הראיון

זהו סיכום הראיון עם ננסק וסטייסי שנערך בשנת 2003 בפורום משחקי תפקידים בתפוז.

שלום ננסק, שלום סטייסי.
ננסק: אהלן.
סטייסי: הי שם לכולם! מה קורה?

הרשו לי לנצל את ההזדמנות שאני תופס אתכם בזמן רגוע יחסית, על מנת לשאול אתכם מספר שאלות.
סטייסי: בוודאי, בוודאי. תמיד שמחים לבוא לקראת קהל המעריצים.

אם כך, תוכלו לספר לי מתי-  …סליחה, ננסק? הכל בסדר?
ננסק: מי זה האיש הזה ומה הוא רוצה?
סטייסי: לא סיפרתי לך?
ננסק: לא.
סטייסי: אממם, אתה בטוח?
ננסק: כמו שיבולת שועל.

אני לא רואה את הקשר-
סטייסי: תראה, מסובך מאוד להסביר את זה, בוא פשוט נגיד שמישהו רוצה לשאול אותך מספר שאלות והדבר לא קשור בשום אופן לאיזושהי אפשרות לפגיעה פיזית בגופך. זה מספק את החששות שלך?
ננסק: אה, אז היית אומרת את זה ככה.
סטייסי: הרגע אמרתי.

אפשר להתחיל?
סטייסי: fire away.
ננסק: וואהה!

למה הוא קפץ מעבר לספה?
סטייסי: ננסק! זה ביטוי כזה! לא התכוונתי שהוא באמת… אוף, לא משנה. פשוט תתחיל. אני אענה על הכל, אני יודעת את כל התשובות.

זה לא מה שציפיתי לו, אבל נאלתר. ובכן, סטייסי, מתי נפגשתם?
ננסק (בקול מעורפל): על זה אני יכול לענות.

אודה לך אם תצא מעבר לספה ותתייצב מולי.
ננסק (בקול מעורפל): מה, כמו בכיתת יורים?
סטייסי: ננסק! מספיק עם הקונוטציות, ותעיף את עצמך לכאן. אתה עושה לי בושות.
ננסק: (מלמול לא ברור, ייתכן קללות) נו, מה אתה רוצה.

תודה לך. שאלתי היתה: מתי נפגשתם?
סטייסי: לפני שמונה חודשים ויומיים.
ננסק: הא, מרגיש כמו גיהנום.
סטייסי: אתה מתכוון, מרגיש כמו נצח.
ננסק: לא, כמו גיהנום.

אה… הא. ואיך נפגשתם?
סטייסי: נפגשנו, ואני מצטטת, "עמוק בתוך עולם המו"ד, ממש, ממש עמוק".

זה תיאור קצת חלש. תוכלי לפרט?
סטייסי: "זהו איזור כל כך רחוק, עד שהוא חסר שם. רוב הקרקע מלאה ירק רדוד ומדוכדך. את שלוות המישור מפריעות אבנים גדולות, שפזורות ללא כל התחשבות בגיאולוגיה."

אפשר לדעת מאיפה את מצטטת כל כך יפה?
סטייסי: הפרק הראשון של ""גיבור ורע לו"". תגיד, איפה אתה חי? אתה יודע שמדובר בסדרת סיפורים, כן?

אה… אבל לא ידעתי שאת יודעת.
סטייסי: ילד… אני שברתי את הקיר הרביעי כשאתה עוד לא היית ניצוץ בעינו של ההומו-ארקטוס.
ננסק: סליחה שאני מפריע, אבל על מה לעזאזל אתם מדברים?
סטייסי: אל תטריח את הראש המסכן שלך בדברים קשים כאלו.

הוא לא יודע, הא.
סטייסי: אין לו מושג.
ננסק: אני כאן לידכם, אתם יודעים.

לא חשוב, אני אמשיך לשאלה הבאה. מה אתם מתכננים לעתיד?
סטייסי: שאלה מצויינת. אני אתן לננסק לענות.
ננסק: בגלל שאין לך מושג.
סטייסי: …אולי.
ננסק: כרגע, אני בעיקר מנסה להחזיק מעמד. הקטע הזה עם מימדים, מפלצות, מוות, אימה, כאב משתק, רצח, דרמה, אקשן וסצינות מרדפים עדיין חדש לי. הייתי שמח למצוא איזה מישור חיצוני שקט להתרווח בו כמה שנים. כרגע אני פשוט לא מאמין שקיים כזה מישור. לא לפי מה שראיתי, בכל מקרה. זה ממש כאילו מישהו מתנכל לי בכוונה.

