לפרפל את המשחק תמיד קדימה

 מילים אלו הדריכו אותי בדרכי ומעולם לא הכזיבו, לעד יאמרו בקדושה. 

ומנתחים:

לפרפל, על שום מה? על שום שאתה הוא הקטליסט המביא את המשחק מתחילתו, כעיסה חסרת צורה, לסיפור ההרפתקה הגדול והמפורסם שהוא עתיד להיות. אתה, ולא מנחה, אתה ולא שחקן, שכן אומרים: לא משנה מה אתה עושה בסביבת השולחן, שמור על הפריפול. דחוף את הסיפור, והבא אותו לאיפשהו.

המשחק, על שום מה? על שום שתמיד נזכור שמטרתנו היא ההנאה (מלבד כאשר מטרתנו אינה הנאה; ראו פרקים "טיפול חברתי" עד "הדרכה" וכו'), ונשים זאת לנו כדגל, ונדע כי כל השאר מחוויר ופחות חשוב, יהיו אלו "אבל ככה אני משחק את הדמות שלי" או "אבל החוקים אומרים ש." שכן המשחק הוא פעילות חברתית, ותשחק החבורה כפי שרוצה החבורה (וראו פרקים "התאמת ציפיות" ו-"החוזה החבורתי" וכו').

תמיד קדימה, על שום מה? על שום שאנו משחקין, ואנו מפרפלין, רק כדי לראות את אשר יגיע בהמשך – שכן אנו היוצרין את אותו ההמשך בעצם השתתפותנו, תוך כדי המשחק, ובאמצעות אקט הפריפול. אנו הגיבורים, זהו הסיפור שלנו, ורק אנחנו נביא אותו לאן שיגיע – וזה מה שהופך אותו לראוי לסיפור.