פרק 64 – לטפל במנצ'קין ולהילחם על השפיות

על כתפי גמדים הוא פודקאסט שבועי, בו אורי ליפשיץ וערן אבירם מדברים על משחקי ושחקני תפקידים.

לחצו להאזנה לפרק הנוכחי:

[audio:http://pod.icast.co.il/5e7afcbe-c7c5-451a-ab39-ed88d9fcd21d.icast.mp3]

(לחצו כאן בכפתור ימני כדי להוריד את הקובץ)

בתוכנית הפעם
האם "מנצ'קין" הוא פשוט מי שהורס לנו את המשחק? והאם צריך להיות סובלניים לכזו התנהגות? ואיך להרים מפגש חד-פעמי מיוחד ומגניב, באופן שלא יערער את המשחק?

עקבו אחרינו בדף הפייסבוק, בעמוד הגוגל+, או בטוויטר.
הרשמה לפרקים עתידיים: דרך iTunes או iCast. ניתן להירשם גם לעדכוני הפוסטים עצמם, ב-RSS.
כתובתנו למשלוח מיילים: gamadim@roleplay.co.il. שלחו לנו תגובות לדברים שאמרנו, שאלות לגבי דברים שקרו במשחקכם, או הצעות לנושאים שמעניינים אתכם.

00:27 יונתן כרמי

בפרק 52 דיברתם על איך לטפל בשחקן עציץ, אני זקוק לעזרה עם עוד סוג של שחקן: שחקן הכוח (המכונה מנצ'קין)

איך לטפל בו בדרך מאוזנת מבחינת החבורה ואיך לגרום לו להשתמש ביתרונותיו הקיימים במקום לבקש רק עוד ועוד יתרונות.

בברכה, יונתן כרמי.

התשובה שנתתי:

אהלן יונתן,
ראשית, חשוב לי להבהיר שפאוור גיימר, אינו בהכרח מנצ'קין. מדובר בשני דברים שונים.
פאוור גיימר הוא שחקן שנהנה להרגיש שהוא שולט במכאניקה, שיש לו עוצמה להשפיע על המשחק באמצעות החוקים, והוא משתדל למקסם את יכולתו לנצל את השיטה ביעילות כדי להשיג את המטרות שהיא מציבה לו. מנצ'קין הוא מי שעושה את כל זה תוך חוסר התחשבות בשחקנים האחרים ובמנחה, כאילו משחק תפקידים הוא תחרות שבה צריך לנצח. הבעיה היא חוסר ההתחשבות ואי ההבנה הבסיסית של מהות משחק התפקידים – ודווקא לא השאיפה למקסם את יכולות השיטה.

מאחר ויש הרבה סיבות לכך ששחקן יתנהג כמו מנצ'קין, אין פתרון אחד ויחיד.
למשל, יש סוג של שחקן שפשוט לא מתעניין בכל הפן של משחק התפקידים, והוא מגיע למפגש המשחק רק בגלל שכיף לו להתעסק בחוקים ולהתגבר על אתגרים. אם המנחה והקבוצה לא יודעים לספק לו את ההנאה שלו באופן שלא מזיק לאחרים, שחקן שכזה עלול להדרדר למצב שבו הוא מחפש בכוח איך לעשות לעצמו כיף, כי אף אחד אחר לא עוזר לו. למשל, אם הוא נהנה להשתמש ביכולות מיוחדות של הדמות שלו, אבל המנחה לא נותן לו הזדמנות לעשות את זה לפחות פעם בפגישה, הוא ינסה להשיג יכולות אחרות, כאלו שכן יבואו לידי ביטוי. הוא רוצה להפעיל את כל המספרים המגניבים שעל הדמות שלו, אז תן לו הזדמנות להתעסק בזה. למשל, אם השחקן הזה מגלם לוחם עם שרשראות ארוכות (כי הן נותנות לו הישג שמאפשר לו להתקיף אויבים מרחוק), אז בזמן קרב נגד אורקים, שים גם אורק צלף שנשאר מאחור, כדי שהלוחם שלנו יזכה להשתמש בשרשראות כמו שהוא אוהב. שאר החבורה תתעסק בדברים אחרים, ואף אחד לא מפריע לאף אחד אחר.

נסה למצוא מה השחקן שלך בעצם מנסה לעשות. האם הוא רוצה עוד ועוד כוחות כי הוא בעצם מחפש דרכים לנצח את ההרפתקה? כנראה שהוא מסתכל על המשחק כמשחק לוח. אולי כדאי לספק לו מניעים עבור הדמות שלו, כדי לעודד משחק דמות, מה שבתורו יעודד הסתכלות אחרת על המשחק כולו. אפשר להשתמש בדיוק באותן עצות שנתנו בפרק 52, על גננות. אולי השחקן שלך רוצה עוד ועוד כוחות בגלל שהוא לא מרגיש שהכוחות שברשותו עושים משהו. כדאי לתת לו אתגרים שמתאימים היטב לכוחות שכבר ברשותו, כדי להראות לו שיש להם שימוש – ולהראות לו שכדאי להמשיך ולשפר אותם, במקום לנסות לשפר דברים אחרים.

