כישלון בהנחיה – ניתוח הקלטה של סשן וורהאמר (חלק 2)

זהו החלק השני בניתוח פרטני עד כאב של מגוון הכשלונות (ובאמת יש מגוון! הרבה סוגים שונים וטעימים של כשלונות) של המנחה בפרק המוקלט של הפודקאסט Reckless Dice, המתמקד בוורהאמר, שיטת הפנטזיה החביבה עלי לאחרונה.

לפרטים המלאים, קישורים מעניינים, תופעות טבע בולטות ותופיני קרמל – כמו גם החלק הראשון – אפשר ללחוץ כאן.

טקסט המסע הקדוש: באזור 8:45 יוצאת החבורה עם בריגיטה בחיפוש אחר הכרכרה. ושוב פעם המנחה מקריא. למה לא לתאר את הדרך? את מזג האוויר, ההולך ונעשה גרוע? קצת foreshadowing. בטון היבש שלו, "סופה מתקרבת" נשמע כמו איזה משהו שולי. ואז, פסגת השעמום: "נגלה בפניכם מראה נורא", נאמר בטון הכי תפל בעולם. שום דבר לא מנתק יותר מהאווירה, מאשר טקסט שנשמע בבירור שהוא מוקרא.
החוק החמישי של הבדרן הוא להשתמש בקול – וגם בתנועות, אבל כאן זה סקייפ – בשביל ליצור תחושה אצל השחקנים. גילוי הכרכרה דורש פאוזה דרמטית ("אתם עוקפים עיקול בדרך, ואז…"), שינוי טון פתאומי, שינוי בקצב הדיבור (לתאר הכל מהר, כדי לתת רושם של לחץ, או אולי דווקא לאט, כדי לתאר בפרטים את כל הסצינה, שהרי היא תהפוך לחשובה עוד רגע), לא יודע, משהו.
החוק השישי הוא דוגמא אישית: אתה צריך להראות נלהב בעצמך, ולהראות שאתה מעורה בכל המתרחש. כשאתה מקריא משהו, נשמע שגם אתה עצמך מנותק מהדברים. למה לצפות מהשחקנים שירגישו מחוברים לתיאור, אם אפילו המנחה רק מקריא, כאילו לצאת ידי חובה?
אני דווקא אוהב להקריא, כי התיאורים הם בדרך כלל אחלה, ובכלל, יש משהו קסום בתחושה של "נכנסים לחדר חדש אז מקריאים קטע", אבל אני תמיד עושה את זה בדרמטיות קיצונית, תוך כדי שאני מביט בעיני השחקנים כמה שאפשר, ועושה תנועות היסטריות בידיים. הכל כדי לפצות על הטקסט, להשכיח מהשחקנים שזהו טקסט מוכן מראש, הבנה שעלולה לגרום להם להרגיש ניתוק מהמשחק.

המלצה!
בערך בדקה 11:30 מתרחש הגלגול הראשון בפגישה. הזדמנות טובה לעבור שוב על האופן שבו יוצרים Dice Pool בשיטה, כדי להזכיר לכל מי שרק קרא את החוקים אבל עוד לא יצא לו להתנסות.

[כמה חבל ש:]
הם משתמשים במרחקים מוגדרים. לטעמי, קטע חשוב בשיטה הוא האמורפיות, הכל קצת מעורפל לגבי החוקים. מרחקים מתוארים בהפשטה, כ-"קרוב", "רחוק" וכן הלאה, ללא שימוש במדידה מדויקת במטרים, ואני חושב שזה עוזר לדמיין את הסצינות באווירה שהעולם מנסה ליצור. ובכל זאת, בהקלטה הם מודדים בפיטים. התוכנה Map Tools, שבה הם משתמשים לצד סקייפ, היא יופי של דבר, אבל אני חושד שהמנחה לא ידע שאפשר לכבות את Snap to Grid, כלומר, שלא חייבים להשתמש במשבצות או משושים, ואפשר פשוט, אתם יודעים, לשים את הדמויות על המפה ולהזיז אותן כמה שרוצים. האפשרות השניה היא שהמנחה כל כך בוק, שהוא מעדיף את זה ככה. אז כמה חבל.

