טליסמאניה

בעבר נשלטה הארץ בידי מכשף רב עוצמה. המכשף כבר מת, אך על פי האגדה, אם יצליח מישהו לעשות את דרכו בין מחוזותיה רבי הסכנות של הארץ, ולגלות את כתר הצינון של המכשף, יוענק לו כוחו של המכשף, והוא ישלוט בארץ. אגדה זו משכה הרפתקנים שונים, המחפשים אחרי הכתר…

טליסמאניה

ראשו של ננסק הציץ מאחורי עץ, ונראה מרחוק כאילו היה גידול סרטני מזעזע.
"הכל נקי?" שאלה סטייסי בלחש, לפחות לפי הסטנדרטים של האבן הצעקנית.
"נראה בסדר." מלמל ננסק, עיניו נעות במהירות על פני קרחת היער, סורקות אחרי סכנה. החורשה הקטנה בה הופיעו היתה שלווה כמו מערת נטיפים בת אלפיים שנה, אבל הוא כבר למד שמראה עשוי להטעות. ציפור צייצה, והגובלין הרים גבה.
הציפור היתה כבר צעד אחד יותר מדי. הרוגע הזה בבירור הקדים פעילות עתידית.
הגובלין העז בכל זאת לקחת צעד קדימה, ואז עוד אחד. כלום לא קרה.
"אני חושב שהפעם זכינו לקצת שקט." הוא אמר. "נראה שאין כאן אף גיבור –"
"הא הא!" צעק האיש הלבוש כמו דחליל אשר הופיע משום מקום, מחזיק בידו חליל כאילו היה לפחות חרב 2+. "הגן על עצמך!"
ננסק הרים מיד את ידיו. "אני נכנע," הכריז, "ואני רק מבקש להוסיף שאני לא מרגיש רע לגבי זה."
"מצויין." אמר האיש הלבוש בהיטול-מה. "אז אתה מכושף!" הכריז.
"ארמ, מכושף?"
"לא," תיקן האיש, והחזיר את חלילו לתוך הנדן. "מכושף. זה משהו שונה לגמרי. עכשיו אתה תומך בי ועליך לעזור לי בקרבות, עוצמתך מצטרפת לשלי."
"…" אמר ננסק, הבעתו מביעה הכל. "טו-ווב, אם אתה אומר."
"אני שמח שזה מסודר." אמר האיש, ושלח יד לפנים. "אני הוא הזמר הנודד."
"אני הוא ננסק," אמר ננסק, ושלף את סטייסי מהכיס הקדמי של הסרבל הכחול. "וזוהי סטייסי."
"אהלן, מה קורה." אמרה סטייסי.
"רגע, זה חפץ קסום?" אמר הזמר הנודד בחשש פתאומי.
"יאפ." אמרה סטייסי.
"הו, זה לא בסדר." אמר הזמר הנודד. "כבר הייתי פעם בחורשה. בחורשות קורה לי רק דבר אחד בכל יום." הוא חבק את פיו בידיו. "לא יכול להיות שגם אתקל ביצור וגם אזכה בחפץ קסום… משהו כאן לא בסדר."
"אל תדאג," אמר ננסק והחזיר את סטייסי לכיס. "האבן לא שלך, היא שלי."
"הוא באמת אוהב אותי!" צעקה סטייסי באושר.
"סתמי." אמר ננסק.
"הו, לא ידעתי שתומכים יכולים לשאת חפצים בעצמם." אמר הזמר הנודד, הבעתו משתנה מחשש לטרדה.
"כן, זה משהו חדש," אמר ננסק במהירות, "לא קיבלת את ההודעה? צעקו את זה בכל כיכרות הערים: תומכים יכולים לעשות דברים! שמעו שמעו!"
"מה-אתה-אומר." אמר הזמר הנודד, חיוך של הקלה עולה על פניו. "מצוין, אז אין סיבה לדוש בכך עוד. קדימה ידידי, עלינו למהר כעת. חמשת יריבי בוודאי אינם נחים לרגע – כל אחד מאיתנו מנסה להגיע לפני האחרים אל כתר הצינון אשר מאחורי הרי האש."
"יאי!" אמרה סטייסי, "קווסט!"
"יותר כמו משימה." תיקן הזמר הנודד.
"ובעיני זה אסון." נאנח ננסק, ומלמל "הרי האש, למה, למה תמיד יש הרי אש."
"אם כך, קדימה." קרא הזמר הנודד, והתיישב מיד.
ננסק חיכה רק עוד רגע, וכשראה שלא קורה שום דבר נוסף, התיישב גם הוא.
"לא שאני רוצה להאיץ," אמר, "כלומר, אפילו להיפך, אבל לפעמים הסקרנות שלי גוברת עלי."
"כדאי שתעשה משהו בקשר לזה." אמרה סטייסי.
"כן, תודה! הו גברת "אני לא יכולה להפסיק להעביר אותנו בין צרות, אבל אני ממש מקסימה"".
"אתה חושב שאני מקסימה?"
