צמ"פניקים

היישר משנת 2001, התחלה הנוגעת לאימון הצמ"פ – צוות, מחלקה, פלוגה – שעובר כל שריונר במחזור השני לגיוס.

הם יהיו שונים, אמר לו המ"פ מולי.
"קשים?" שאל צ'אקי. "בעיתיים?"
מולי הישיר את מבטו. "…בעיתיים." 

צ'אקי הביט בחיילים שמסדרים את תיקיהם במערום מסודר. מבולבלים, עדיין על א', טריים מבית הספר לשריון. רק סיימו את אימון המקצועות.
קלי קלות.
החיילים היו מודעים היטב לנוכחותו של המפקד בקרבם, ומיהרו להסתדר בשורות מסודרות. החניך התורן, בחור גבוה בעל פנים אדומות ומבטא קיבוצניקי, האיץ בהם.
ואז צרח. צרח.
"לקבלת המפקד, הפלוגה תימתח להקשב!" הרעים החניך התורן בקול מחריש אוזניים. אחד התיקים נפל מהמערום עקב ההד רב העוצמה. צ'אקי פזל לעברו והחניק מבט של תדהמה.
"שתיים שלוש!" צווח החניך התורן.
"הקשב!" צעקה הפלוגה, אך אפילו שלושים איש נשמעו כהד שקט לעומת הרעם הקודם.
הוא צועק יותר חזק מהם, חשב צ'אקי, והזכיר לעצמו לשים עליו עין.
צ'אקי ישר את נשקו על גבו, והעביר את מבטו על פני החיילים. מפוחדים, כמובן. פעם ראשונה בגדוד, פעם ראשונה כפלוגה.
פעם ראשונה שהם רואים את הפרצוף המאיים שלו.
זה היה פרצוף מאוד מוצלח.
"בוקר טוב פלוגה מ'." התחיל צ'אקי בנאום הפתיחה. כמה פעמים הוא כבר אמר אותו, לכמה עשרות חיילים? "אני המפקד ליאור. ברוכים הבאים לגדוד שלכם, ברוכים הבאים לצמ"פ. זהו האימון המתקדם שלכם כחיילים בשיריון, והרבה דברים עומדים להשתנות. כל מה שעברתם עד עכשיו היה רק ההתחלה."
הוא החל לצעוד לאורכו ורוחבו של המסדר, תופס במבטו את עיני החיילים, אחד אחד.
עיניו של אחד החיילים היו שחורות כליל. צ'אקי תהה אם יש לו איזה פטור עקב זה, אך דחק את המחשבה הצידה לבינתיים.
"נגמרו השטויות של הטירונות. לא באתי לחנך אתכם למשמעת. מעכשיו הכל זה טנקים, אימון נטו, וכל דבר שיפגע באימון יטופל מיידית ובחומרה."
הוא הבין שהוא אוטומטית מחפש כיסי חולצה פתוחים ושרוכי נעליים בולטים. יותר מדי צמ"פים, אמר לעצמו.
"חייל!" צעק צ'אקי, וחצי מהחיילים קפצו במקומם.
"א…אני?" שאל החייל שצ'אקי הביט בו. איזה מבט מבוהל.
"כן, אתה." סינן צ'אקי. "איך קוראים לך?"
"ניר…"
"סגור ת'כיס ושפוך שלושים בצד."
ניר פנה הצידה במהירות בעודו סוגר את הכיס.
צ'אקי כבר הבחין בשרוך נעל מבצבץ, ופנה אליו כדי להטיס אותו אל הריצפה, שיתחיל לפמפם.
"אתה!" הכריז צ'אקי, מתאפק שלא להצביע על החייל באצבע מאשימה. החייל נבהל כל כך עד שפלט צווחה. רגע לאחר מכן התמוטט על הריצפה בריפסות, חסר חיים.
אופס.
צ'אקי התכופף אליו מיד. "אתה בסדר?"
"כן המפקד!" אמר קול ארטילאי בערך מימינו. צ'אקי הסיט את מבטו באיטיות הצידה. לא עמד שם אף אחד.
בעייתים, הא?
"איך קוראים לך?" שאל צ'אקי את האוויר.
"אלעד גבאי, המפקד!"
"מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?" שאל צ'אקי, משתדל לשמור על הטון הפיקודי.