ככה לא מגלגלים יוזמה: ברגע שכולם התחילו לתעל כוח, לנוע לעבר הקרב, וכן הלאה, זה הזמן לגלגל יוזמה. למה? כדי להבהיר שמעכשיו לזמן יש חשיבות. זאת מטרתה של יוזמה. השאלה כמה תספיק בכל תור, הופכת לשיקול חשוב. במיוחד בסצינה הזו, מאחר ולפי ההרפתקה, רותגאר עתיד למות בתוך מספר סיבובים אלא אם מישהו יספיק לעצור את הגור הענק שנלחם בו.
אתם יודעים מה, ייתכן שאפשר לחכות עם זה קצת, נגיד עד שהביסטמנים מבחינים בהם. אבל בכל מקרה, ההצהרה "בריגיטה פועלת ראשונה" גורמת לי לבכי בלב. אני חושד שלא היה לה גלגול יוזמה – עוד לא היה לאף אחד! – אז למה, למה הדב"ש ראשונה? וכמובן, היא בסך הכל ממתינה.

המלצה!
אם בריגיטה (המנוולת) כבר שם, אפשר לפחות להשתמש בה כדי לתמוך באווירה שאתה רוצה ליצור. הוא רק אומר שהיא "נראית מוטרדת". שזאת דרך אחרת לומר "פאסיבית, מחכה שאתם תעשו משהו". לפחות המנחה לא משתמש בה כדי לתפוס את תפקידן של הדמויות כתופסי יוזמה בסיפור. יש גם מנחים כאלו. אבל אפשר היה לעשות איתה הרבה יותר.

מנחה שלי, תגיד לי מה עשיתי: הקוסם הבוהק (Bright Wizard) מתחיל לרוץ קדימה. כאן אנחנו רואים סימן ראשון למה שיהפוך למגפה נוראית, שהמנחה מתאר לשחקן את פעולות הדמות. כאן זה עוד שולי… "הוא מתחיל לרוץ קדימה, גלימה ביד", אבל חכו חכו. הו… חכו.

בהירות היוזמה: בערך ב-18:30 מתחיל בלבול, האם פעלתי בתור הזה? האם אספיק לעשות ככה וככה? יוזמה צריכה להיות ברורה. חשוב שכל שחקן ידע מתי הוא מתחיל לפעול ומפסיק לפעול, כדי שלא ישאר במתח של "רגע, אני יכול לעשות משהו?" כי שחקן תמיד רוצה לעשות משהו. אה, והם גם לא משחקים לפי חוקי היוזמה של וורהאמר, לפיהם השחקנים יכולים להחליט מי מהם פועל מתי. [כמה חבל].

בריגיטה הערנית: בתורה, בריגיטה מגלגלת Observation כדי לבחון את הסביבה. מה!! בבירור, המנחה מנסה להסביר לשחקנים שיש משהו שראוי לבחון. לגרום לדב"ש לעשות את זה בשבילן זה הפתרון הכי גרוע בעולם. ראשית, כי אף דב"ש לא צריך לעשות משהו בשביל הדמויות. שנית, כי יש חלופות אלגנטיות בהרבה. אם אתה רוצה לגרום לשחקנים לעצור לרגע כדי לבחון פרטים, או את המצב, לפני שהם מסתערים קדימה, אפשר פשוט לנטוע ספק בליבם. החל מ-"אתה בטוח?" בקול חושש, דרך "עם כל צעד שאתה לוקח לעבר הביסטמנים, הם נראים מאיימים יותר" וכלה ב-"ישנו רחש בשיחים לידך", שפשוט צועק למישהו לגלגל הבחנה. גם אפשר לתאר בפרטי פרטים את הגור, למשל, ולסיים עם "נראה שיש משהו משתלשל מחגורתו", בכך לעודד שחקנים לבחון אותו יותר לעומק.