4:10 לפעמים הבעיה היא בשחקן ולא במשחק
טוב וחשוב שלשחקן יהיו יכולות שונות ומגוונות, ושיהיו לו הזדמנויות להשתמש בהן. היכולות אינן הבעיה.
אורי אומר שלדעתו הבעיה במנצ'קינים היא בכלל לא במשחק, אלא בכך שזהו שחקן שרוצה להראות לכולם שהוא טוב יותר. שפשוט לא כיף לשחק איתו, ולא חשוב מה. הוא שואף לנצח ולהצליח, בלי קשר למשחק בו הוא משחק.
אחראיותנו לתקן את המשחק, אבל לא תמיד המשחק הוא הבעיה. וזו לא אחראיותנו לתקן את החברים שלנו כאנשים.
יש מקומות בהם משתמשים במשחקי תפקידים כאקט תרפיוטי, טיפולי – רומ"ח למשל.
אבל בדרך כלל אנחנו משחקים בשביל המשחק, בשביל הכיף (וזו הסיבה לשאלה הקלאסית שמאחורי כל הצעה לשינוי במשחק: "האם זה כיף?"), ואנחנו לא פה כדי לתקן עולם.
אורי מאמין במדיניות של אפס סובלנות כלפי מישהו במשחק משתתף רק כדי לקדם את ההנאה שלו, כשזה בא במחיר ההנאה של האחרים.

8:33 אז למה הקבוצה ממשיכה איתו?
כי מפגש משחק הוא גם אירוע חברתי, וקשה להפריד בין השניים.
פרק 46: מתן וקבלת ביקורת.
אם חשוב לכם מספיק מהאיש הזה, אז חשוב לכם מספיק כדי להשקיע ולנסות למצוא פתרון. לדבר איתו ולהציג את המצב, לדחוף את המשחק לכיוון שיקרוץ יותר לקראתו, וכו'.

11:23 דניאל זולוטניצקי

שלום גמדים יקרים,
קודם כל, בעזרת העצות שלכם הרצתי כבר ארבעה מפגשים שהשחקנים אהבו מאוד ומצפים בהתלהבות לימי המשחק, הם אפילו קוראים חומר שאני נותן להם (שזה כולל, אגב, להקשיב לפודקסט שלכם), אז תודה רבה לכם על העזרה!

השאלה שלי הפעם היא על גיוון במפגשים, היא הופיע אחרי שהקשבתי לפרק 7 הופיע לי רעיון למפגש מיוחד. מבחינת סיפור, קוסם אפל כלשהו יטיל לחש כלשהו על שחקן כלשהו וינסה לשגע אותו, שאר השחקנים ישחקו "חיילים" של התת-מודע של הדמות בנסיונו לשמור על שפיות. אני חשבתי לא לשנות את שיתת הקרב אבל לתת לדמות שעל שפיותה נלחמים לשחק את "האל" משום שהכל ישוחק במוחו. לדוגמה: אני אבקש מאותו שחקן לבחור טראומה מעברו ולתאר את המקום בו היא התרחשה, שם הדמויות ילחמו ביצורים של המכשף והדמות שעל מוחה נלחמים תוכל לבזבז "נקודות שפיות" כדי: להעביר את הקרב לטראומה אחרת או לשנות אספקט אחד בזירת הקרב. כדי לנצח השחקנים צריכים לנצח את כל האוייבים, אם נגמרות לשחקן כל נקודות השפיות הם מפסידים.

האם לדעתכם זה יכול לעבוד? איזה טיפים יש לכם כדי לפשר או לשנות את הרעיון?

הקרב על נפשה של סיסיליה.
אורי מתמקד בחשיבותה של כמות ההשפעה שמקבל השחקן – כאשר באים לשנות את מיקומו של שחקן ספציפי במהלך מפגש מיוחד שכזה, צריך לשים לב שמשאירים לו את היכולת להיות חלק מהמתרחש.
אני מתמקד בצורך להבהיר את כוח ההשפעה של המכאניקה החדשה אותה מכניסים, ולשמור אותה עקבית, במיוחד בצד של השחקנים. דיברנו על זה גם בפרק 50.

19:57 חדשות ועדכונים
צלילה חופשית, סרט מדע בדיוני בידי חובבנים מקצוענים. עמוד הפייסבוק.
רוחות הדרום, כנס Pathfinder בבאר שבע, עוד שלושה שבועות.
אי-כנס משחקים יוצרים, 28 באוגוסט ברומ"ח. אירוע הפייסבוק. שימו לב שהכניסה בהרשמה מראש בלבד!
העמותה למשחקי תפקידים בישראל.
בנוסף, עדכנתי לאחרונה לגבי כוונותי לחודשים הקרובים.