתאומי שנפל עלי אצטרך להתקיף בעיקר עם כבדים וצלפים – פחות מאידאלי, פחות.

יש לנו ילדה חדשה בכוח, רב"ט קלייר פטיט. פטיט!!

מה מחכה לנו בעב"מ? כל עב"מ הוא כמו צלחת של טעים! עד שלא פותחים, לא יודע– מיוטונים! הווווווו….

והם יודעים לזרוק רימונים… יפה..

מה זה דיסק כסוף, מרחף באוויר, מחריד למראה, וממש לא ציפיתי שיהיה בספינה הארורה הזו?

מי שענה "דיסק כסוף מרחף מחריד", זוכה בנקודה.

לקלרה ג'רארד יש מלא אומץ, לקפוץ ככה ולהמם את המיוטון הקרוב. בעיקר בגלל שדחפתי אותה בכל הכוח, כי היא בדרגה נמוכה כל כך.

מה זה משלח רקטה ישירות לתוך הדיסק הכסוף ושני הרובוטים המרחפים המלווים שלו?
אם עניתם "חיים לוי", צדקתם.

בום! הד-שוט!…
על דיסק כסוף מרחף.

פטיט נו מור.

המיוטונים לא אמורים להיגמר באיזשהו שלב?

בפחות מעשר שניות הסתבר שהספינה נשלטת בידי שני אפורים מפקדים, אחד מהם עשה לג'רארד פיו-פיו במוח, השני השתלט עליה, מה שהכניס לפאניקה את סימו, שירה בה מיד, והרג אותה.
ביי ג'רארד! לא נתגעגע. אני מתגעגע לפטיט יותר משאני מתגעגע אליך.

נראה שצריך להזמין עוד כמה חיילים חדשים. אהמ.

 

כוח המוח!

עם שובנו לבסיס התבשרתי שצלחת הלווין התת-קרקעית החדשה עובדת כסדרה, ואפשר לזרוק עוד כמה לווינים אל האוויר.
עופו, עופו לשחקים! קראתי אחריהם בעודי משחרר אותם לחופשי, מעל גרמניה.

כל אסיה שלי!!
תחת פיקוח לוויני, כלומר.

"יקר מדי." אמר לי המהנדס.
"אבל, אבל, זה עב"מ משלנו, סוף סוף אפשר לבנות כזה, תבנה לי כזה."
"יקר מדי." הוא אמר, והעביר לערוץ 5+.
צלצלתי למושיק.

אירוני, שעל מנת לממן עב"מ משלי, מכרתי את הרכיבים שמהם בונים עב"מ.

אחרי שדוקטור-פרופסור פיצחה את ראשו של הבוס האפור, הסתבר שיש בפנים מעבדת פסיי.
כשקראתי את המזכר, הייתי מופתע לכל הפחות. קמתי וניגשתי אל הפרופסור, אל מנת שתסביר לי.
"פתחנו," היא אמרה, "והיה בפנים מעבדת פסיי."
"כלומר, בזכות מה שלמדנו פיתחנו הבנה חדשה לגבי הפוטנציאל של המוח האנושי וכעת ביכולתנו לבנות מעבדה העוסקת בתחום?" חקרתי.
"לא," היא אמרה, והראתה לי את הגופה. היה לו בתוך הראש מעבדת פסיי.
אז התחלנו לבנות אחת.

היום ניגש אלי נציג המועצה מקנדה וביקש שלושה לייזרים כבדים בתמורה לממון לא מובטל. למעשה, מספיק כדי לממן את מעבדת הפסיי החדשה.
"בשביל מה אתה צרי–" התחלתי לחקור, אבל הוא הצביע לעבר המפשעה, והבנתי שיש שאלות שמוטב שלא לשאול.

התחלנו בסדרה מהירה של בדיקות גופות חייזרים. זה הכי כיף! אפשר להתפלש בהן… ולהתלבש בהן… ו… עוד דברים…
הדוקטור עשתה ניתוח מעמיק של המיוטון שהבאנו בחיים, וכשאני אומר ניתוח, אני מתכוון נתנה לו זפטות עד שהסכים לדבר, והוא סיפר לנו מלא דברים על נשקי פלזמה.
אז….