"זה קורה לו לפעמים, המפקד." אמר החייל שעמד מול צ'אקי. "הוא יוצא מהגוף שלו."
"אה…הא." אמר צ'אקי, "הבנתי." הוא הזדקף, ובמבט מאשים, כאילו לא קרה דבר, פנה לכיוונו הכללי שבו, כנראה, נמצא אלעד. "גבאי, השרוך שלך פתוח. שמישהו יקשור לך אותו מיד, וברגע שאתה חוזר לגוף, שפוך חמישים."
"כן המפקד!" אמר קולו של אלעד ברעד.
"הקשב המפקד הקשב!" קרא ניר. צ'אקי פנה אליו. הוא עמד בתשעים מעלות לכוח, מציג את הנשק. מתנשם, טוב מאוד. "כן ניר."
"אפשר להצטרף, המפקד?"
"'צטרף. שאר הפלוגה, יש לכם עשר שניות לבדוק את ההופעה שלכם."
מיד החלה תנועה מהירה בין החיילים. צ'אקי הציץ בשעונו.
"אתם עומדים בזמנים, חנט"ר?" שאל בטון מוכן למלחמה.
החנט"ר שלח מבט לשעונו, גבותיו עולות בשני סנטימטרים לפחות.
"תחזרו! תחזרו!" צרח לפלוגה. צ'אקי נרתע מעט לאחור.
החיילים הזדקפו מהר, אבל לא מספיק מהר.
"מהר! מהר!" הרעים החנט"ר בקולו, "לקבלת המפקד, הפלוגה-"
"עזוב, עזוב," חדל אותו צ'אקי מיידית. "השלושה שם מאחורה עדיין זזים, ואתה מאחר לי בשש שניות. למה אתה נותן לי הקשב?"
החנט"ר השפיל את עיניו.
הגיע הזמן לתיזוז הפתיחה. אבל קודם כל, נאום. "רק לפני חצי דקה אמרתי שאין לי שום כוונה לעבוד על המשמעת בצמ"פ הזה. אבל אם אין ברירה, אז אין ברירה. לי זה לא איכפת, לכם צריך להיות."
הוא שלח מבט אל הפחים של פלוגה כ'. היעד הקלאסי. "ארבעים שניות נגעתם בפחים שם וחזרתם."
רעש של נעליים רוקעות בריצפה, צעקות "קדימה! קדימה!", אור סגול מבזיק לרגע, חיילים נעלמים לכיוון האופק בריצה…  
אור סגול?
לפתע היה ליד צ'אקי עוד הבזק של אור סגול וחייל נמוך אחד הופיע משום מקום.
"הקשב המפקד הקשב, אפשר לקבל הארכה?!" שאל החייל, מציג את נישקו במהירות. ולא מתנשף. הוא אמור להתנשף.
"אתה מוכן להסביר לי איך עשית את זה בקצת פחות מעשר שניות?" שאל צ'אקי.
"השתגרתי, המפקד." אמר החייל.
אה, אז בסדר. חשב צ'אקי.
"אתה משתגר?" שאל צ'אקי, כדי להבהיר לעצמו את הנקודה.
"כן המפקד." אמר החייל.
"רק החנט"ר יכול לבקש הארכות." הנפיץ צ'אקי מיד. המוח רווי הצמ"פים שלו הבין מיד את הסכנה בחייל שיכול להשתגר וגם לבקש הארכות.
"ושפוך שלושים בצד." הוסיף למען הסדר הטוב.
החיילים חזרו, החנט"ר נתן הקשב שהבריח את היונים מגג בניין הפלוגה, והמסדר חזר לדום שקט ומתוח.
צ'אקי החליט להבהיר כמה דברים לפני שימשיך.
"שאני אבין, כמה אנשים יכולים לעשות דברים… מיוחדים?" שאל את החנט"ר.
"טוב," התחיל החנט"ר. "יש את יוסי, שיכול להרים שני טון, ויש את מיכאל שעף, וברי שיכול להצית דברים, ו-"
"בסדר, הבנתי." אמר צ'אקי. "אני רוצה רשימה של כל האנשים האלה עם כל מה שהם עושים, עד ארוחת צהריים. יש?"
"כן המפקד."
צ'אקי הנהן לעצמו. קבוצת מטורפים, אבל מטורפים צמ"פניקים. אין בעיה, עם צמ"פניקים הוא יודע להתמודד.
אלו עתידים להיות ארבעה חודשים מעניינים.