התור המבוזבז הזה של בריגיטה גם ממשיך לחזק את מעמדה כקרטון חסר אופי. הסיבה היחידה שהיא מביטה סביב היא סיבה פונקציונלית, השה"מ משתמש בה כדי לתת לשחקנים רמז. אבל האם בריגיטה, החוששת כל כך לחייו של רותגאר, לא היתה עושה משהו בעניין, במקום לעמוד ולהביט? אולי אומרת משהו לאחת הדמויות תוך כדי התקדמות? אולי  נותנת איזו עיצה – ואולי דווקא עיצה גרועה, כדי לאפשר לשחקנים להרגיש פקחים כשהם לא לוקחים אותה! – מאחר ובתור שומרת דרכים יש לה ניסיון במצבים כאלה? לפחות מתארת עד כמה היא חוששת מהביסטמנים, כדי לעורר בשחקנים פחד ובו-בזמן להבהיר להם שגם היא בן אדם עם רגשות? נו, דה פאק, תן לה איזה אופי.

בריגיטה הצועקת: נראה שאני נטפל אליך הרבה בחורונת, אבל אין מה לעשות. את חשובה, ואת מראה הרבה סימפטומים שגויים. והאם לא היה זה סוקרטס שאמר, "הדב"ש הוא המראה של השה"מ?". אז בריגיטה צועקת לעבר רותגאר שיחזיק מעמד ובאים לעזור לו.
1. אם כבר בריגיטה אומרת משהו, כמו שצויין מקודם, עדיף שתפנה לשחקנים.
2. האם היא באמת צועקת לרותגאר, ובכך מבהירה לביסטמנים שהחבורה מגיעה? כי עד עכשיו, נראה שהיצורים לא הבחינו בהם.

טוב, יאללה לקרב. אחד הקוסמים רוצה להטיל משהו.
בעודי ממתין לבעיה הבאה, קולו המונוטוני של המנחה מעצבן אותי שוב.

קסם המנחה: ובכך אני מתכוון לקסם שהטיל השחקן, אבל המנחה מתאר. בדקה 23:30 בערך מתאר המנחה כיצד נכשלה ההטלה. גם אני נוטה לעשות את זה, אבל שימו לב שהוא בכלל לא נותן לשחקן הזדמנות להכניס משהו משלו. המנחה לוקח את כל השליטה על פרשנות התוצאה, וזאת למרות שזה מקום נהדר לעודד השתתפות שחקנים.

[כמה חבל ש:]
פרשנות תוצאות בוורהאמר היא אחת מההנאות הנחמדות (והייחודיות!) בשיטה, ויש אפילו עמוד שלם על זה בספר למנחה, אבל נראה שהאיש לא קרא אותו. לכל אורך ההקלטה (אני מספיילר לכם עכשיו), אפילו פעם אחת לא היה ניסיון לפרש את התוצאות לפי התוצאות שהוציאו סוגי הקוביות השונים.

"וזה כל מה שאני יכול לעשות", "סליחה, מה אמרת? הייתי עסוק בלגרבץ": בדקה 25:40 מתקדם הלוחם קדימה, וזהו, אין לו יותר מה לעשות. טעות, שגיאה, אי-נכונות: ראשית, אפשר להשתמש בפעולה הרגילה בתור תמרון, כך שאפשר היה לנוע פי שתיים המרחק. שנית, סביר בהחלט בעיני לאפשר להשתמש בפעולה הזו כהסתערות, כדי לסיים בהתקפה. שלישית, המנחה לא מציין שאפשר לחטוף נקודת עייפות אחת כדי לבצע תמרון נוסף בתורך, מה שבהחלט היה עוזר כאן ללוחם.
אבל המנחה עסוק מדי במשהו אחר. לא יודע במה, אבל ברגע שהשחקן מסיים במעין "אוף, זה כל מה שאני יכול לעשות", המנחה מיד עובר לבריגיטה. זוהי מנטליות לא נכונה.
השחקנים הם העיקר. השחקנים הם העיקר. השחקנים? אז הם העיקר. ותשומת הלב שלך, מנחה, צריכה להיות מוקדשת להם ככלל, ולשחקן שמשחק כרגע ספציפית. אתה צריך למצוא איך למקסם את ההנאה שלו. איך ייתכן שאתה לא קשוב מספיק כדי לראות שהוא לא השתמש בפעולה בתורו? איך זה שאתה לא מציע לו חלופות, דברים לעשות? אתה צריך לעזור לו למקסם את השפעתו על עולם המשחק, כי זוהי ההנאה.
במקום זאת, הוא עובר מיד לבריגיטה. פאקינג בריגיטה!.. *מנופף באגרוף*