"סתמי." אמר ננסק, ופנה לזמר הנודד. "בקיצור. לא אמרת שאנחנו חייבים למהר?"
"בהחלט." אמר הזמר הנודד, בעודו מבריש את מעיל הפישתן האדום שלו בעזרת מברשת שיער לחתולים.
"אז למה אנחנו יושבים?"
"כי כבר הלכתי היום," אמר הזמר הנודד, "והגעתי לחורשה. אז פגשתי אותך, וזהו, זה מה שעשיתי היום."
"כן, יפה," אמר ננסק, ועבר בזהירות ללשון רבים. "אני שמח שאנחנו יודעים איך לספר מה עשינו היום. אבל עכשיו רק צהריים, לא כדאי שנמשיך ללכת?"
הזמר הנודד השתנק והתעוות כל כך, עד שהמברשת עפה מידו ונתקעה בשיערו, מתחת לכובע המטופש. "ללכת פעמיים באותו היום?" שאל בעיניים פעורות.
ננסק למד כבר מזמן לזהות חוקים לא כתובים, שהם בעצם כתובים מאוד, רק במימד אחר.
"אני מצטער, לא יודע מה עבר עלי." אמר מיד, והתחיל לשחק עם גבעולי דשא.
"תומכים נושאי חפצים זה משהו אחד," אמר הזמר הנודד,
("כן, חוק ביתי." אמרה סטייסי.)
"אבל ללכת פעמיים באותו היום זה כבר משהו אחר לגמרי. אל תהיה שטותי."
"כן, כזה אני, מלא רוח שטות." אמר ננסק.
למחרת היום יצא ננסק עם הזמר הנודד לעבר…
"שמאלה?" שאל ננסק. "אנחנו הולכים שמאלה?"
"נכון מאוד." אמר הזמר הנודד, בעוד השניים מטיילים על פני דרך העפר.
"אבל שמאלה זה שם," הצביע ננסק שמאלה. "זה לא… זה לא מקום שאפשר ללכת אליו. תראה, עכשיו אני פונה," הגובלין נעמד לרגע והסתובב במקומו, "ועכשיו שמאלה זה הצד השני לגמרי. איך אפשר ללכת שמאלה?"
אם הזמר הנודד הקשיב בכלל, הרי שהוא לא נתן לדברים לשקוע, חס וחלילה, בתודעתו. "שמע, יש רק שתי אפשרויות." אמר. "שמאלה או ימינה. אם היינו הולכים ימינה היינו מגיעים לבית הקברות, אבל אין לי מה לחפש שם. לעומת זאת, בצד שמאל יש את המדרגות המובילות אל מעבר לנהר."
כשהמשפט האחרון חדר לראשו של ננסק, הוא גרם לכל רצף המחשבות הקודם להיקטע.
"רגע, יש מדרגות אל מעבר לנהר?"
"כן, בוודאי."
"זה לא גשר?"
"זה גשר מדרגות."
"אבל מדרגות מטפסות למעלה."
"ובכן, הגדה השנייה של הנהר נמצאת למעלה, אז זה רק הגיוני."
"לא, זה לא."
"ננסק," אמרה סטייסי מכפתו השמאלית. "תסתכל קדימה…"
ננסק הביט לפנים. מעבר לגבעה הבאה אפשר היה לראות שהשביל חולף ליד גרם מדרגות לבן וגדול, חסר מעקה, אשר ממשיך מעלה מעלה, חולף מעל הנהר אשר היה בזווית של 45 מעלות, והמשיך אל ארץ אחרת, שכיסתה כולה את האזור בו אמורים להיות שמיים, לימינו של ננסק.
פתאום הוא הבין. "אנחנו בתוך קערה." אמר.
"מה פתאום, אנחנו ליד הגשר." אמר הזמר הנודד בביטול.
"אנחנו קרובים לגדה של קערה," התעקש ננסק. "זה כמו לעמוד על הבפנוכו של כדור, אלא שיש רק חצי כדור."
"קרא לי קרפדה קטנה ומזוהמת, אני לא מבין מילה ממה שאתה אומר." אמר הזמר הנודד בעליצותו הרגילה.
"מי זה?" שאלה סטייסי, מנסה להצביע לפנים אך נכשלת, בהיותה אבן.
הקבוצה הקטנה הגיעה למרגלותיו של גשר המדרגות הרחב. היה זה מבנה מרשים בהחלט, ולמרגלותיו עמד, ללא כל גינון מיותר, אדם הלבוש כולו בחליפת שריון מכף רגל ועד ראש. דבר לא הסגיר את מוצאו או מינו של האיש, שפניו כוסו לגמרי בידי קסדה עצומת מימדים, מלאת חרירים שחורים, ומשובצת בזוג קרניים מעוקלות. בידו החזיק האיש קרדום קרב מאוד עבה.
"אהלן שומר." אמר הזמר הנודד.
"אהלן זמר נודד." אמר קול עמום מבתוך חליפת השריון, אשר פנתה לעבר השניים. "מה נשמע?"
