עין תחת עין, וגחלילית מרגוע

היום הייתי מצונן וזה לא מעניין אתכם, אז אתמקד בדבר או שניים שקרו אתמול ויקרו מחרתיים.

אתמול הרצתי לאחת מקבוצות הצעירים ברומ"ח, את סופה של הרפתקת Eye for an Eye. עכשיו, יש כמה דברים לומר על ההרפתקה הזו. זוהי ההרפתקה שמופיע בסוף "ספר המנחה" של ערכת הבסיס של וורהאמר, כלומר, זהו בערך המבוך הראשון. זו ההרפתקה שאמורה לתת את הטון לחבורה החדשה, להסביר למנחה מהי האווירה של וורהאמר, ולאפשר לשחקנים להתנסות בעולם. ככזאת, היא עושה עבודה מצוינת.

אני נאלץ להמעיט בפרטים, כי זו הרפתקה שאני אוהב להריץ, ואולי גם אריץ לכם בהזדמנות. כבר הרצתי אותה כשלוש פעמים. זו הרפתקה פתוחה, מסוג של קווים מצטלבים, אבל אירועים מסויימים יקרו בה בכל מקרה, והשאלה היא בעצם, כיצד השחקנים פותרים את המסתורין ואיך הם מתמודדים עם התגליות והאירועים. כבר כתבתי מספר פעמים שאני חובב גדול של הרפתקאות מוכנות, ובאותה מסגרת, אני אוהב גם להריץ את אותה ההרפתקה שוב למספר קבוצות. הסיבה הבסיסית היא אותה סיבה שאני מריץ הרפתקה מוכנה מלכתחילה, כי זה קל – אני כבר יודע מה קורה. הסיבה הנוספת היא, שזה כיף לראות חבורות שונות מתמודדים עם אותם מצבים. ב-Eye for an Eye, זה מודגש יותר מכל הרפתקה אחרת שהרצתי. 

ומה עם הפן של הצגת העולם למנחה ושחקנים? גם כאן היא מצטיינת, כי יש בה את כל מה שצריך כדי לתת את התחושה הבסיסית של וורהאמר. ולא אוסיף עוד.

…אוקי, אוסיף רק הערה אחת לגבי האופן בו הצעירים סיימו את ההרפתקה: גמד אחד מתרסק על הרצפה ועל גבול המוות, סייף אחד חתוך מכל עבר, צייד אחד תופר את הלורד שלו, ואלף שבקושי נפצע. הנבל.

בעניין אחר, ביום שישי הקרוב אריץ חד"פ שאפתני מעט, המנסה להשיג שלושה דברים בו-זמנית, על בסיס פיירפליי. כןכן, של ג'וס ווידון, ואניח באופן טבעי שכל קוראי הבלוג, לא רק שיודעים במה מדובר, גם צפו בכל הסדרה ובסרט. 

הרעיון התחיל בכך שעלה הצורך להריץ משחק תפקידים ללא אחת, אלא שתי בחורות שמעולם לא שיחקו. זהו מצב רגיש בעיני, כי משחק תפקידים נתפס לפעמים בעיני חדשים כמשהו "קשה לביצוע", בגלל שזה כביכול מביך. הם לא מבינים כמה מעט נדרש מהם כדי לשחק, אין שום צורך בגילום דמות ברמת תיאטרון. זה פאקינג משחק, אבל לך תשכנע אותם. בגלל ש-the stakes are high, בעיני השחקן, אז אפילו מפלה קטנה עלולה לגרום לו להפנות עורף למשחק, ואם החוויה הראשונה לא תהיה מהנה, אז השחקן עלול שלא לחזור למשחק ולהישאר עם משקעים.

לכן אני נוקט במשנה זהירות כדי לחזק את תחושת הביטחון: אני מוודא שהשחקנית תהיה מוקפת בחברים קרובים שכבר מכירים את המשחק, ושהשיטה תהיה פשוטה לביצוע אבל תיתן תחושה מהנה בפני עצמה, ושההרפתקה תהיה בעולם שהשחקנית כבר מכירה ואוהבת. אז אריץ את החד"פ פעמיים, פעם אחת לכל שחקנית, המלווה בחברים קרובים שהם כבר שחקנים. העולם, כאמור, הוא פיירפליי, והשיטה שבחרתי היא Savage Worlds, של אקשן מהיר, גלגולים פשוטים ותוצאות מיידיות. והקוביות מתפוצצות, שזה תמיד נחמד.

אז למה החד"פ שאפתני: הסיבה הראשונה, כאמור, היא שמדובר בניסיון להכניס שחקנית חדשה לתחום. השנייה היא, שזה פיירפליי – לכל עולם קאנוני יש "טעם" משלו, שקשה להעביר למשחק תפקידים כבר ככה; בפיירפליי זה חמור כפליים, כי האווירה כל כך ספציפית, הסגנון כל כך signature של ווידון. יהיה טריקי להעביר משחק בעולם הזה, אבל רכשתי מיומנות מסויימת בהמרת הפלייבור הקאנוני במקומות אחרים, ואני חושב שאצליח לפחות חלקית כאן.

הסיבה השלישית היא שעד היום שיחקתי בערך פעם וחצי ב-Savage Worlds. אז תגידו, השיטה לא מאוד משנה, וזה נכון, בחד"פ העיקר לגלגל קצת קוביות ואת השאר ממציאים. בכל מקרה Savage Worlds עוברת ככה בערך. אבל יש כאן אתגר נוסף ששמתי לעצמי – במסגרת כל מני פרויקטים חדשים מהזמן האחרון, התחלתי ללמוד את SW במטרה, כנראה, לכתוב עבורה תוכן. בשביל זה צריך להכיר את השיטה קצת יותר לעומק מאשר סתם כמה גלגולים. שוב, אין בה הרבה מאוד עומק להכיר – ולכן אני גם מרשה לעצמי לנסות לעשות את הלימוד העצמי הזה תוך כדי החד"פ הנוכחי. אנסה להשתמש בחוקי המרדף, למשל, ואתעקש להציע כמה אפשרויות קרביות לשחקנים, פשוט כדי להרגיש איך זה משוחק. אין לי הרבה הזדמנויות לשחק ב-SW, והרי לא ייתכן שאכתוב תוכן לשיטה שאני לא יודע איך המכאניקה שלה מרגישה בזמן משחק, אז ראוי לנצל כל הזדמנות, גם חד"פ ללימוד שחקנים חדשים בפיירפליי.

בקריאה נוספת, אני רואה שמתקבל רושם קיצוני מכפי שהתכוונתי, עם כל ה-"סכנה", "זהירות" ושאר מילים שאולי לא הייתי צריך להשתמש בהן. בואו נסכם ככה: זה יהיה משחק קצת מאתגר יותר מהרגיל, עם מספר מטרות שונות, אבל אני לא באמת חושש משום דבר. אני מאוד מוצלח עם שחקנים חדשים, אווירת פיירפליי תזרום מתוך רצונם של השחקנים עצמם ליצור אותה, והחוקים של SW, כאמור, פשוטים, אפילו המתקדמים שבהם.

ובהזדמנות אספר על מערכת הפיירפליי שאני מפנטז עליה, שמשתמשת בשיטה קצת יותר מורכבת, וכוללת שילוב בין סנדבוקס לדרמה מתוכננת מראש.