[כמה חבל ש:]
בדקה 28:10 קורה הכשל המכאני החמור ביותר ever, המנחה שוכח שגם התכונה Thoughness מצטרפת לספיגה. בעוד כמה זמן, מאזינים יקרים, תבינו גם אתם כמה חמור הכשל, כאשר יקרו דברים נוראיים למפלצות ולד"שים בגלל שמתעלמים מחלק נכבד מאוד מיכולת ספיגת הנזק שלהם. אומנם זאת בעיה שקרתה גם לי (האופן בו מצויין הדבר בנתוני המפלצות מבלבל), אבל אחרי זמן קצר עליתי על זה, מאחר וכמויות הנזק שנגרמו היו מזעזעות. לצערנו, המנחה כאן – שנראה, כאמור, שאינו קשוב מאוד למתרחש בכל מקרה – לא העלה בדעתו לבדוק את העניין. מילא עכשיו, כשמדובר באיזה אנגור נחות (אם כי הוא הבחין בכך כשאמר "פרה קדושה, זה המון נזק!"), אבל חכו חכו.

"אני מנסה לעשות–", "רק רגע, הדב"ש יותר חשוב": בדקה 29:20 שוב אנחנו רואים את זה קורה. אחד השחקנים מנסה להטיל לחש ואוסף לעצמו את הגלגול, ואז, ממש באמצע התהליך, פתאום חשוב למנחה להגיד שרותגאר מבחין בכולם, ושבריגיטה והוא קוראים אחד לשני. מהי ההצדקה לכך שדרמה שכזו מתרחשת: א. בין דב"שים (למה לא בין דב"ש לשחקן!) ו-ב. באמצע התור של שחקן! למה! למה!!
המנחה הזה עוד לא הפנים. אתה בדרן, השחקנים הם הקהל, והם מה שחשוב. הוא מתרכז בדברים הלא חשובים.

[כמה חבל ש:]
זה כבר עניין של טעם (בניגוד לכל מה שאמרתי עד עכשיו, שהיה מחייב וקדוש [ממש כמו פלייבור טקסט]), אבל ב-31:40 עושה המנחה טעות בשיפוט ומצמצם את השפעתו של לחש חימום שריון מאחר והגור עוטה יחסית מעט שריון. אבל הלחש כבר מתחשב בכך… חלק מהנזק מבוסס על כמה ספיגה יש לשריון, ובמובן מאוד מעשי, כמות הספיגה היא גם כמה השריון אפקטיבי. אז אם השריון של הגור אפקטיבי מספיק כדי להעניק לו ספיגה בכלל, אז הוא כנראה שומר עליו די טוב? אז הוא כנראה מקיף אותו מספיק? אז אומנם זה לא הרבה, אבל זה מה שהלחש ישפיע עליו. אז למה לצמצם את השפעת הלחש, שכבר מתחשב בעניין?

כל כך קרוב: "אם יכולתי להתקרב רק עוד קצת, הייתי יכול להתקיף, אבל אני לא מסוגל". פעם שנייה כבר שהשחקן מביע מצוקה. כן, בהחלט ייתכן שהחוקים פשוט לא מאפשרים לו לעשות משהו שהוא נורא רוצה, אבל ראוי לפחות לבדוק, כי אולי – כמו במקרה כאן – יש התעלמות רצינית משניים-שלושה גורמים שהיו פותרים את הבעיה בקלות. לך לקראת השחקנים, מנחה. לך לקראתם.
במקום זאת, שוב פעם חוזרים לבריגיטה ולרותגאר.

חוק שביעי: תקשיב לקהל שלך. הם הכל. כדי לקיים את החוק הרביעי (התאם את עצמך למתרחש) אתה חייב לדעת מה דה פאק מתרחש. תקשיב כדי להבין מה הם רוצים ולמה הם מצפים. כדי לבדר, אתה צריך להשתמש ברצונות וציפיות האלו, ולענות עליהם.