21 ביוני, 2015
חטיפה! חטיפה!!
הפעם הביאו פנטומימאי, כדי שידגים לי באמצעות תנועות בלבד היכן מתרחשות החטיפות.
"בוללל…גריה?" ניחשתי, שולח מבטים לעבר הקמב"ץ, שנורא התאפק שלא לצחוק.
התארגנו, הצטיידנו, וטסנו לבולגריה. רק אחרי שנחתנו בחצר האחורית של הנשיא, עלה מולי הקמב"צ בקשר. "חיחיחי! איך טעית! תצטרך לנחש שווובב…."
עשרות אלפים נהרגו, עד שהגעתי בסופו של דבר לברזיל.

ובתפקיד הניובי הפעם – היידי ג'והנסון, סער מתחילה, קורבן במבצע.

אני לא..
א…
זו היתה משימה שגרתית. כמה אפורים, כמה סילוני רשע, ושני מיוטונים אכזריים בנוסף. מהמיוטונים צריך להיזהר, כמובן, והרי אין יותר מדי overwatch… אבל אחד מהם צלח מבעד להתקפות, נכנס אל חנות הספרים מבעד הפתח עליו שמר ואנדר-דיקסון, והוריד אותו ביריה עם פגיעה חמורה ממוזלת.
לא נשכחך, ואנדר-דיקסון – ואף לא את דיקסון!
ג'והנסון, הסער החדשה שהצטרפה בדיוק הפעם, אני חושב שאת יודעת מה עליך לעשות.

סליחה, התכוונתי, ג'והנ-ואנ-דיקסון.

סופת האש הראשונה מוכנה, וכעת תצוייד בתותח הלייזר המתקדם ביותר שלנו. אוי ואבוי לעב"מ הבא שעובר מעל אפריקה. אוי ואבוי!

המעבדה הפסיונית מוכנה. טובי בנינו ובנותנו יכנסו כעת למיכלים למשך ימים ארוכים, כדי לנסות ולפתח בהם יכולות מופלאות. הסגל הבכיר התאסף כדי לנסות ולהעריך, מה יהיו אותן יכולות.
"חישת עוגות!" הציע הקמב"צ.
"הידבקות בדזנטריה!" הציעה הפרופסור הדוקטור מה-שמה.
"אני רוצה לישון." אמר המהנדס.
"מטבעות!" הכרזתי, ובכך הסתיים הדיון בהצלחה.

25 ביוני, 2015
ברלין תחת התקפה!
טובי אנשינו בתוך מיכלים!
נאלץ לשלוח את המעט-פחות-טובי אנשינו.

שזה טוב, כי בטח מלא שם בזרגלינגים. אז שיאכלו את הצעירים.

אני מזכיר לכם, האזור מלא באזרחים, וככל שהם מתים יותר, כך הסיכוי שיפגעו בכם עולה! אז תנו להם למות ראשונים, אבל לא לכולם.
יופי, אני שמח שעשינו את השיחה הזאת.

אסכם את זה כך: הן לא היו צריכות לעלות לקומה השנייה, כשידעו שיש שם זרגלינג. כי מסתבר שהיו שם שניים. והזומבים שהקימו.
יהיה זכרה של ג'ון-ואן-דיקסון ברוך!

כל כך הרבה חבר'ה חדשים הצטרפו לשורותנו לאחרונה. ואף לא אחד מהם סער, קיבינימט.
סולימן, ווס, קאטסארוס ואקהקה יצטרכו להוכיח את עצמם במשימת העב"מ המרוסק הזו, אבל אני בספק אם יתקשו. לא ייאמן שרמירז ולוי הם החבר'ה הבכירים כאן. מה קרה לוי, משקשק? מפחד להיות בפיקוד? לא היית מפקד בצבא? אה, לא עשית צבא? דוכן פלאפל, אתה אומר?

עם כל כך הרבה צעירים, קצת קשה לדעת את מי לשלוח קדימה!
ווס, לכי את. השם שלך טיפשי.

לחימה מול דיסק כסוף ואנשי לטאה במהלך הלילה הרטוב. הזדמנות נהדרת לחנוך אתכם, יא צעייירריייים

הפיתרון ההגיוני היחיד לסגולי המוח, הוא לרסק אותם הכי חזק שאפשר, ועם רקטה. בוא נראה איך עושים את זה מבלי להרוס את העב"מ כליל.

הנובים האלה נכנסים לפאניקה כל כך מהר!

אז השתלטו לך על המוח!
אז היא נכנסה לקריזה!
אז יורים עליך מאחורה!
אתה בפאקינג אקסקום, it's what we DO!

וואס, אני חוזר מכל מה שאמרתי עליך. בואי נתחתן, במקום.

אה, את מעדיפה גברים?.. טוב, סליחה.