אררר…
ננסק: וזה הכל, למעשה.
סטייסי: הממ. ו… זהו? בטוח?
ננסק: כן. מה, יש עוד?
סטייסי: לא, לא… תמשיך, לשאלה הבאה.
ננסק: אם את שואלת את עצמך ""האם הוא עדיין רוצה למכור אותי למרבה במחיר"", שתדעי שהתשובה היא לא.
סטייסי: ידעתי! הו, ננסק, אני אוהבת אותך גם! אתה החבר הכי טוב ברב-יקום כולו!
ננסק: כרגע אני מחפש את המדריך למשתמש שלך, כדי שאוכל להפעיל את אותם כוחות שיעשו אותי שליט היקום ודברים. אני אהיה דביל מוחלט אם אמצא את המדריך אבל כבר לא יהיה לי אותך, נכון?
סטייסי: לך חפש מי ינענע אותך, יא מגעיל.

זאת הזדמנות מצויינת לעבור לשאלה הבאה. ננסק, מה אתה הכי אוהב אצל סטייסי? יודע מה, מנה שלוש תכונות.
ננסק: את העוצמה האדירה שמתחבאת שם איפשהו, רק מחכה לצאת; את האישיות המדהימה שלה שמסוגלת להרגיע אפילו אותי במצבים קשים; ואת הצבע.
סטייסי: ב… באמת?
ננסק: אל תגרמי לי להסמיק עכשיו, אני נבוך מספיק.
סטייסי: אתה אוהב… אתה אוהב…
ננסק: כן כן, מה שאמרתי. קדימה, תעבור לשאלה הבאה, מהר.
סטייסי: אתה אוהב את הצבע שלי?
(שתיקה קצרה)
ננסק: לכי חפשי מי ינענע אותך.

סטייסי, מה את הכי שונאת אצל ננסק?
סטייסי: את הטיפשות התהומית שהוא מסוגל להפגין לפעמים; את הנטיה שלו לקפוץ לתוך סכנות שאפילו אני לא הייתי מוכנה לשקול, אפילו לרגע; ואת הצבע.
ננסק: רגע, אין "מה את הכי אוהבת אצל ננסק"?

אממ, לא, זה לא מופיע בשאלות שלי.
ננסק: ארורים כולם!

מה המאורע הכי ביזארי שקרה לכם עד כה?
ננסק: הקטע עם הגבינה, אין ספק.
סטייסי: בהחלט, הקטע עם הגבינה.

אתם יכולים לפרט?
סטייסי: אתה ממש לא רוצה שאני אפרט על הקטע עם הגבינה.
ננסק: תקשיב לה הפעם, זה באמת משהו שאתה לא רוצה לשמוע.

או-קי… ננסק, עברו עליך הרפתקאות מסמרות שיער, ספר לנו על השינוי שעברת, האם אתה עדיין אותו גובלין שהיית?
ננסק: בטח.
סטייסי: תראה, שלושת הדברים הבסיסיים נשארו אותו דבר, לדעתי גם לעולם לא ישתנו, וכל עוד הם שם, הוא תמיד יהיה אותו הגובלין. ננסק הוא נמוך, ירוק, ומכוער. זה הבסיס, מכאן מתחיל הכל.

ומכאן מגיעים לשאלה הבאה: האם קל להיות ירוק?
ננסק: אין לך מושג עד כמה. זה בא בטבעיות.
סטייסי: אין איזו שאלה על אדומים?

אמממ… לא, זה לא מופיע בשאלות שלי.
סטייסי: ארורים כולם!

השאלה האחרונה ישירה משהו, אבל חשובה. ננסק, אתה יודע לקרוא?
ננסק: מה, לעזרה? בוודאי. ובדציבלים גבוהים.

לא, לא לזה התכוונתי.
ננסק: תאמין לי שזה הדבר היחיד שחשוב.

טוב, תודה לכם ננסק וסטייסי שהייתם איתנו והנעמתם את זמננו.
ננסק: סטייסי, מה הכוונה-
סטייסי: שהיינו נחמדים אליו.
ננסק: אה.

משהו אחרון להוסיף?
ננסק: גובלינים שולטים!
סטייסי: לא קל להיות אדום! אתם שומעים? לא קל להיות אדום! שמישהו יחנוק את הצפרדע! אדום זה מה שלא קל להיות, אדום!