"הכל טוב." אמר הזמר הנודד.
"אני רואה שסוף סוף השגת תומך." אמר השומר.
"מכושף!" הכריז הזמר הנודד.
"יפה יפה, הגיע הזמן." אמר השומר. "אתה עוצר כאן, או רק חולף?"
"הפעם אני עוצר." אמר הזמר הנודד.
"נו, מצוין." אמר השומר. הקסדה נעה מעט הצידה. "הי, תראו מי עוד מגיע!"
הזמר הנודד וננסק הפנו את ראשם לאחור. ממעלה הגבעה ממנה ירדו השניים התהלך לעברם אדם גבוה ומבוגר, זקנו הלבן והארוך מכסה את כל חזהו. הוא היה לבוש בגלימה אפורה כהה וחסרת כל קישוטים, ועל ראשו היה מונח זר עלים.
"אהלן דרואיד." אמר השומר.
"אהלן דרואיד." אמר הזמר הנודד.
"הום הום." המהמם הדרואיד מבעד לזקנו הלבן.
"מה נשמע?" שאל השומר. "לאן אתה הולך?"
"הום," הצביע הדרואיד שמאלה. "הום הום הום."
"אה, מנסה להגיע לגשר." אמר השומר בטון סביר.
"הוא עכשיו בגשר." מלמל ננסק.
"אל תדאג, בטח תצליח בקרוב." אמר השומר.
"הוא עכשיו בגשר." ציין ננסק.
"כן, אבל כנראה הוא לא יכול לעצור כאן היום." אמר לו הזמר הנודד. "היה לנו מזל שהצלחנו להגיע בדיוק לאן שרצינו; בדרך כלל זה לוקח כמה ימים."
"אבל למה?" שאל ננסק. "הנה, הוא עכשיו כאן! שפשוט יעצור!"
השומר, הדרואיד והזמר הנודד החליפו מבטים מבינים. הדרואיד נד בראשו בסלחנות. "הום הום." הוא אמר.
"בחור חביב יש לך שם," אמר השומר בקול עמום, "אבל קצת מסובב, הא?"
"הום, הום הום." אמר הדרואיד, ופנה ללכת.
"הליכה נעימה!" איחל הזמר הנודד.
"נתראה, הא?" אמר השומר, מניד את ידו לשלום.
הדרואיד המהם ברכת שלום, אסף את גלימתו האפורה, ומיהר לרדת בהמשך הדרך.
אחרי שהתרחק אל מעבר לגבעה, אמר הזמר הנודד לננסק "שיו, תפסנו אותו ביום טוב."
"מה, זה נחשב אצלו שמח?" אמר ננסק. "איזה בחור מלא שמחת חיים."
"לא, אני מתכוון יום בו הוא נוטה לטוב." תיקן הזמר הנודד. "אתה צריך לראות אותו כשהוא רע. פעם כשנפגשנו כולם הוא אמר דברים כל כך מרושעים, שמגדת העתידות ברחה בדמעות, כל הדרך ימינה."
"מה הוא אמר?"
"אני לא יכול לחזור על זה, אני טוב." אמר הזמר הנודד.
"מערכת מוסר בינארית, כמו שאני אוהב. רגע, אבל הוא משתנה? זה כאילו "עכשיו הוא טוב, עכשיו הוא רע"?"
"בדיוק." אמר הזמר הנודד.
"שמעו, זה לא שיש לי לאן ללכת," אמר השומר, "אבל אני צריך לדעת: אתם מתכוונים לנסות לעבור אותי, או סתם לשבת ולחכות שמשהו יקרה?"
"הפעם באתי כדי לעבור." אמר הזמר הנודד בחיוך חביב. "לא איכפת לך, נכון?"
"מה פתאום, בכיף." אמר השומר, והרים את קרדום הקרב העצום.
"מה," שאל ננסק, בפאוזה קצרה, "קורה פה?"
"קדימה תומך, בוא לעזור לי." אמר הזמר הנודד, שולף את הפיקולו. "אנחנו צריכים להביס את השומר כדי שיתן לנו לעבור."
"אבל הוא בחור די נחמד."
"רק עושה את העבודה שלי." אמר השומר, מניף את קרדום הקרב על הזמר הנודד.
"רק עושה את העבודה שלו." ציין הזמר הנודד, מתחמק מהקרדום ומשלח את הפיקולו לעבר השומר.
השניים החליפו עוד מספר מהלומות, ונראה היה שהם רציניים לגמרי.
ננסק עיקם את פניו. "נו, יאללה." רטן, ושאל בציניות "מה כבר נפסיד אם נמות, הא?"
"את הנשמה שלך," אמר הזמר הנודד בעודו מתנפל על השומר ודוקר את הפיקולו בחריכים שונים בשריון, "אבל לא נורא, אני מכיר מעין בו אפשר להשיג עוד."
"נשמע כיף." אמרה סטייסי.
"נשמע מחריד." אמר ננסק, והשליך את סטייסי על השומר.