עם סוף חודש יוני, טוענת המועצה שאני כזה סבבה אחלה, עד שמגיע לי לקבל כסף.
"כסף!" זעקתי, ומיד לקחתי את הכל.

עם הגעתו של הכסף, הגיע הזמן לבנות מרכז תשדורת מרכזי רכוז.
"זה ככה שם שלו, רשמי." אמר לי המהנדס, וניגש לבנות אותו.
בקרוב נוכל לשדר תשדורות להרבה יותר לווינים ממקודם. אויש, נכון – צריך גם לווינים!

המחקר על תותח הפלסמה הגיע לסיום, בדיוק בזמן, כי אני רוצה כזה לכל המטוסים.
בוא נתחיל באחד.

אני מסוג האנשים שכשאומרים להם "רוצה סופת אש?" הם אומרים "כן, שתיים!"

שמו של אקדח הפלזמה הקל מטעה, כי הוא עושה את הרושם שהוא מעניק סוכריות מתוקות, כשלמעשה הוא ממטיר אש מכלה כל. עכשיו יש לי כאלה.

בדרכנו לעב"מ מרוסק נוסף נתקלה קבוצת הצעירים במיוטונים – מצער, כנראה לא כולם ישרדו.
היי, הנה מיוטון אדום. הוא מתקרב! אולי הוא רוצה לומר שלום?

אממ, לאן הוא הלך? יש לי תחושה לא טובה לגבי זה. בואו תשארו כולכם ביחד.

אין דבר כזה יותר מדי overwatch.

אתה נוהם מאוד יפה. בוא ניקח אותך הביתה. אוקהקה, בוא תעשה כאן בזזז קצר.

בכל פעם שאתה יורק עלי רעל, אתה יורק על החבר שלי רעל, ועל החבר של החבר שלו רעל, ועל החבר של החברה של החבר שלו, כי הם כולם די קרובים.

אף אחד משלושת קציני הבכירים ביותר אינו פסיוני. קסו.
טוב, נתחיל סבב נוסף.
מה אתם מהמרים יהיו היכולות שלהם הפעם?!

בזכות המיוטון האדום, שעשוי כנראה מחומר בלתי פגיע במיוחד, הצלחנו סוף סוף לפתח את שריון העל, עליו תמיד חלמתי. עוד מעט יהיה באמתחתי! בירה לכולם!

הוא עולה כמה?!

 

הפיאסקו הנורא בספינה שנחתה

ברכות ל…. חיים לוי, הראשון מבין החיילים הפסייונים שלי. אמא שלך תהיה מאוד גאה. כן, שלחנו לה מכתב, וזר פרחים.

מכשיר גל-העל הותקן בהצלחה, והצליח לסרוק בהצלחה מסחררת את העב"מ הכי מאדר פאקר שראינו.
ברחתי לחדרי והורתי ממתחת לשמיכה שינסו ליירט אותו. בפירוש לא היינו מוכנים, אפילו סופת האש לא הצליחה להתמודד איתו לבדה, גם לא עם תותח הלייזר.

מצאנו ספינת חטיפות שנחתה לה בעין מפריע, והסתערנו עליה ככל יכולתנו! זה יראה נהדר בדו"ח החודשי המתקרב. פחות טוב בדו"ח הנפטרים.

לוי הרג מישהו עם הראש בלבד!
לא בנגחה, כלומר.

אומנם לפני כן רמירז ריככה למיוטון את המוח באמצעות רקטה, אבל בכל זאת.

רמירז! לאאאאאאא!

מוות מוחי לכולכם!

בשערי הכניסה לספינה המגודלת, אסופה של מיוטונים מגודלים עשו את האסור, והתאגדו על רמירז. *בחוכמה*. עם רימונים והכל. היא שונאת אותם, מגן עדן.

סולימן? למה איבדנו את הקשר של סולימן?

הספינה גדולה ומלאה במיוטונים לרוב, אך חרוני רב עוד יותר!

כעת אני מבין איך מנצחים במצב איירונמן – עם זעם!

אנחנו מתקרבים לגשר, בבטחון חלקי בלבד. ובצדק. מיד אחרי שאנחנו פותחים את הדלת ומגלים שלושה מוחות סגולים ארורים, מיוטון בודד מופיע בתזמון איום ונורא, ממסמר אותנו למקום. במשך סיבוב שלם, כולם מחטיאים, או גורמים מינימום נזק – ואז, תחת השפעה חייזרית, לוי מחסל את הצלף שלנו בקלות. אוקהקה נכנס לפאניקה בתוככי הגשר, ורק חן נותר, בתוך ענן העשן שפיזר בעצמו לפני רגע, פצוע, ותוהה – מה, דה, פאק.