חמש כוח: בדקה 38:20 מסתער הגור, הביסטמן המגודל, על הלוחם. זה, פחות או יותר, מה שאומר שהמנחה, ומיד ממשיך עם "אוקי, יש לו חמש כוח, והוא מתקיף, ומה ההגנה שלך לוזארס?"
….
ממש התקפה מרגשת. ממש מרגישים את פרסות הגור ניתחות בקרקע. ממש נגעלים מריח פיו המבחיל בעודו פוער אותו בשאגה. ממש… אחלה, כן.
(אגב, המנחה שוכח להתחשב בקוביות ה-Reckless של הגור. סתם שתדעו)

בלה בלה קרב, בלה בלה דברים. יאללה, תעשה עוד טעויות מציקות.
האנגור מתקיף את בריגיטה. תמותי אמן.

הממ, פתאום אני נזכר בנקודות מזל. לכל שחקן אמורות להיות 3 נקודות מזל. נראה שכולם שכחו מזה. היה יכול לעזור לקוסם שנתקע עם סמני ריענון על כל לחשיו.
ובאותו הקשר, כאשר לקוסם יצא סמן עיכוב בקוביה, המנחה הוסיף סמן ריענון אחד – אבל אמורים להוסיף שניים.

"וואו, האם לגור באמת יש רק נקודת ספיגה אחת?" ב-46:30, כאשר הלוחם מרסק את הגור לרסיסים (או, עיסה, או משהו), אומר המנחה את המשפט הזה בפליאה (הי, הוא מסוגל לשנות את הטון!). הנה סימן אדום בולט למדי, שאמור לגרום לך לחשוד. וכשמדובר בפיסת מכאניקה כל כך משמעותית, כדאי לעצור שניה כדי לבדוק בחוקים.

ריסוק קרן האלים: ב-47:30, כשהלוחם רוצה לרסק את הקרן, מבקש המנחה גלגול כוח. זוהי בוודאי קרן עם חשיבות סיפורית, אם כך. אולי קרן האלים! שהרי בגלגולים כדאי להשתמש רק אם לכישלון יש משמעות, ובמקרה הזה, כישלון יכול להביא רק לנזק מיותר, שהרי בוורהאמר בכל פעם שאתה מגלגל עלול לצאת לך banes וכוכבי כאוס. וגלגול גם לוקח זמן, מהשחקן והמנחה. אז כדאי שתהיה הצדקה לכל גלגול. אז לבטח, לבטח זו קרן האלים.
כי יהיה זה חסר טעם, ואפילו מזיק, לבקש גלגול על שבירת קרן באמצעות דריכה עם הרגל כשאין לזה שום משמעות סיפורית או השפעה על הקרב.
ואכן, הלוחם עכשיו סובל מצליעה, ואפילו עוד קלף פציעה מעבר לאוסף היפה שכבר היה לו. בוורהאמר אין סיבה לדפוק את השחקנים כדי לגרום להם לחשוש, השיטה קטלנית מספיק. דברים נוראיים יקרו בכל מקרה. חבל.

המלצה!
לא לשחק עם המנחה הזה.

המלצה יותר רצינית!
לא כל פעולה שאומר שחקן דורשת גלגול. גלגול צריך להיות בעל חשיבות – כי עלולים להיכשל בו. ואם לכישלון אין משמעות ("אתה מנסה להכניס את המזלג לפה, אבל נכשל, והאוכל נופל על הצלחת שוב"), אז מה הטעם? ומה מונע לנסות שוב? אז או שמוסיפים סכנה כלשהי להתרחשות ("אם לא תצליח לאכול בביס אחד, יבוא שוטר"), או שפשוט לא מגלגלים על דבר שכזה. וכבר ציינתי שגם לוקח זמן לארגן את הגלגול, וזה מיותר.

עד כאן לחלק זה. בפעם הבאה, הקרב מסתיים, דמויות מפוספסות, שום דבר מעניין לא קורה, ותופיני מרציפן.