הצגתו של גבריאל

"הופה, מה סה היה."

במישור עליון ונשגב, החף מכל פגם או רשע, התיישר גבריאל בכיסאו הנוח והיישיר מבט לעבר היקום הגשמי שמתחתיו. מלאך השרת, מופת הדין והגבורה, שלח את ידו להניח את כוס מיץ המנגו בזהירות על השולחן הלבן שלצידו, אך פספס בכמה סנטימטרים. מעט המנגו שנותר בכוס נשפך על כנפו הימנית, והשמשייה הסגולה הקטנה נפלה ועקצה אותו בירך.

"אוי." קרא המלאך, ונאנח ברטינה. הוא יישר את הכוס שנפלה על הענן והחזיר לתוכה את השמשייה, דואג לנעוץ אותה בתוך אחת מפיסות המנגו שנותרו בכוס. בעודו מרים את הכוס שוב לעבר השולחן עם ידו הימנית, שלח את ידו השמאלית להרים מהשולחן מטפחת, כדי לנגב את נוצות כנפו הרטובה. אך בעודו מרים את כנפו לעבר ידו השמאלית, נושאת המטפחת, נתקלה הכנף בשולחן ובידו הימנית, וגרמה לכוס ליפול שוב. במקומות מסוימים אנשים היו משלמים כדי לראות מופע שכזה.

"אוי…" נאנח גבריאל ביאוש. הוא התכופף כדי למצוא את המטריה, שנעלמה מתחת לכיסא הנוח, אך בעודו עושה כן כנפו השמאלית נתקלה בשופר יום הדין, שהיה שעון על צידו של השולחן. שופר הברונזה הארוך נפל גם הוא, והתגלגל על פני הענן הרחק מהכיסא.

"טוב, בסדר." גבריאל קם בזהירות מכיסאו, והרים את שופר יום הדין. הוא הביט בחזרה בצער לעבר המיץ השפוך, ואז על כנפו הרטובה. הוא ניסה לנגב מעט מהמיץ עם המטפחת בידו, אך בחוסר התלהבות.