אוקהקה חוזר לעצמו, אבל חן מוצא עצמו פנים מול פנים עם לוי המטורף, שמשחרר רימון על שניהם. אין חן. חן – אין.

לוי חוזר לעצמו שניות לאחר מכן, ובוודאי גם הוא שואל את עצמו, מה, דה, פאק.

הסגלגל הארור מצליח להחטיא את חן בעודו מתקרב לירות, אך מאחור המיוטון מחסל את אוקהקה.
רק לוי נשאר. עם 3 נק"פ, הוא הודף התקפת מוח של סגול העל, ומוכן לחסל את הנגע.

הוא טוען מחדש, ובזהירות מתקרב לעבר מיקומו האחרון של המיוטון, מתבסס על חוש השמע בלבד. וחוש השמע של לוי, לא משהו.

אך המיוטון נשמר לעצמו היטב, ומוריד את לוי. מוריד את לוי יפה יפה.

בעוד שרק חייזר אחד נותר בחיים, המטוס חוזר לבסיס, ריק.

איירונמן איז אה הארש מיסטרס.

אז רובוטים, אתם אומרים? מעניין, מעניין.

בינתיים, המועצה דורשת את נוכחותי. משימה חדשה, הדורשת את טובי– ובכן, את נותרי בנינו.

אליס, קרואסו, טאריק "אני כבר קפטן, יאי", אתם תובילו את הצעירים. אתם בערך כל מי שנשאר.

בחדשות ה-, אה, "טובות", יש מספיק ציוד לכולם!

הם תפסו אותו. אני לא יודע איך, אבל הם תפסו אותו. ברח מרטי!

אני מכיר חבר מועצה אחד שלא עומד להיות מרוצה במיוחד, ברגע שישמע את החדשות האלו.

המשימה נכשלה, אבל הצלחנו להימלט. אז לפחות אף אחד לא מת.
זה… זה קצת המוטו החדש שלנו…

שלושה חיילי סער!! קיבלתי שלושה חיילי סער!
בסגל הבכיר התחילו לעשות הימורים, מתי הם עומדים להתפגר.

מי מכם ישא את שם ואן-דיקסון? מי מכם שישרוד, כמובן.
בינתיים, קפטן גרסייה התגלה כברוך יכולות פסיוניות. גרסייה הוא גיוס מאוחר, מתנה שקיבלתי אחרי אחת ממשימות החטיפה. אני לא מחבב אותו, אבל כרגע הוא הפסיוני היחיד שלי, אז בחיי אבי-אביו, אני אלמד לחבב אותו!

היום התיישבתי עם מהנדסוס כדי לראות מה עוד כדאי לפתח. עוד כמה ימים יכנסו מזומנים שוב, אולי יש משהו בפאונדריה שרק מחכה לי, רק לי.
"אפשר לשפר את האקדחים." הוא אמר.
"אפשר לשתול זרי קוצים." הגבתי באופן היחיד בו ניתן להגיב להצעה מצחיקה שכזו.
"אוקי… אז לתפוס רובוטים מעופפים, אתה רוצה?"
"לתפוס, ו-, מה? להעיף בחזרה?"
"לא, אתה יכול משתלט, והם, הם חברים שלך אז."
"אני לא אדם חברותי."
"לא, זה אני יודע כבר, זה כולם יודעים, חיילים לפעמים בוכים בליל-"
"הלאה, מה זה תעופה מתקדמת?"
"זה, כשאתה רוצה שרובוט עף, ושריון עף, אז זה עושה אותם עפים יותר."
"אין לי רובוט עף."
"אבל יכול להיות, רוצה?"
"ואין לי שיריון עף."
"אבל יכול להיות, רוצה?"
"רוצה, רוצה, אבל אין לי כסף."

בימים האחרונים התבצעו כמה פיתוחים מרשימים בתחום השיריון, אבל כסף. כסף.

28 ביולי, 2015
חטיפה!! חטיפה!!
לאור כשלונות העבר הצורבים, והרצופים, החליט הסגל הבכיר לפרוש לערב זה ולהמשיך את החטיפה מחר, מחשש שהעייפות המצטברת במוח שלי היא הגורם העיקרי לנפל. זה בסדר, האזרחים יחכו עד מחר.
בשקט.
בפחד.
סגורים בבתיהם.
בחושך.

האם זה רק צל… או חייזר?..

ההמשך בעמוד הבא.