עלילות עלילון, חלק א'

חזיז ורעם! בעוד שבוע ומשהו יעלה הוובקומיקס החדש-דנדש של אביב אור ושלי, אחרי כמה חודשים של תכנון ועבודה. אנחנו גאים בו, ואנסה להסביר למה.

פרולוג

אביב ואני נפגשנו לראשונה במסגרת קומיקס (כשבן שלום ואנוכי רצינו להמיר למשחק תפקידים את ארינאה, הקומיקס עליו עבדה אז עם ערן אביאני), כך שמהרגע הראשון יחסינו היו מרובעים באופיים ועם בועות דיבור. שנה-שנתיים אחר כך, במסגרת עבודתי כעורך באתר משחקי המחשב ויגיימס, עלה הרעיון לגוון את סוגי התוכן שאנחנו מציעים, ולעשות וובקומיקס גיימרי. בזמנו, להרבה אתרי משחקי מחשב היו וובקומיקסים שכאלו, וזה נראה לנו כמו התפתחות טבעית.

ישנם, בעיקרון, שני סגנונות שהתאימו לנו: סטריפים אקטואליים שמדברים על משחקים או אירועים שקורים ממש עכשיו, או סטריפ מתמשך עם עלילה מתפתחת. הנטייה הטבעית של אביב ושלי היא לכיוון השני (וראו גם את סינגולריות 1885 כדוגמה לפרויקט עליו מיד קפצנו שנינו כשהיה לנו קצת זמן פנוי), אבל בישיבה עם העורך הראשי דאז, אמיר לוטן, החלטנו שדווקא הסוג הראשון מתאים יותר לאתר  שרואה עצמו בעיקר כאתר חדשות, ועיקר התוכן שלו הוא אקטואלי.

כך התחיל וי בריבוע, ובימים הקרובים אביב תעלה פוסט בו היא מסקרת את התהליך שעבר הסטריפ, איך הכנסנו עלילה בכל זאת ומה היו התגובות על כך, ואיך התפתחו הדמויות – וסגנון הציור שלהן!

תקווה חדשה

וי בריבוע נגמר עקב דרישות לוגיסטיות – אפילו שאביב קיבלה עליו תשלום, הוא היה משהו שהיא עושה בשעות הפנאי, ולא בדיוק משלם את החשבונות. לכן, אחרי כמה שינויים בחייה ובחיי, לא היה לנו יותר זמן ומקום לסטריפ, ונאלצנו להפסיק. אבל לא ממש רצינו. זו הסיבה העיקרית שהחלטנו להתחיל פרויקט כלשהו במשותף – הסינגולריות – כי אנחנו נהנים לעבוד על קומיקס ביחד, ופיתחנו כבר שיטת עבודה מוצלחת מאוד.

שנים עברו, עברתי לאנגליה, ואז אביב עברה לאנגליה, ובינתיים פיתחתי תחביב לוגם-זמן עצום אחר, הפודקאסט על כתפי גמדים. במהלך קיץ 2014 החלטנו אורי ליפשיץ, שותפי לפודקאסט, ואנוכי, לשדרג את הפודקאסט משמעותית ולעבור לאתר חדש, עם לוגו וגרפיקה, אכסון בשרתים אמינים, כל מני כאלה. זה כבר דרש יותר כסף מכפי שהרגשנו בנוח להוציא בעצמנו, ולכן פנינו לקהל, למימון המונים.

ביקשנו 2,000 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות האלו, וחשבנו שאולי נצליח להגיע עד 4,000, אם יסתבר שיש לנו הרבה יותר קהל (או קהל יותר עשיר) מכפי שחשבנו מלכתחילה. אחרי שעברנו את 5,000 בתוך חמישה ימים, הבנו שצריך – וראוי! – למצוא יעדים נוספים מוטרפים יותר מכפי שתכננו, כי אולי נצליח להגשים אותם, וזה יהיה מטורף ונהדר. מה כבר אפשר לשים ב-10,000? מתוך הנחה שכנראה שלא נגיע לזה, כמובן. ובכן, יהיה נחמד אם יהיה שוב וובקומיקס גיימרי קבוע של אביב ושלי.

שאלתי את אביב מה דעתה, והיא התלהבה, וגם אני התלהבתי. הכסף יאפשר לנו לרכוש תוספי וורדפרס שאולי נצטרך, ואת שמות הדומיין עבור האתר של הקומיקס, אבל בתכל'ס, אלו אינן הוצאות משמעותיות, והן לא מצדיקות מימון המונים. החלטנו לשים את היעד בכל זאת, משתי סיבות אחרות: הראשונה, זה עשוי לפתות קהל חדש, חובבי וי בריבוע, להשקיע במימון ההמונים (והכסף, בכל זאת, יושקע בפודקאסט ובווקומיקס בסופו של דבר), והשנייה, ובתכל'ס חשובה יותר, זה סוג של אישור שהקהל מעוניין, וסוג של קו שאם נחצה אותו אביב ואני נרגיש מחויבים כלפיו. התלהבות זה מצוין, אבל התלהבות זה לא מספיק!

כי הנה הבעיה העיקרית ביצירת וובקומיקס, וזו אותה הבעיה כמו ביצירת פודקאסט: להתחיל זה קל, להתמיד זה קשה. לכן, צריך למצוא מנגנונים שיעזרו לנו להתמיד. תחושת המחויבות היא אחת, אבל צריך עוד; בחלק הבא ארחיב על הדברים הנוספים שיעזרו לנו להתמיד, השמות שנפסלו, וההשלכות המבלבלות של ההחלטה לעשות את הקומיקס בשתי שפות: עברית ואנגלית.

אבל בינתיים, הנה השם שכן נבחר: עד ארבעה שחקנים.

אז בינתיים, כוונו את הדפדפנים שלכם לכתובת upto4players.com בשביל הגרסה האנגלית, או uptofourplayers.co.il לגרסה העברית, שתתארח באתר הגמדים (ועם עליית הסטריפ, תעבור להפנות ישירות אליו).